בתשובה לאיציק ש., 22/01/10 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו שאמרו רבים וטובים לפני "הכל יחסי". שני הנתונים הבאים הם "למיטב ידיעתי" אם שניהם או אחד מהם שגויים אודה למתקנים: -- מספר התלמידים בכיתה בישראל גבוה מן הממוצע בעולם המערבי -- שכר המורים בישראל נמוך מן הממוצע בעולם המערבי אם שני נתונים אלו נכונים ועדיין ההשקעה לתלמיד גבוהה, נשאלת השאלה: השקעה במה? אם יש פחות מורים (יחסית) וכל מורה מקבל פחות כסף (יחסית) אז לאן הולכת אותה השקעה גבוהה? אודה למי שיאיר את עיני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואת עיני, כבר שנה שאני ממש מוטרד מהשאלה: איפה הכסף? על הנייר יש המון כסף, בפועל יש מצוקה. מי ינבור במעיי הרשת ויסביר איפה הכסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה לא קשה. 1. אף אחד לא יודע, בזכות מנגנון אי-השקיפות המופלא של תקצוב מוסדות חינוך. 1ב. מיני מוסדות שאתה ואני לא היינו ששים לכלול תחת ההגדרה "בית ספר" מתוקצבים כמו... בית ספר. 2. רובו העצום של הכסף הולך למשכורות. הסיבה - יש כמות אדירה ומוגזמת של "מורים" בארץ, שמלמדים מעט מדי שעות, אם בכלל. 3. אין לימודי ליבה. 4. אין תקצוב דיפרנציאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> 1ב. מיני מוסדות שאתה ואני לא היינו ששים לכלול תחת ההגדרה "בית ספר" מתוקצבים כמו... בית ספר. אודה באם תוכל לפרט לאילו מוסדות הכוונה כאן >>> 2. רובו העצום של הכסף הולך למשכורות. הסיבה - יש כמות אדירה ומוגזמת של "מורים" בארץ, שמלמדים מעט מדי שעות, אם בכלל. אודה באם תוכל לפרט מי הם אותם מורים שלא מלמדים כלל, ומי הם אותם מורים שמלמדים פחות מדי שעות - או שמא לא הבינותי היטב וכוונתך ש*כל* המורים מלמדים "מעט מדי שעות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתחיל מ >>> 2. (כתבת את ההודעה בפייתון אני מניח) ראשית, אינני יכול "לפרט". גם אתה לא - וזה בסדר. גם הלמ"ס לא מצליח לפרט, וגם לא משרד האוצר או משרד החינוך - וזה כבר מעט מטריד. ובכל זאת אנסה לפרט, תוך ידיעה שמבור המספרים שאני עומד לכרות לעצמי השטן בעצמו לא יצליח למשותני. * משרה מלאה של מורה בישראל מחייבת 20 - 30 שעות, רק שבכל מיני תעלולים ניתן להורידה גם ל 15. * כיוון שרוב המורים בארץ אינם ברי-פיטורין, אין כל כח שמחייבם לקיים בפועל שעות עבודה אילו. * "עלות השכר" של משרד החינוך אובדת ברובה במנגנונים שאינם קשורים להוראה פרונטלית. מיהו "מורה" בין הללו ? אין לי מושג. גם לך לא - וגם ללמ"ס לא. * בישראל יש בערך מורה על 11 תלמידים - נתון מהנמוכים בעולם. עם זאת הכיתות הן מהצפופות בעולם, וימי הלימוד מהקצרים בעולם. השאר חשבון פשוט. >>> 1. הוא נושא מורכב יותר, אני אנסה לכתוב לגביו בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרושות כאן הבהרות: 1. משרה מלאה... מחייבת כך וכך שעות - הכוונה לשעות שבועיות. 2. ...נתון מהנמוכים בעולם - הכוונה כמובן לחלק קטן מאד מהעולם - מדינות המערב. לגבי >>>1ב. - הכוונה לכל מוסד לימודי המתוקצב כדי 90% ומעלה ע"י משרד החינוך ואינו מחייב לימודי ליבה. הנושא הזה מתאים יותר למאמר שלם מאשר לתגובונת בשירשור, אבל אף אחד לא יכול לכתוב את המאמר הזה כיוון שאף אחד לא יודע מאיפה ולאן הולך הכסף במוסדות לימודים שונים. סתם בשביל הספורט, הנה מקבץ סלקטיבי של סעיפים מהשמנים יותר בתקציב החינוך 2009, בסדר עולה: הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים פעולות החינוך העצמאי חינוך לא פורמאלי חינוך מוכר אחר מעיין החינוך התורני אחזקת תלמידים בפנימיות תמיכה בכוללים מוסדות להכשרת מורים חינוך עצמאי העברות למוסדות תורניים חינוך עצמאי ומוכר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לגבי השימוש ב >>> לציטוט: אין קשר לפייתון. לא מוכר לי מנגנון לציין "ציטוט מהודעה קודמת" באייל, ו >>> די מקובל ברשימות מיול, כך ששאלתי אותו. איני כותב בפייתון, ובודאי לא תגובות באייל (אולי הייתי, אם הייתי יודע איך). לגבי מרק המספרים: למע"ד 24-26 שעות הוראה פרונטלית כמשרה מלאה זה סביר - למורה יש גם עבודה נוספת כמו להכין את השיעור, לבדוק עבודות בית, להכין מבחנים ולבדוק אותם, להשתתף בישיבות, יום הורים ועוד. יתכן ולמורים שנוטלים על עצמם משימות ניהוליות אדמיניסטרטיביות נוספות (ראש מגמה, חונך למורים צעירים וכ'ו) יש טעם בהפחתת שעות הוראה פרונטלית ועדיין הכרה במשרה מלאה. את הערתך הנוגעת ב"אינם בני פיטורין" (אני *כן* הקשבתי בשיעור לשון, והרבים של "בר-" זה לא "ברי-") לא הבנתי: האם אתה אומר שמורה, משהגיע לקביעות עובד כמה שהוא רוצה? לא נשמע מתאים למה שאני רואה. לכאורה, מה ימנע ממורה כזה לא לבוא לעבודה בכלל - אולי ללכת לעבוד במקום אחר - ולהמשיך לאסוף משכורת? מה שאני רואה זה שמורים, באופן כללי, עובדים לא פחות קשה מאנשים אחרים. הנתון של 11 מורים לתלמיד מפתיע ואינו מתיישב עם מה שנראה בעין (לפחות לא עין בלתי-) אולי זה המקום לפרוס את ה"מניפסט" שלי לגבי שיקום מצב ההוראה בישראל: הפרט היחיד בעל החשיבות הרבה ביותר הוא רמת המורים ומעמדם. למעשה משפחה שמתפרנסת ממשכורת מורה יחידה (כלומר בן\\בת הזוג אינם משתכרים) לא יכולה להשתייך בישראל למעמד הבינוני. מורה תמיד מקיים (לפחות) אחד מהתנאים הבאים: -- רווק\\ה -- שני משתכרים במשפחה -- נמצא מתחת למעמד בינוני בתנאים כאלו, קשה למשוך למקצוע החינוך את המיטב, ואלו שמגיעים מתקשים לשמור על התלהבות ומוטיבציה גבוהה לאורך זמן. הטענות הבאות אינן מגובות בסטטיסטיקה, מספרים או אסמכתאות - הן אנקדוטליות וסובייקטיביות: רמתו של קורא (וכותב) ממוצע באייל גבוהה מרמת המורה הממוצע. רמתו של איש קבע ממוצע גבוהה מרמתו של מורה ממוצע רמתם של רופא ממוצע ומהנדס ממוצע גבוהה מרמתו של מורה ממוצע. אם תחליף במשפטים לעיל את "רמתו" ב"משכורתו" הם יישארו נכונים. אני מאמין שיש מורים בין הקוראים ואני מקווה שלא יעלבו. אין כמובן טענה שכותב אייל *ספציפי* הוא ברמה גבוהה יותר ממורה *ספציפי*. אני בטוח שיש מורים רבים מאד יותר חכמים, יפים, צעירים ומוכשרים ממני. נדיר שאדם צעיר שפתוחות בפניו אופציות רבות יבחר בהוראה, בייחוד אם אדם צעיר זה לוקח את נושא הפרנסה כחלק מכריע בשיקוליו. התוצאה היא שלדעתי רמת המורים ורמת ההוראה בישראל נמוכות. לכך יש השלכות רבות, ביניהן החשד של הורים בתקפות שיקוליהם של מורים (יש טענה שכשהורים דנים במורה שלא בנוכחות הילדים, אחת המילים עם ההסתברות הגבוהה ביותר להופיע בשיחה היא "פוסטמה"). תפיסה זו היא גם *לפחות אחת* ממקורות חוסר הכבוד שרוחשים תלמידים למוריהם: החברה ככלל, ובכלל זה גם הורי התלמידים אינה מכבדים את המורים, וזלזול זה מפעפע לתלמידים. זו גם אחת הסיבות לדיון שמתנהל כאן בשאלה האם נכון לאסור על מורים כל מגע פיזי עם תלמידיהם: איננו מכבדים אותם, ומכאן שאיננו סומכים על שיקול דעתם. העלאת כבוד המורים ורמתם היא חיונית להעלאת רמת ההוראה. אין דרך להעלות את כבודם ורמתם (לפחות לא בחברה קפיטליסטית) בלי להעלות את שכרם. אחת הסיבות שגיל היה רוצה לשלוח את ילדיו (שאולי עוד לא נולדו) לבית ספר פרטי היא שבית ספר פרטי יוכל לשלם יותר וכך לזכות במורים טובים יותר. למע"ד, למערכת חינוך פרטית בהיקף קטן שמתקיימת לצד מערכת חינוך ציבורית שסובלת מת-תקצוב יש אפקט הרסני של שאיבת המיעוט הקטן של מורים בעלי רמה גבוהה החוצה. למערכת חינוך פרטית שמתקיימת לצד מערכת חינוך ציבורית בריאה יכול להיות אפקט חיובי של חממה לפיתוח ויצירת רעיונות ושיטות חדשים עם היזון חיובי (בשני הכיוונים) והעמדת אלטרנטיבה ותחרות שתמנע מהמערכת הציבורית לקפוא על השמרים. ובבניין ציון ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית מדוע אתה חושב שישיבות, ימי הורים ובדיקות מבחנים אינם נחשבים במניין השעות? הם נחשבים, או לא נחשבים - תלוי במיני משתנים עלומים שאינך יודע עליהם דבר (למשל האם המורה באופק חדש או לא). שנית - שים לב שמשרה זו איננה כוללת חופשות מרוכזות. בבי"ס כ 220 ימי לימודים (או 180 לערך, לבתי-ספר שבחרו לעבור לשבוע מקוצר). למורה יש עבודה בבית, נכון. לגבי היות המורים בני-פיטורין (תודה על התיקון) - למעשה מדובר בבעיה עמוקה מאד. ואכן - יש מורים שאינם טורחים לבוא לעבודה כלל. אני יודע זאת כיוון שבעיני ראיתי. אל לך לסמוך בעניין זה על "מראה עיניך" - אתה מכיר רק את פסגתה המוקצפת של מערכת החינוך. זה לא 11 מורים לתלמיד אלא מורה ל 11 תלמידים. גם לי יש "מניפסט" לתיקון מערכת החינוך, וגם הוא כולל העלאת שכר המורים. אין לכך כל קשר לתת-תקצוב. מערכת החינוך מתוקצבת די צרכה ולמעלה מזה. רפורמה אמיתית בחינוך תהיה אך ורק כאשר יונהגו לימודי ליבה ויוגדרו אחת ולתמיד קריטריונים ברורים לתקצוב מוסדות חינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
11 מורים לתלמיד היתה כמובן פליטת מקלדת. מורים שאינם מגיעים לעבודה זו שערוריה וכנראה גם עבירה. אני בטוח שגם בעל-קביעות יכול להיות מפוטר אם אינו מגיע לעבודה או אם אינו מבצע באופן עקבי את המוטל עליו. אם מישהו נוהג כך ועדיין אוחז במשרתו אות הוא כי אותו אדם מגובה על ידי ההנהלה או מישהו מעל ההנהלה. במקרה כזה מדובר בשחיתות. למיטב ידיעתי שחיתות, גם אם יתכן שקיימת פה ושם אינה דווקא הבעיה הדוחקת ביותר של מערכת ההוראה בישראל, וספק רב אם קיימת כזו במימדים שהופכים אותה למשמעותית בדיון שעוסק בשאלה "איפה הכסף". אני שמח שאנחנו מסכימים בשאלת העלאת שכר ומעמד המורה. בהחלט אוכל להאמין שגורמים מגזריים מצליחים להטות חלק גדול מהמשאבים לאפיקים שלא תורמים ישירות לעניין. סכין זה, דרך אגב, חותך בשני הכיוונים: כשם שמשאבים מעל למוצדק ולפרופורציוני מוזרמים לש"ס, לחרדים ולמתנחבלים, הרי אוכלוסיות אחרות כמו מיעוטים (ערביי ישראל, דרוזים, צ'רקסים, בדווים ועובדים זרים) מקבלות נתח קטן יותר מחלקן היחסי באוכלוסיה. אם די בכך כדי לפצות על אלו הנוגסים יותר מהמגיע להם איני יודע, ולפי דבריך כנראה שלא. זו כבר בעיה יותר כללית משאלת החינוך (חלוקה אי-שיוויונית ולא מוצדקת של משאבים קיימת כמעט בכל תחומי החברה והרווחה בישראל), ובנקודה זו כנראה שהמנטרה הקבועה נכנסת: הכיבוש אשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מעניין במיוחד ''מי אשם''. העובדה היא שהמדינה תקצבה ומתקצבת מוסדות חינוך בניגוד לחוקים שהיא עצמה חוקקה. כשקמה מהומה - רצו ושינו את החוק בעזרת קואליציה ערבית-חרדית מגובה בשתיקת ה''שמאל'' (צדיק בסדום - ח''כ אופיר פינס). הסקטוריאליות במערכת החינוך היא כרגע הדבר שיש לטפל בו. ואין צורך בשום תקציב, גם לא צריך לצאת מהשטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרים ידיים. כנראה קל יותר להצביע על המחלה מלמצוא תרופה. סה''כ זה אולי אפילו קצת מצער - אם הבעיה היא תקציב אז הפתרון, אפילו אם אינו קל לפחות הוא ידוע, אך אם הבעיה נעוצה במבנה הפוליטיקה הישראלית אז אפילו אם הפתרון קל (מה שקשה להאמין) אז לי לפחות אין מושג אפילו איפה להתחיל... לפחות דבר אחד אולי תסכים איתי והוא ש''דיכוי החינוך הפרטי'' (משם התחלנו) אינה דווקא הבעיה החמורה ביותר בה צריך לטפל לפני כל דבר אחר. בכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהתחלנו מקושיית האנטילופה - לאן הולך הכסף. באופן כללי אני אוהב לסיים בהסכמה, אבל כיוון שכל פרשנות סבירה של המושג "חינוך פרטי" כוללת בדיוק את אותם מוסדות שכללתי ברשימת "שאינם בתי-ספר אך מתוקצבים ככאלה" 1 - אני לא יכול לחתום על הסיפא שהצעת. בוא נסכם שעל המדינה להגדיר מהו "חינוך פרטי", לאשר אותו ככזה, ו*לתקצב אותו ככזה*. או אז, כשתדע כל אם עברייה מה הוא לעזאזל "חינוך פרטי", ובמה מותנה תיקצובו ע"י המדינה - נוכל להסכים שאפשר לטפל בשאר המצוקות. ובא לציון גואל. 1 לעניין זה גני-ילדים של התנועה האיסלמית, כוללים חרדיים ובתי ספר דמוקטיים או אנתרופוסופיים דרים בכפיפה אחת מבחינת מעמדם בעיני המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה התחיל בטענה (בערך) ש''במדינה חפשית זה לא היה קורה'' משום שבית ספר פרטי (שהטענה אמרה שהמדינה אינה מאפשרת) היה פותר את כל התחלואים. כנגד כך טענתי אנוכי ששורש הבעיה אינו בדיכוי החינוך הפרטי כי אם בתת-תקצוב, ומשם הדרדרנו עד הלום כשבדרך פקחת את עיני לאמור שהבעיה אינה בתקציב עצמו אלא בחלוקה חולנית שלו. ואישית איני חושב שהגדרה מדוייקת מהו חינוך פרטי הינה בהכרח צעד חיוני בדרך לפתרון הבעיה. לדעתי כל פתרון רציני מתחיל ונגמר בחינוך הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק הרושם שלי, אבל נראה לי שבזמן האחרון מתחיל תהליך מעניין של שינוי. אני מכיר אנשים בסביבה שלי שהולכים להיות מורים, גם אנשים צעירים וגם כאלו שהולכים להוראה כקריירה שנייה. אנשים שבעבר לא היו שוקלים בכלל את הכיוון מתעניינים בו היום, בעיקר מטעמים ערכיים ולמרות מעמד המורה (למרות שאופק חדש בהחלט עוזרת). נדמה שגם מעמד המורה ומעורבות ההורים משתנים. אולי יש מגמה של שינוי (אנטי-קפיטליסטית!). לפחות מותר לקוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אם מדובר באנשים שאינם ממש תלויים במשכורת לפרנסתם (נניח מישהו שהתעשר בהיי-טק, משכורת שניה במשפחה או יורשים) הרי שקשה לסמוך על תנועה זו שתמשך במימדים שתהיה להם משמעות חברתית רחבה. אם מדובר במגמה שמסמנת שינוי ערכים בחברה הישראלית, הייתי שמח אם הנוגעים בדבר יוכלו להתחלק איתי בחומרים שהם מעשנים משום שללא ספק עסקינן באיכות משופרא דשופרא, ככתוב - לא בא כבושם הזה אל פי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלך יכולה להפוך לסטארטאפ מטורף, שיכול לחסוך המון בדיקות דם מיותרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל השאלות הנכונות ששאלת, הצגת הנתונים המיצרפיים מראה תמונה שגויה. הצגות סוג זה מציגות רק את פשיטת הרגל של מה שקרוי ''מדע הכלכלה''. צריך להתחיל מרמת בית הספר ולראות כמה מקבל כל תלמיד, מהו השכר הממוצע או החציוני של המורים באותו בית הספר, כמה משלמים ההורים, כמה תלמידים בכתה וכד'. אחר כך לצרף את כל הנתונים הללו לנתונים מצרפיים. בלי הפירוט הזה לא יהיה ברור מה קורה במערכת החינוך והיכן נעלם חלק מהכסף שבעטיו טוענים כלכלנים שההשקעה בתלמיד בישראל-גבוהה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |