בתשובה לריקי, 14/01/02 11:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן סיפור יפה והוא קיים בגירסאות שונות בתרבויות רבות; התפייסות עם המתים מאוד מקובלת, לעיתים קרובות אין מסתפקים בדברי כיבושין בלבד כי אם מוסיפים מנחות וצידה לדרך כדי שהמת יצליח לעשות את כל הדרך לעולם האמת ולא ישוב להטריד את החיים. ניואנס כזה יש גם בטקס הקבורה היהודי שבו מבקש הרב מחילה וסליחה מהמת שמא, חס וחלילה, נעשה משהו שגוי במהלך הקבורה. גם בביטוי "נח על משכבו בשלום" יש יותר משמץ אמונה ששנת העולמים של המת עלולה לנדוד אם הוא לא סגר את חשבונותיו עם החיים והוא מסוגל לבוא אליהם בתביעות שונות. עוד בעניין המתים ודובריהם: דיון 309 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר. אכן, מרתק ומאלף. השכלתי והסכמתי. לא טרחתי לקרוא את התגובות. אגב, איך מלנקקים באייל? לגבי דניאלה וייס, נדיה מטר ושתי הגאולות שמטעמי חנק אמנע מלומר את שמות משפחתן, יש לי מילה אחת בלבד: שיקוץ. מעניין שאתה דן במאמר בנביאים ובה בעת אתה מצטט את גנדי ז"ל (לא). מעורר הרהורים? לגבי יחסנו למתים, אני נוהגת מדי ערב ללכת בשדות הקיבוץ במשך כ-50 דקות. מאוד מטהר. בשלושת השנים האחרונות נמנעתי ממסלול מסויים שעבר ליד בית הקברות, כיוון שחשתי בפירוש שאמי (השנואה) רודפת אותי. רק לאחרונה, כשלמדתי להבין את מניעי יחסה אלי, שהתבארו לי כפאתטיים, אני מסוגלת לחזור למסלול זה. לגבי מורשת מתים, אני לא לגמרי מסכימה עמך. מאוד מפריע לי שמעולם לא זכיתי להכיר את בני משפחתי ולו גם בתמונות. אני בפירוש חשה שחלק חשוב מזהותי לוקה בחסר. רבות קינאתי באירופאים שפגשתי שהציגו בגאווה אילן יוחסין של משפחתם שהלך מאות שנים אחורה. תחושת התלישות היא חריפה למדי, ואם להשליך מכאן על תרבות אחרת, להערכתי יש בכך להעיד על התרבות האמריקאית, ומי יודע מה המשמעות לגבי התרבות האפרו-אמריקאית. לגבי הוידוי האישי שלעיל, האייל האלמוני המטורף מוזמן לשלוח הערות ארסיות משעשעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שיש ביננו איזושהי אי הסכמה. אני בהחלט בעד הכרות עם הדורות הקודמים מכל הסוגים כולל הגיניאולוגיה המשפחתית (בהשכלתי הרשמית אני הסטוריון). ההתנגדות שלי היא לדוברי המתים, פרשניהם ונביאיהם, התובעים בהווה כל מיני דברים בשמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבת קישור באייל: פשוט, העתיקי את הכתובת שאליה את רוצה לקשר, והדביקי אותה בתוך ההודעה שאת כותבת. הכתובת חייבת לכלול בתחילתה את הפתיח //:http האייל האלמוני: לכל מגיב שאינו כותב את שמו מוענק, אוטומטית, השם "האייל האלמוני". זה לא תמיד אותו אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר לגבי הקישור. אייל חביב אחר כבר הסביר לי בדואל, אך אני אסירת תודה מכל מקום. לגבי האייל האלמוני, ידוע לי שזה הכינוי שבו אלמונים ופחדנים משתמשים כדי שלא להזדהות, אך ישנו עלוב נפש אחד שמוצא לנכון לרדת דוקא עלי, ואליו התכוונתי. שלא לדבר על נכה נפש אחר שדוקא מזדהה (איני יודעת אם זה שמו האמיתי)., שאליו כיוונתי את תגובתי בנושא הזהות האישית של ד'יזרעאלי ומארקס אליה כיוון סיר ישעיהו ברלין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |