בתשובה לצפריר כהן, 05/05/10 13:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, מה שאמר המזוהה. שנית, לדעתי האישית, צריך להתיר לחברת ביטוח לבדוק את מבוטחיה ולהתאים את הפרמיה למצבם, כמו שמתירים להם לקבוע פרמיה מיוחדת למעשנים. אבל בתנאים הנוכחיים יש עם זה בעיה כי מחייבים את המעביד לשלם את הביטוח ואז הוא יחשף לפרמיה. אגב, זכור לי שחברות גדולות בארה''ב קיבלו הנחות על פרמית הביטוח לעובדיהן אם אסרו עישון בכל שיטחי החברה (לא רק בתוך הבניין אלא גם בגנים ובחניונים שמסביב). פעם התארחתי בחברה כזאת שהקמפוס שלה השתרע על כמה דונמים. אנשים שרצו לעשן במשך היום (ואלו כמובן התמעטו) היו צריכים לנסוע במכונית אל מחוץ לקמפוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע יוצר בעיה עבור חלק מהמבוטחים. נניח שאחד לאלף יחלה בטרשת נפוצה, שזו מחלה קשה ויקרה לטיפול. נניח גם שנמצא הגורם הגנטי למחלה (מה שלא נכון כיום) וחברת הביטוח יכולה לדעת באמצעות בדיקה בוודאות של מאה אחוז (מה שלא יתכן גם תאורטית) מי יחלה ומי לא. אם העלות של הטיפול במחלה מוערך בשני מליון דולר לחולה, הפרמייה עבור כיסוי מלא צריכה להיות היום אלפיים דולר לביטוח (עלות כפול סיכוי, נזניח את הוצאות ורווחים). אם חברת הביטוח יודעת מי עתיד לחלות, הפרמייה עבור ביטוח עבורו קופצת מייד לשני מליון דולר. ידיעה מצד חברת הביטוח תהפוך באופן בלתי נמנע חלק גדול מהאוכלוסיה לחסרי אפשרות לרכוש ביטוח, או תעלה את המחיר שלו לרמה שהם לא יוכלו להרשות לעצמם. ישנו שוק בו מתרחש מצב דומה, חברות הביטוח לא מוכנות לבטח נהגים מסויימים, עבורם נוצר הפול, שמאגד את חברות הביטוח ומכריח אותן למכור ביטוח (שהוא חובה מכוח חוק) במחיר מסויים. הרעיון מאחורי ביטוח, דהיינו ניטרול סיכון גדול בעבור פרמייה, נמוג בחלק מהמקרים, כאשר לא מגבילים את הידיעה של המבטח. דבר שלדעתי לא נכון לעשות במקרה של ביטוח בריאות. כמובן שעכשיו ישנה הבעיה של ידיעה מצד המבוטח ולא המבטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ידיעה מצד חברת הביטוח תהפוך באופן בלתי נמנע חלק גדול מהאוכלוסיה לחסרי אפשרות לרכוש ביטוח, או תעלה את המחיר שלו לרמה שהם לא יוכלו להרשות לעצמם" טוב, אם אנחנו בקצוות, אז מה הפרמיה ההוגנת לביטוח של מיליון ש"ח לאחד שידוע בוודואות שיש לו 6 חודשים לחיות? אנשים כאלו הם "חסרי אפשרות לרכוש ביטוח" ממש כאילו כבר מתו - אז מה הפרמיה ההוגנת לביטוח חיים לאחד שכבר מת? כמובן שבקצוות, כאשר אין סיכון אלא וודאות, הרעיון של הביטוח נמוג. אז זה לא עניין של ביטוח אלא של עזרה סוציאלית. יש איזה אשליה עצמית בעניין של לכפות מעבידים לבטח כל עובד (גם אחד שמת כמעט בוודאות) - בכל מקרה הציבור משלם עבור זה, אבל אם אפשר לסדר לו אשליה שזה בא מכספי העשירים, זה עובר יותר בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר להימנע מוודאות. אף אחד לא דורש מחברת ביטוח לבטח מישהו שכבר התגלתה בו מחלה, רק למנוע את האפשרות לדעת מראש דברים שאינם בשליטתו של המבוטח. לכן הרגלי עישון הם פרמטר לגיטימי, אבל מידע גנטי לא. עזרה סוציאלית היא מוגבלת בהרבה מהביטוח, צריך להעניק לאדם את היכולת לגדר סיכונים שאנחנו כחברה לא מוכנים לשלם עליהם במקרה הצורך (למשל ביטוח למימון טיפול יקר מאוד או נסיוני). בכל מקרה הציבור משלם, אבל רק החלק שמעוניין בגידור הנוסף הזה (שהוא מאוד משמעותי במקרה של ארה''ב, הרבה פחות בארץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, אנחנו מנועים מוודאות משום שהיא איננה קיימת אפילו כשהמידע הגנטי קיים. נדמה לי שאתה מציע להימנע מידיעה, אפילו של מידע נגיש - כלומר "עצימת עיניים". וזו נראית לי הצעה תמוהה. הרי באותה מידה יכולנו לדרוש שחברת הביטוח תתעלם מגיל המבוטח, ותגבה פרמיה שווה מאדם בן 70 כמו מאדם בן 20. אבל מעסק למטרות רווח לא דורשים דברים כאלו. זה (במקרה הטוב) דרישה שאפשר להפנות לממשלה. ===>"צריך להעניק לאדם את היכולת לגדר סיכונים שאנחנו כחברה לא מוכנים לשלם עליהם במקרה הצורך" מי צריך להעניק לאדם...? מי צריך לשלם עליהם במקרה הצורך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני חושב שצריך להימנע מלידע חברות על מידע מסויים בנוגע לביטוחי בריאות. זו בהחלט עצימת עיניים, בדיוק כפי שהימנעות מהשאלה "האם את מתכוונת להיכנס להריון בשנתיים הקרובות?" היא עצימת עיניים הכרחית מצד המעסיק. אפשר לדרוש גם התעלמות מגיל המבוטח, אבל לדעתי זו הגזמה. המוטיבציה העיקרית שלי בהענקת מידע לחברות הביטוח הוא הימנעות משוק של לימונים (תגובה 524814). צריכה להיות פשרה שמצד אחד תאפשר לאנשים לקבל ביטוח בעלות שתואמת פחות או יותר את הסיכונים שלהם ומצד שני תימנע מאנשים בסיכון קיצוני מלהיות בלתי ניתנים לביטוח. אני מצטער אם ריבוי השנים באייל גרם לי לחרוג מהקו התש"חיסטי הנוקשה שאפיין אותי, אבל כן, אני מוכן לקבל חוקים שדורשים דרישות כאלו מחברה למטרת רווח. למעשה החוק דורש את זה כבר היום הן בארץ והן בארה"ב. למעשה הדבר כלל לא פוגע ברווחיות החברה, בהנחה שכולם עושים את זה, היות והפרמיה הכללית עולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אני מצטער אם ריבוי השנים באייל גרם לי לחרוג מהקו התש"חיסטי הנוקשה שאפיין אותי". זה לגיטימי. אבל אני לא חושב שהדיון הזה הוא כן/לא תש"ח. תניח ששנינו מאמינים שהציבור לא יכול להפקיר אנשים שנולדו עם בעיה גנטית. הרי גם לשיטתך העלות הנוספת נופלת בסופו של דבר על הציבור - "היות והפרמיה הכללית עולה". עכשיו, משהוסכם שהציבור ישלם, צריך לבחור את הדרך העדיפה: 1) כל המידע זמין, והפרמיה נקבעת על פיו. אם הפרמיה גבוהה מדי (מסיבות שאינן תלויות במבוטח, כמו סיבה גנטית) אז המדינה משלמת את הפרמיה מקופת הביטוח הלאומי או קרן ממשלתית דומה. 2) המידע הרלוונטי חסוי, וחברת הביטוח שלא יכולה להעריך מה ינחת עליה, מעלה את כל הפרמיות, כדי להגן על עצמה מסיכונים קיצוניים ביותר (למשל, שדווקא פועל עם בעיה גנטית חמורה ביטח את עצמו ב100 מיליון דולר). אני מבין שאתה מצדד בשיטה השניה. אבל לא מבין מדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה נותנת כיסוי סביר לכלל האזרחים, כאשר סביר נע בין כיסוי רפואי טוב לרוב המוחלט של המקרים בארץ לבין להשאיר אנשים למות ברחוב במצבים מסויימים בארה"ב. המצב הזה (בעדיפות לגרסה הישראלית) רצוי בעיניי. אבל לפעמים אנשים רוצים יותר מזה, למשל אדם שרוצה שבמידה ויחלה, יוכל לשמור על רמת החיים המפוארת אליה הורגל. או אדם שרוצה ביטוח מפני מצב נדיר שהמדינה לא מוכנה לכסות מטעמי עלות/תועלת. ברור שבסופו של דבר, העלות תיפול על הציבור, השאיפה היא רק לצמצם את זה לחלק בציבור שמעוניין בכיסוי המורחב (ובהתאמה כללית לסיכונים שלו). אני לא רוצה לסבסד תרופה שמאריכה חיים בחודשיים בעלות של מליון דולר, אבל מבין את מי שכן. לכן חברת ביטוח זו האופציה המועדפת. לגבי ביטוחי-יתר, אפשר להגביל את חוסר הידיעה למצבי ביטוח סבירים. למשל ביטוח אובדן כושר הכנסה כן, מאה מליון דולר לא. דהיינו מבוטח שיבקש כיסוי כזה, לא יוכל להעזר בחוק. באופן כללי זה לא ממש חשוב, כי חברת הביטוח בכל מקרה לא תבטח פועל על מאה מליון דולר, מתוך הבנה שזה שוק לימונים קלאסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 524814 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ברור שבסופו של דבר, העלות תיפול על הציבור, השאיפה היא רק לצמצם את זה לחלק בציבור שמעוניין בכיסוי המורחב" - אנחנו מסכימים שהציבור הוא זה שמשלם. - עכשיו אתה אומר שהוא צריך לשלם גם עבור כיסוי מורחב - למי שמעוניין בו. אני חושב שאם הציבור משלם עבור כיסוי מורחב, אז כל אחד ירצה בו. כלומר מדוע שאתה (בהיותך חלק מהציבור) תשלם עבור הכיסוי המורחב שלי אבל תוותר על כיסוי מורחב עבורך? אבל גם אם נניח שזה אפשרי והוגן (שהציבור יעניק כיסוי מורחב רק לחלק שבאמת רוצה בו), אתה אומר "חברת ביטוח זו האופציה המועדפת" ולא מסביר מדוע. הרי גם המדינה יכולה לשלם באותם תנאים. מדוע אופציה (2) עדיפה על אופציה (1) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק החלק בציבור שרוצה כיסוי מורחב ישלם עליו, דרך רכישת ביטוח. אני לא רוצה ביטוח, אני לא אשלם עליו, אתה רוצה ואתה תשלם. החלק ה"סוציאלי" נכנס בכך שכולנו שומרים חלק מהמידע בסוד מחברות הביטוח, לכן אתה משלם X+1 למרות שאתה יודע שיש לך רקע גנטי מעולה, בעוד השכן שלך (עם אותם פרמטרים לא גנטיים) משלם x+1 למרות שהוא יודע שאת מירב העשור הבא הוא יבלה בבית חולים במקרה הטוב. בלי קשר, כולנו משלמים מס בריאות וזכאים ל"בסיס" בלי קשר לשום פרמטר, לרבות גיל מין ורקע גנטי (המצב כיום). אני ממש לא רוצה שהממשלה תתפקד כחברת ביטוח לצורך כך. היא תיכשל בכך, תיתן שירות גרוע, תפסיד כסף ותתסכל את מירב המבוטחים. ביטוח זה עסק מסובך ומקצועי, אין למדינה נסיון בשיווק כזה, בהתאמת תוכניות לצרכי הלקוח, בבדיקת רמאויות (או ליתר דיוק רוב הנסיון שלה נתפס אצלי ככשלונות). ביטוחים כגון אובדן כושר הכנסה וביטוח חיים בסכומים מוגבלים, לדעתי כן צריכים להיות מוגנים תחת אותם תנאים. לחברת הביטוח גם תמיד עומדת האפשרות לא לבטח אף אחד בסכומים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני ממש לא רוצה שהממשלה תתפקד כחברת ביטוח..." מה לדעתך בקשר לביטוח הבריאות הממשלתי האמריקאי לגמלאים וביטוח הבריאות הממשלתי האמריקאי של נבחרי הציבור בפועל ובפנסיה? עכש"י אפילו המתנגדים החריפים ביותר לרפורמה של אובמה לא רצו לבטל את תוכניות הביטוח הממשלתיות הללו ולא רק בגלל שזה מסוכן פוליטית אלא גם (ואולי בעיקר?) בגלל שהם עובדות ממש לא רע (יחסית כמובן לאלטרנטיבות פרטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם הרבה כשלים במערכת הבריאות האמריקאית, שאת רובם אני לא מכיר (רק רואה את התוצאה). ביחס למערכת הפרטית, יש שם למערכת הממשלתית יתרונות רבים, אבל אני לא יודע אם היא טובה אופן מוחלט (או לפחות ביחס למערכות אחרות בעולם). מכל מקום, זו לא הנקודה. ביטוח שהוא "חובה", כמו מס בריאות בארץ, יכול להיות מנוהל בהצלחה ע"י המדינה. לראיה אני חושב שיש לנו מערכת טובה וזולה. מה שאני לא רוצה שהמדינה תעשה, זה ביטוח אופציונלי נוסף, מה שלמיטב ידיעתי המדינה לא עושה, או כמעט ולא עושה (בהקשר הזה אני רואה את קופות החולים כגוף נפרד, הקמת גוף ללא מטרת רווח *בנוסף* לחברות הביטוח היא תמיד צעד מבורך בעיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 542647, הערה 1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזהיר או מעיר ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיר על השימוש השגוי ומזהיר מפני הטחרנות המבעבעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הביטוח במאה מיליון, כדאי להעיר שיש להבדיל בין ביטוח רפואי לביטוח חיים. לגיטימי הרבה יותר לדרוש ממי שמעונין בביטוח חיים להביא לידיעת המבטח כל מידע רלבנטי שמצוי בידו. בביטוח רפואי מקסימום ההתחייבות של המבטח הוא מוגבל ולא יגיע למאה מיליון או קרוב לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהמזוהה יסכים איתך שלצורך ביטוח חיים לגיטימי להתחשב במידע גנטי. אחרי הכול, במה אשמים היתומים (מוטבי הפוליסה) שיש לו בעיה גנטית? אבל נשאל אותו. לגבי ביטוח רפואי, באמת "100 מליון" זה קצת מוגזם, אבל המזוהה מדבר על "כיסוי מורחב" - נגיד שטיפול בבעיה הגנטית הכי מסובכת עולה 10 מליון (או שים מספר גבוהה אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן קצת מנוגד לאינטואיציה, אם נדע מראש מי יחלה בטרשת נפוצה (בתנאים שתיארת) הציבור ככלל יצא נשכר. ההוצאות לחולה ישארו 2 מיליון לאלף אנשים, אבל אף אחד לא ישלם לחברת הביטוח את פרמית הסיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור הבריא לא ישלם פרמיה ויצא נשכר, החולים ולא יוכלו לממן לעצמם טיפול וחברת הביטוח תפשוט את הרגל. אתה יכול להשיג תוצאה זהה בלי בדיקה גנטית, תוציא את הביטוח מחוץ לחוק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |