בתשובה לארז לנדוור, 05/09/10 15:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל כל העניין בצום הוא שצריך לסבול. לא? אמנם אומרים תמיד "צום קל" והארוחה המפסקת היא במיוחד גדולה כדי שהצום יהיה קל. מה הטעם בצום אם הוא קל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפריכיות אין טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומות רבים קראתי ושמעתי שבגלל שריפת האנרגיה בעיכול ארוחה מפסקת גדולה דווקא מקשה על הצם ביום שלאחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן דובר על הזמר ההוא ש''הולקה'' בגלל ששר לקהל מעורב. שם המלקות היו בכאילו, לטיפות שכאלו (עד כמה ששמעתי). אני לא רואה סיבה מדוע אי אפשר לנהוג בצום באותו האופן - סובלים, אבל בסבבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ועיניתם את נפשותיכם". יושבים 24 שעות בתא הווידויים בגרסתו היהודית, זה לא אמור להיות סבבה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות, את מדברת פה עם אדם בעל נטיות מתמטיות. הוא עוד יטען שבלי הגדרה מספרית מדויקת של מה זה ''עיניתם'', אפשר להניח ש''סבל, אבל בסבבה'' זה לגיטימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ועיניתם" זו לא הוראה למציאת Level Set של "פונקציית הסבל" עבור ערך מסויים. זו הוראה לבצע מקסימיזציה שלה, תחת אילוצים (שהם גבולות, מוכרים למדי). גם בלי להגדיר היטב את האילוצים, אני חושב שמובן מאליו שיש נקודות גבוהות יותר מ-"סבבה" בתחום עליו יש קונצנזוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעם לעינוי איננו הסבל אלא כפי שמסביר ספר החינוך. "שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים על ידי התשובה. נצטווינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המישוש יעוררו החומר להימשך אחר התאווה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת, שהיא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי לעבד ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנים את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה. על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנעה מסך התאוות." או במילים אחרות כשאתה צם המחשבות שלך פנויות למחשבות רוחניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קטונתי. אבל אם כך, המצווה מנוסחת מאד מוזר, בלשון המעטה. התענות ומדיטציה הן פעולות מאד מאד שונות, גם אם יש איזשהו קשר בינהן, והניסוח ''עיניתם את נפשותכם'' רק מדגיש את ההבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שאין הכוונה ב"עיניתם את נפשותיכם" ל"לעשות לעצמך רע". משמעות כזו של הציווי מובילה מייד לפרדוקס השקרן: בהנחה שרצוני הוא לקיים את המצווה, אני אשמח אם אקיים אותה (ע"י עינוי עצמי), בסתירה ליום כיפור. אסור לפצוע את עצמך ואין ערך מיוחד ביום כיפור (או בכל זמן אחר) בבית כנסת ללא מזגן למשל. אני חושב שהרעיון הוא יותר בכיוון של המנעות ממספר מסויים של פעילויות גופניות-פיזיות, למען תחושת קדושה. שינה לדוגמה לא אסורה או מוגבלת כי עייפות לא תורמת להרגשת התעלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה בשום מקום דרישה למקסימיזציה. כמובן שאפשר לפרשן את זה כך, אבל עושה רושם שקבוצה דתית מסויימת פירשנה את זה אחרת ולך תשכנע אותי שאתה מבין יותר מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לא לסבול כמה שיותר אלא לקיים את המצוות, שקבעו מועדים ברורים לתחילת ולתום הצום אבל לא דנו כלל במועדי שינה וקימה, וגם לא בכמה אוכלים לפני הצום או לאיזה סוג צום מותר לקוות. מספיק קשה לצום גם ככה, לא צריך להמציא עוד שטיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלך מפתיעה. תמיד חשבתי שיש סיבה לצום: כיפור עוונותינו. לפי מה שאתה כותב, זוהי מצווה סתמית ללא כל קשר לכיפור חטאים או לבקשת סליחות. בעצם, אם מצוות הצום היתה נופלת על פורים, ניראה שזה לא היה מפתיע אותך... ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש סיבה, ואולי צום בפורים באמת היה מפתיע אותי, אבל שומרי־מצוות שומרים את המצוות לפי ההלכה, ולא לפי ההבנה שלהם של מה הטעם במצווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן אומרים, ''צום מועיל''. ''קל'' אומרים חילונים ומסורתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |