בתשובה לאור, 02/02/02 10:25
ואם עסקינן במציאות 55379
תשובה זו כוללת תגובה גם על הודעתך הקודמת-
1) מי שציונו אינו משקף את מלוא הפוטנציאל שלו משום שלא הביאו לידי מיצוי יכול להתלונן עד מחר משום שהציון משקף את יכולתו בפועל ולא את הפוטנציאל הגלום בו (זאת אני אומר כאחד שציוניו אינם מרקיעי שחקים למרות שהערכתי העצמית דומה לזו שעולה מדבריך).

2) אולי תלמיד תיכון העילית הוא בעל יכולות מופלאות (חשיבה עמוקה, אושר תרבותי וכו'), אולי בלבד, אך אם באופן עובדתי לא עומדים לו אותם כישורים בשעת מבחן הרי שהם חשובים כקליפת הבצל.

3) מדוע זה המצויינים מגיעים להשיגיהם על שום 'הבית והגנטיקה' בעוד הממוצעים משיגים את אשר להם בשל רמת בית הספר.

4) החלוקה הסטראוטיפית לדרום ולעילית גם אם היא בבחינת "אילוסטרציה מכלילה" אינה מצביעה על 'רוחב ידיעות ומידת יצירותיות רבות יותר' ודי לחכימא.
ואם עסקינן במציאות 55384
די די בבקשה, טוב לא דרום וצפון, אלא מזרח ומערב. לא משנה, אני מדבר על עיקרון.
הטענה שלי היא פשוטה: ציוני הבגרות נטו אינם משקפים את מלוא יכולתו של התלמיד ולכן, לא ניתן לראותן כמדד מלא ליכולתו. אני לא אומר את זה כדי לרומם את מעמדו של מי שלא הצליח בהם כל כך או היפך: לשבח את מי שהצליח מאוד. אני טוען שההצלחה בהן אינה הכל ויש ערך רב לחינוך שקיבל התלמיד ואצל מי למד. כי בסופו של הדבר, ההצלחה אינה במבחן אלא במחקר למשל או ביישומו.

לגבי מצויינות: אם התיכון גרוע אבל התלמידים מצליחים בכל זאת הרי קשה להניח שהצלחמתם באה להם מן התיכון הגרוע אלא ממקום אחר, הבית או גנטיקה שזה בערך אותו דבר. חוץ, בלי קשר לעניין, אני גם חושב שגנטיקה יש משקל רב מאוד.

מה ההבדל לדעתך בין מי שלמד פיזיקה בתיכון תוך כדי ביצוע אינסוף ניסויים במעבדות משוכללות וסיורים למכון וויצמן ועודלא יודע מה לבין מי שקיבל 100 בבגרות אקסטרנית? ברור לא?
לא ברור 55400
אף אחד לא משתין על ניסויי פיסיקה תיכוניים, ובטח לא על טיול או שניים לגן המדע במכון וייצמן. תרומת הפעילויות האלה למוכנות התלמיד ללימודים גבוהים היא שולית, ובד''כ ציון המעבדה משפר את הממוצע בפיסיקה וכך נותן לתיכוניסט האינטרני יתרון על-פני האקסטרני השקדן.
טוב, די ניצחת 55494
כשלעצמי לא למדתי פיזיקה אז אני לא יכול לומר כלום.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים