בתשובה לירון, 02/11/10 12:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. רקדנים ושחקנים מקבלים תשלום כשהם מופיעים. זה שקול לתשלום לאברך על תפילה. ומהיכרותי את הנושא - רבים מהם עובדים במקביל בשאר משלחי יד. לא תמצא סופרים רבים המתפרנסים מכתיבתם בלבד, וכשזה קורה, קוראים לך עמוס עוז וחלק מפרנסתך על הרצאות. אין לך אף שחקן, רקדן או סופר המקבל קיצבה חודשית על מנת שיעסוק באמנותו. 2. התגובה הציבורית לויסקונסין אינה קשורה כלל לתפיסה שנצרכים לא צריכים לעזור לעצמם. היא קשורה לזה שהממשלה שיחררה את התוכנית לחברות פרטיות, המרוויחות מכל קצבה שהן שוללות, בין אם בצדק ובין אם לא. ולכך שמרגע שאדם שובץ, הרי הוא לא צורך קצבה - אבל אם משבצים אותו בחצי משרה בשכר מינימום הוא עדיין עני (ואם אתה מחלק משרה ל-2, הנה נפטרת מצורך לשלם 2 קצבות! רווח נקי!), ולכך שהתוכנית הפכה לשמרטפות למבוגרים: מטופלי ויסקונסין מחוייבים להגיע, אבל מקבלים כלום ורבע בתור כלים למצוא בהם עבודה. בקיצור, עבודה בעיניים והוכחה שהמנטרה "ידיים פרטיות = יותר יעיל ויותר זול", לא תמיד עובדת. אם תוסיף את הסכום שמשלמת הממשלה תמורת השמה של כל מובטל ומובטל, תגיע לשחיתות לא קטנה בהתנהלות. והערת אגב, יחס החרדים לעבודה בכלל, שונה מיחס החברה הכללית לעבודה: יש ברשותי ספר בשם "ברכת הפרנסה", מתנת דודתי הנוהגת להביא מתנות-שהיא-היתה-שמחה-לקבל, ובלא פתק החלפה. מזונותיו של אדם פסוקים לו מראש השנה עד ראש השנה. לפיכך, אם תעבוד יותר, לא תרוויח יותר. אתה רק תרוקן את החבית שנפסקה לך יותר מהר. אם לא תעבוד כלל, עדיין תתקיים, הרי יש קרנות לאברכים וקצבאות וכיו"ב. מכאן - שלא צריך לעבוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא סותר את קיומן של המוסכמות שהזכרתי. 1. כל מה שאתה טוען הוא שאנשי תרבות אומנות ורוח (שכחתי ספורט בתגובה המקורית) לא מקבלים מספיק או בתנאים וקריטריונים חמורים מדי. אין ספק שהמדינה תומכת בנושאים אלה, ויש אפילו משרד ממשלתי הממונה על כך. מבחינתי אין חשיבות אם התמיכה נתנת ישירות למוטבים או למוסדות המעסיקים אותם, וגם אין חשיבות אם התמיכה מוצאת את דרכה לסוג של "מוצרי הון" המשמשים לצורך הפעילות התרבותית או הספורטיבית. החברה בהחלט תומכת בפעילויות מוטות תרבות שאין להן תועלת נתנת למדידה, אלא נחשבות למועילות תרבותית או מרחיבות את הדעת או פעילויות ספוטיביות "המעלות את קרן ישראל בעמים". 2. אתה מלין שהלחץ המוגזם של התוכנית על מובטלים לקבל עבודות גרועות וחלקיות, ןלהפסיד את הקצבאות שלהם אינו צודק. זו בדיוק הייתה טענתי. זו המוסכמה. מדוע להפסיק קצבאות לאברכים עניים, להביא אותם לידי רעב ממש, ולגרום להם בכך לצאת מייד לכל עבודה חלקית או לא, מדוע זה צודק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. מדוע למנוע מהם בפועל לצאת לעבודה? דוגמה לעיוות שתוקן בתחום אחר: תגובה 53185 ותגובה 554859. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, הבדלה : 1) אנשי תרבות רבים עובדים למחייתם. אני מניח שאתה לא מתייחס לאילו - כגון שחקנים בערוץ 2, סופרים שמוכרים ספרים וכו'. אני מניח שאתה לא מתייחס לאילו, אלא רק לאלה שמקבלים כסף מהממשלה, באופן ישיר או בעקיפים (תמיכה בתרבות לא פרסונלית, כגון תמיכה בתיאטרון). כמה הבדלים בין אנשי הרוח לבין האברכים : 1) מריטוקרטי. התשלום לא ניתן לכל, אלא רק לקבוצה שעמדה בקריטריונים כלשהם. (התקבלו תואר שני, התקבלו למשחק בהצגה וכו') 2) התשלום ניתן ומותנה בעבודה - פרסום מחקר, עבודה בהצגה וכו' 3) התשלום זמני - כאשר תגמר ההצגה/ תסתיים עבודת המחקר - התשלום ייגמר. 4) חוסר עמידה במטרות יכול להוביל לפיטורין וביטול התמיכה. 5) הקריטריונים הם רלוונטיים לתחום העיסוק והצטיינות בו - ולא "3 ילדים, בלי עבודה ובלי אוטו" אפשר להתווכח על תמיכה כזו או אחרת, אבל התמיכה באברכים לא דומה כלל לתמיכה באנשי תרבות ורוח. האברכים לא מחוייבים לפרסם או להוציא תוצר כלשהו, בתשלום לא נלקח מהם עקב ביצוע כושל, והוא נמשך למשך כל ימי חייהם. אם הייתה קבוצה מצטיינת של אברכים שהייתה מקבלת תמיכה ממשלתית, אשר הייתה בוחרת מי לקבל לשורותיה על סמך הצטיינות, היא הייתה דומה הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, אתה מציע לסבסד פעילויות לא מועילות (או מועילות רוחנית, או מועילות סובייקטיבית) בתנאי שהן כרוכות במצוינות. כלומר אם פלוני אסטרולוג מצטיין או בעל כישורים על טבעיים יוצאי דופן אתה מציע לשקול לממן את פעילותו על חשבון הציבור. וכמובן צריך למדוד את התפוקה ואת איכותה של אותה פעילות שלא ברור כל כך מה התועלת שלה. הרי לא ננהג בקלות דעת בכספי משלם המיסים. אבל אם אלמוני עוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית, כלומר עושה מעשה שכל אידיוט יכול לעשות - כסף הוא לא יקבל ממך. ומה יהיה על התועלת העצומה (הסוביקטיבית לחלוטין) מעיסוק המוני במדיטציה טרנסצנדנטלית? על אפקט מהרישי לא שמעת? לפעמים הכמות חשובה יותר מהאיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצויינות היתה שם תנאי הכרחי. לא מספיק. אני לועס מסטיק התות המצטיין ביותר בקריית־פת אבל אני לא דורש מימון לתחביבי היקר (4 פקטות ליום, ואל תשאלו מה זה עושה ללסת). רוצה המדינה לממן תלמודם של עילויים גדולים, כדי שלא יבטלו מזמנם על עבודה מיותרת? נערוך נא הוכחת יכולות פשוטה: מרחיבים כעת את צומת סומך. יבואו נא עוקרי ההרים הללו יטחנו שם קצת את ההרים. המצטיינים יזכו לסמיכה ולמלגה קבועה מהמדינה. אבל איזו סיבה טובה יש לשלם דמי בטלה לסתם אנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה לא יודע שלימוד תורה מקרב את ביאת המשיח? (לא ממש בדקתי את נכונות הטענה, אבל אני מניח שהיא חייבת להיות נכונה). קירוב הגאולה לא מטרה ראויה בעיניך? אתה לא יודע שלימוד תורה מגן על המדינה יותר מחיילי צה"ל? יש המון סיבות לתמוך בלומדי תורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ולא מקבל. לכן כתבתי את תגובה 555098. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טחינת הרים זה משהו שנדרש גם מפקולטות למדעי הרוח ? שחקני "הבימה" הם למעשה עובדי מע"ץ שמחלטרים בהצגות? כפי שהרבה אנשים כבר אמרו השאלה איננה האם הציבור צריך לממן פעילויות לא מועילות אלא למה רק פעילויות מסויימות זכאיות לתמיכה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מסכים שהציבור יכול להקצות סכום למימון פעולות שלא מועילות בטווח הקרוב, והסכום הזה מוגבל, הוא צריך להתחלק בין מספר מוגבל של פעילויות. אם אהה לא מסכים עם חלק מההנחות שלי למעלה, אנא פרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור יכול להקצות כסף גם לפעולות שלא מועילות בכלל ואתה עומד להתחלק על ההבדל שבין ''יכול'' לבין ''צריך'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אינדיבידואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, רוב הפעילויות מועילות סוביקטיבית (סתם דוגמא - מרכז הספורט שו מה שזה לא יהיה שבנו ליד נשר טוב ומשמש הרבה אנשים, אני מניח, אבל אני רואה רק את הרמזור הנוסף ששמו בדרך שלי לעבודה. אבל זו סתם התפלפלות שווא, אני מבין למה אתה מתכוון. הראיתי מה ההבדלים בין תמיגה במוסדות רוח לבין תמיכה באברכים. לא ממש התנגדת להבדלים, לכן אני מניח שאתה מסכים. אז התמיכה באברכים היא לא "אותו הדבר" כמו תמיכה בתיאטרון. בכלל לא. שני הפעילות "לא מועילות" אבל הן שונות אחת מהשנייה. ההשוואה שלך מתאימה למוסד לימוד תורה שמקבל לשורותי מצטיינים, ומתנה את התמיכה בלימוד תורה אינטסיבי ופתירת בעיות הלכה קשות. אילו לא התמיכות הנפוצות כיום. מה הקריטריונים שאני מציע לתמיכה בפעילויות? 1) לא אישי - התמיכה לא ניתנת לאדם ספציפי, אלא למוסד או ועדה שמקדמת את התחום הנתמך (כמו הקרן לקולנוע, או תיאטרון הקאמרי וכו') 2) מוכוון מטרה - קיימת מטרה אליה מכוונים את התמיכה, ולא "שלא ירעבו" - זו תמיכה סוציאלית. 3) שיוויוני/פרופורציונלי - התמיכה פרופורציונלית לתמיכה שמקבלים תחומים דומים. 4) מוערך על ידי חלק גדול בציבור - קיים ציבור גדול הרואה בתמיכה כבעלת ערך. אולי אם ימשיך הדיון אני אחשבו על עוד, אבל אילו הם בינתיים. התמיכה באברכים עונה על התנאי ה 4 בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין תמיכה באברכים ותמיכה בתיאטרון הוא הבדל תרבותי. החרדים מיחסים חשיבות תרבותית ללימוד תורה, והחברה החילונית מיחסת חשיבות1 לתיאטרון. החילוני הממוצע ישלח את האברכים לעבוד, והחרדי, אם הדברים היו תלויים בו, לא היה מקציב אף פרוטה לתיאטרון. יש הגיון כלכלי לתמוך בקבוצה קטנה ולא בקבוצה גדולה, אבל אם אתה לא מאמין בערך שמעניקה הקבוצה לחברה, מדוע לתמוך בה בכלל? מה המשמעות של הצטיינות בעיסוק שאינו מועיל? אתה (וגם אני) לא מיחס תועלת תרבותית ללימוד תורה. ההצעות שלך הן פשרה שנועדה הקטין את הבזבוז הכרוך בתמיכה בעניין לא מועיל לדעתך. ___ 1 אני בטוח שרוב החברה החילונית דווקא לא מיחסת חשיבות לתיאטרון, ורוב האנשים היו משליכים מכל המדרגות מי שהיה מבקש מהם לתרום כסף מרצונם החופשי לשיפוץ או כיסוי גרעונות של תיאטרון הבימה. מנגנון קבלת ההחלטות שלנו פגום, ומעדיף קבוצות ממוקדות וקולניות על פני טובת הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים מיחסים חשיבות תרבותית ללימוד תורה, אבל התקצוב מצד המדינה אינו קשור בכך, והדיבורים על ה''תרבות'', בהקשר זה, ועל ה''חשיבות הקיומית-בטחונית'' שבתורה, הם רטוריקה שמן השפה ולחוץ. התקצוב נובע רק ממניעים פוליטיים של ''שמור לי ואשמור לך'', המאפשרים ללובי החרדי-דתי בארץ הפעלת לחץ מתמיד, מסורתי, כבר מימי טרום-המדינה ובלי קשר לגלגולים הרבים שעברו המפלגות האלה עצמן במשך השנים ולגלגולי שמאל-ימין שהיו מאז בשלטון. את התקצוב לתיאטרון וכיו''ב קשה קצת יותר להסביר וגם הוא קשור, באופן כללי, ביצירת גופים שונים, ותיקים, עוד בימי היישוב היהודי, וביכולת שלהם ליצור מוקדי לחץ ציבוריים לאחר הקמת המדינה והמעבר להכרה בהם כבגופים רשמיים (הבימה, האוהל, הקאמרי). עם זאת, שלא כמו מוסד ''חברת הלומדים'', שנתעצב בארץ לכדי פורמאט של מעמד שלם, בלתי יצרני ובעל תלות כלכלית כמעט מוחלטת - מייחסים השלטונות לתיאטרון, לספורט, לפילהרמונית ולכל השאר, חשיבות תדמיתית-דיפלומטית מסויימת. לפני שנים, לאחר אחד הכשלונות הישראליים בארוויזיון, שאל עיתונאי את שר החינוך דאז, נדמה לי שזה היה יצחק נבון, בשביל מה רשות השידור צריכה לממן את ה''עסק המיותר הזה''. נבון (כאמור - לא זכור לי בבטחון מלא שזה אכן היה הוא, אבל זה היה פוליטיקאי מן השורה הראשונה), ענה ש''אין דבר כזה, מיותר'', ושכל זמר שעולה על בימה בינלאומית הוא חשוב לנו, וכל ספורטאי המייצג אותנו בזירה בינלאומית חשוב לא פחות, בלי קשר עד כמה יש נצחון והעיקר ההשתתפות ודגל ישראל שנישא בעמים ובארצות המארחות וכו', ושחשוב לנו ש''גטו'' של סובול מסתובב בכל אירופה ומביא לנו הרבה כבוד, וכולי וכולי. נראה לי שיש בטיעון הזה משהו - בודאי יותר מאשר תקצוב ישיבות, שכל תפקידו הוא הבטחת הכסאות לישבני הפוליטיקאים, בהתאם לרגע ולצורך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |