עכשיו מעונן 555997
אינני מבין מי ביקש מן הכותבת מלכתחילה לאיית את המילים kuss וגם mahzor ו ahava, עד כדי כך שהתעוררה בה התנגדות. אינני מבין לשם מה בכלל נזקקה הכותבת לאיות כל יתר המילים, איות שבעיניי נראה כמו קישוט קליגרפי נעדר כל משמעות. האם האיות נועד להבדיל את המלל הסתמי של החיבור, מכל מלל סתמי אחר? האם את הביטוי "תעזבו אותי" כן מוכנה הכותבת לאיית, ואפילו בלי לתת את הדעת כלל שהיה עליה לכתוב "עזבו אותי" או "עזבוני" ? אם אני מבין נכון את המסר של הקטע ולפיו הכותבת מביעה געגוע לימים פחות פורנוגרפיים, ימי עבר שבהם עדיין היו סבורים שהשמש סובבת סביב הארץ, ובהם, אך לא בימים הנוכחיים, הייתה קיימת אהבה שהיא מושא הגעגוע של החיבור, הרי שאפשר היה להביע זאת בדרכים אחרות ובכל זאת, למרות שהכותבת אינה רוצה להשתמש בביטויים כמו "קוס" ו"מחזור", היא אינה מסוגלת לוותר עליהם. האם הם באמת נדרשים? האין זו צביעות? ככל שאולי ניסתה הכותבת לערפל את המסר בעזרת דימויים אשר בעיניי הם פשטניים ומחוספסים, או בעזרת השמטת חוליות של היגיון ברצף הדברים, החיבור אינו מצליח להביע עידון כלשהו, אסתטיקה לירית כלשהי. מה שכן מצליח החיבור להביע הוא את נוכחות האני של המחברת בתוך השורות, את הפגנת האגו המאוס שהיא מחלת הדור של הזמן בו השמש סובבת סביב כל אלה שאינם יודעים מהי ענווה.
עכשיו מעונן 556005
פרסום תגובה באייל, ועל אחת וכמה שיר, דורש מידה מסוימת של יוהרה. כאילו העולם האינטלקטואלי לא היה שלם בלעדיה.

מעבר ליוהרה הסטנדרטית הזו, לא גיליתי אגאואיזם בשיר. חוסר רגישות ואנטיפתיה אפשר למצוא מתחת לשיר.
עכשיו מעונן 556020
האם לטענתך פרסום שיר ב״האייל הקורא״ הינו אקט של יוהרה, או פרסום שיר בכל במה שהיא?
עכשיו מעונן 556024
אני מניח שאת מתכוונת אליי. כשאת מציגה את הדברים באור הזה אני מרגיש צורך להתנצל בפני הכותבת על שהייתי בוטה. עליי להודות שאינני מבין הרבה בשירה, ובכלל קל מדי למתוח ביקורת על אחרים מאשר לפרסם חיבור משל עצמך. אם יש בדברים שלי ולו עשירית ממה שקרוי 'ביקורת בונה'- אתנחם. אני עדיין מרגיש שהחיבור מבליט את נוכחות האני במידה שאינה קשורה לרעיון, אם הבנתי אותו נכון. ''תעזבו אותי'' נשמע לי כמו - הביטו בי. ריבוי השימוש במילות אני מעוררת בי תהיה האם החיבור מבקש לבטא רעיון, הלך מחשבה, רשמים, או פשוט את הכותבת עצמה. ''אני לא מוכנה... תעזבו אותי...אני חושבת...כשאני עוצמת עיניים...אני מרגישה'' הם יותר ממה שדרוש לכותב כדי להביע רעיון, הלך מחשבה או רשמים. מעבר לכך, אם הכותבת סולדת ממילים כמו 'קוס' ו'מחזור' פשוט שלא תשתמש בהן. אך לציין אותן כדי להביע סלידה מהן הוא דבר שאני לא מבין.
הייתי מהפך את סדר הדברים לגבי מידת היוהרה, כיוון ששיר עשוי להביע מידה של יוהרה, אך על אחת כמה וכמה היא התגובה אשר נוטה להציג דעה ועמדה, אך כך או אחרת אני חולק על הקביעה הזו. אני מכיר שירים נפלאים, שיהיה עליי לטורח להיזכר ומתי קראתי אותם, שהענווה בבחירת המילים, בגיבושן, בצירופן, בבחירת המוטיבים, בעידון הדמויות, אך מוסיפה להם המשובחים בפני עצמם, לוויית חן נהדרת. העוונה ניכרת, ולא בהבעת הצהרה של הכותב- חיברתי זאת בענווה. כתיבה- אינה זקוקה ליוהרה מעצם היותה כתיבה. מי שמבין את זה לדעתי יחבר שירים יפים יותר. והתגובות. ישנן כאן באייל, ועליי להודות שעל רבות עברתי ברפרוף, ובכל זאת דליתי מספר תגובות נפלאות. ובמה הן נפלאות, בכך שאדם אינו חורץ קביעות, אלא מביע אותן במתינות, ושוב באופן הכתיבה מתוך התייחסות עניינית שמסתירה את נוכחותו של הכותב, ומותירה ערומים ונקיים את הדברים שהיה ברצונו להביע.אם יורשה לי להפנות לתגובותיו של המגיב- יהונתן אורן, כתלמיד בפני מורה אני לפניו, שאת תגובותיו תמיד אני קורא בעיון.בכל פרסום בין אם מדובר בשירה, אן בעולם האינטלקטואלי, אף בפובליציסטיקה ניתןלהביע גם בכוח סקרנות, בכוח דחף היצירה, בכוח עניין לדעה לאו דווקא מתוך אגו לוהט של אמן המרגיש את עצמו מואר, או דחף להציג את עצמך ברבים בעזרת יצירותיך. זו אינה אמנות לשמה. באחד הספרים של עגנון, נדמה לי 'שירה' הוא מתאר את מעמד חלוקת התעודות באוניברסיטה, וכיצד הדיקן עובר מבוגר לבוגר, אך מגיע אל אחד שונה ומיוחד, אשר עגנון בשפתו מתארו בתור אחד שכל מראהו מעיד על מסכנות ועליבות, אחד שממש מתבקש לזלזל בו, ואליו מגיע הדיקן ובהקדשה פרטית מוסיף בספרו- בהוקרה לאיש מופלא, אוהב דעת באמת. ניסיתי לאתר את המקור אך לא מצאתיו. עמכם הסליחה. אך הסיפור הזה יכול להוות משל, למה שניסיתי להביע בעניין מקומו של היוצר בתוך יצירתו.
עכשיו מעונן 556051
שלום דביר - אינני רואה כל צורך להתנצל על דברים בוטים שנאמרו בהקשר של דיון ח ו פ ש י ונטול מחוייבות כלפי מחבריו של טקסט הנתון ברשות הרבים.
It's a free country, baby (לוּל? מציצים? מי זוכר?)
השאלה היתה מתוך סקרנות, כי גם אתה וגם א"א מדברים על יהירות, ואני תוהה האם בתוך האקט היהיר של פרסום השיר ניתן לזהות שיר יהיר או דובר יהיר. נראה לי שכֵּן. זלדה תמיד נתפסה בעיניי כמשוררת צנועה, ואף פעם לא חשבתי מדוע. ואינני מתכוונת לזלדה הביוגרפית, אשר ממילא מעוצבת על-ידי כותביה כ"צנועה", אלא על זלדה המשוררת, הדוברת, בעלת השפה.
עכשיו מעונן 556060
שלום גלית. אני מכבד את פנייתך האישית, וכאן רוצה לומר שדבריי אינם אישיים כלפייך, אלא אישיים, אם ניתן להתבטא כך כלפי החיבור שלך. אני חושש שאולי ביקורת שמתחתי במאמר - 'נשים לכו להיבדק' גלשה ונשפכה קצת גם על החיבור שלך, באי צדק.
עקרונית, פרסום שירים על כל במה שהיא הוא אינו מעשה יהיר בעיניי. פרסום שיר בוודאי שאין הוא אקט יהיר.
לא רכשתי השכלה ספרותית, אך פה ושם שמעתי על שירת האני של הדור הזה כלעומת שירת הארץ של הדורות הקודמים.
לצערי גם אינני יודע לנתח את השיר שלך בכלי מידה ספרותיים, ואני יכול לתאר לעצמי שקיימת שירת אני שהיא גם שירה ענווה, ולא מבחינת תכניה בהכרח, כמו מבחינת השימוש בשפה. עד כמה שאני יכול לשפוט את החיבור שלך על פי הבנתי, הוא אינו חורג מד' אמותייך, האופן שבו את מרגישה, מה את מוכנה ומה את לא מוכנה וכן הלאה. וזה יכול להיות דומה אולי לגילוי דעת, הצהרה, פמפלט. אולי גם לשיר. אני מתאר לעצמי שמדריכים או מנחים למיניהם מעודדים יוצרים צעירים ''להביא את עצמך'' ''לגלות את הייחודי שבך'' אני לא יודע אם זו הדרך להגיע לשירה. השירים הללו נוטים להפוך לשירי מחאה, שגם שירך הוא מעין סוג שכזה, או שירי אני ועצמי. אינני אוהב את 'צר עולמי כעולם נמלה' של רחל, אך מאד אוהב את 'שי' כאשר בשני המקרים נוכחת רחל בשיר. האחד דן בעצמה, האחר מבטא אותה.
מן הדיון הקודם סבור אני כי השימוש בשפה הפך באופן כללי לזול, חצוף, נפוח, מתלהם ועולם דימויים פורנוגרפיים הולך ומשתלט על התרבות, ועל השפה. העובדה שהשתמשת במילה קוס, כנראה דווקא כדי להביע סלידה, היא צורמת באזניי.כי אם המחבר, איש העט והמילים אינו מכבד את השפה שבה הוא משתמש, אני בוודאי לא מכבד לא את המחבר ולא את החיבור. אני מרגיש כאילו רוצה הייתי לשאול את המשורר- מי אתה..שאתה מציג בפנינו את רגשותיך, את הגיגיך, את רובד השפה שלך, מי אתה בכלל שתכנה את מה שאתה כותב בתור שיר. מי אתה בכלל שאתה מציג לנו אותך, דוחף לנו את עצמך בין השורות.הללו הם בעיניי- יהירות כשיפנה המחבר את עצמו מתוך השיר, אולי ייפתחו בפניו אופקי כתיבה חדשים. .
אודה ואבוש כי מעולם לא קראתי שיר של זלדה.

בברכה.
עכשיו מעונן 556084
אז זהו, שהמילה KUSS קיימת בעברית הישראלית, ובהכרח שותפה בעיצובה של תודעה לשונית שלטעמי קשה להתנגד לה אלא על-ידי התנגשות חזיתית, שפה בשפה.
אני ממליצה בחום על זלדה, מראשיתה ועד אחריתה. "זלדה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד הוא אוגדן מפעים של כל ספריה.
עכשיו מעונן 556087
'
מפעים הוא בן-זוגה הכוסוני של כמיהה בערבות השירה...
עכשיו מעונן 556200
לחלוטין!
עכשיו מעונן 556149
אם התכוונת לאיות שמושפע מהאנגלית אז לדעתי צ"ל koos או kooss. האיות שלך נשמע דומה יותר ל"קאס".
עכשיו מעונן 556151
אם כבר אז כבר
עכשיו מעונן 556156
לא ידעתי, אם כי זה נשמע כמו קוז, לא?
עכשיו מעונן 556158
מסיבות אלו ואחרות הידע שלי בנוגע להגיה המדויקת מוגבל.
למרבה הצער המילון האורבני לא מספק הוראות הגיה. בכל אופן, בשפה האנגלית העיצורים ס' וז' לפעמים מתחלפים, ונדמה לי שאפשר אפילו למצוא לא מעט מלים בהם ההגיות השונות נהוגות במקומות שונים.
יש גם מחלקה שלמה של מלים בהן האיות התחלף מ-s ל-z בחציית השלולית: למשל האנגלים מאייתים realise ובני דודיהם בארה"ב - realize.
עכשיו מעונן 556230
נסיתי לחשוב (למשך 15 שניות) ולא מצאתי מילה שמסתיימת ב z שאותו מבטאים כמו ס. אבל הבעיה נפתרה כשהמשוררת ענתה שהיא הלכה אחרי האיות הגרמני, מה שמעורר שאלה נוספת - האם מלה שכתובה באותיות לטיניות מעוררת בישראלים אסוציאציה לאנגלית או לגרמנית?
עכשיו מעונן 556266
כנראה זה תלוי בשפות שההורים דיברו או למדו.
עכשיו מעונן 556268
מסתבר שבגרמנית זה בכלל נשיקה.
עכשיו מעונן 556719
לי נראה שהאסוציאציה המיידית היא לאנגלית.
עכשיו מעונן 556721
אם אנגלית אז תגובה 556149
עכשיו מעונן 556737
אבל בכל זאת, כפי שכתבתי לרון בן-יעקב, בחרתי באיות הגרמני (וגם למרות שלתֵיבָה KUSS בגרמנית יש משמעות).
עכשיו מעונן 556834
אני חושבת שזה מן הרגל ישראלי, לתעתק לפי גרמנית ואולי אפילו לפי יידיש. בגלל זה הרבה ישראלים מתעתקים CH עבור ח' ועבור כ' רפה‏1. כשקוראים, קוראים קודם כל לפי אנגלית, מה שיוצר קצת חסר הבנה.

_________________
1 לא ראיתי אף אחד מתעתק את ה-כ' הרפה העברית כמו שצריך עם KH. את הח' בשם שלי אני מתעתקת ב-H, ולעיתים קרובות אני צריכה להסביר את זה לאנשים.
עכשיו מעונן 556836
למה לתעתק כ' רפה עם KH ולא CH?
KH משמש באנגלית בדרך כלל לתעתוק של ח' גרונית (Khomeini). כ' רפה עברית מתועתקת בדרך כלל ל-CH כמו Michael, למשל.
עכשיו מעונן 556846
החי"ת של ח'ומיני איננה גרונית אלא חכית - שים לב לנקודה מעל خمینی:

בדומה לנהוג בתעתיקים מפרסית ומערבית, האקדמיה ללשון העברית קבעה שכ"ף רפה תתועתק לkh, וחי"ת גרונית ל-h. התעתיק ch מופיע רק כשריד היסטורי בשמות תנכיים, אשר הכילו (כנראה) חי"ת חכית או כ"ף רפויה, תועתקו לχ יוונית, ומשם ל-ch לטיני.
עכשיו מעונן 556863
בזמן האחרון יותר ויותר מבטאים ברדיו את השם אחמגינג'ד כאילו הוא אהמדינג'ד. בהתחלה חשבתי שזו סתם נטייה אמריקנית פסולה, אבל אחרי ששמעתי גם את הפרשן לענייני איראן מתבטא כך, התחלתי לתהות. אז מה נכון? את יודעת?
עכשיו מעונן 556871
גם בפרסית אין הצליל ח' גרונית, לכן הם כותבים את האות (שם ערבי - איות ערבי) אבל מבטאים ה'.
Der kuss 557049
תמונה אחת שווה אלף מילים
Der kuss 557068
אם תמצא לי אלף מלים ששוות תמונה של קלימט אני קונה.
שבע לא מספיקות? 557069
''אני מוריש את כל הוני למר הוגג'' בחתימת וורן באפט.
שבע לא מספיקות? 557086
>> "אני מוריש את כל הוני למר הוגג" בחתימת וורן באפט.
קניתי. (אם אפשר גם לצרף איזה קלימט קטן אשתי תודה לך).
Der kuss 557070
אלף? חמש מספיקות: מאה שלושים וחמישה מיליון דולר
עכשיו מעונן 556199
בחרתי ב KUSS בעקבות האיות הגרמני.
עכשיו מעונן 556155
ארחיב קצת מרחשי לבה של הקוראת, לא בקשר לשיר הזה אלא בכלל:
"שירים מודרניים" שמתפרסמים בפורומים שאינם ממש מיועדים לכך גורמים לי מבוכה, כי אני מרגישה צורך לשבח אותם מתוך נימוס, אחרי הכל הבנאדם מצפה שאפענח את כתב הסתרים, שאזדהה איתו, הוא מערה את נפשו לפניי ואני לא מבינה מהשיר כלום, הוא כותב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואני חושבת שהוא מדבר על טרשת עורקים, הוא שם נפשו בכפו ומציג לשיפוטי משהו מאד יקר לו, ועיניי טחו מלראות את היופי. לכן יש בלבי סוגשל טרוניה על כך שמטריחים אותי בתסבוכת הזאת.
עכשיו מעונן 556160
"הוא כותב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואני חושבת שהוא מדבר על טרשת עורקים..."

תגידי משהו, זה היה באמת או שזו סתם דוגמה דמיונית לחוסר הבנה טוטלי? כי נדמה לי שבאמת היה משהו כזה באיזה דיון על אחד השירים...
עכשיו מעונן 556161
מי את, טרשת יקרה? אנא גלי פנייך.

כן, הדוגמה היא מהשיר הקודם: תגובה 549600

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים