בתשובה לתשע נשמות, 19/12/10 22:04
הרצאת חובה 559520
לדעתי כל מי שרוצה לומר משהו משמעותי על מצבנו במזה"ת חייב לקחת לעצמו את השעה וחצי ולהקשיב לדבריו של יערי. עם כל המגבלות והמגרעות (שעל חלקן עמדת) של ההרצאה הזו, יש בה את היתרון המרכזי של הדגשת עיקרי הדברים, המגמות והזרמים להבדיל מהתרחשויות וארועים חדשותיים המשולים לפעמים לחלוקי אבן בתוך זרם הנהר. גם אם לא מסכימים עם כל או חלק ממסקנותיו חייבים להאזין להם.
יש כמה נקודות בדבריו שכדאי להעיר עליהן:

א. גם אני כמוך סקפטי לגבי המעשיות/היתכנות של ההצעה של יערי. "סחיטה" כלכלית בנדיר שהיא מצליחה להשיג את מטרותיה ובפרט בלו"ז קצר הנדרש לפני שהמתנגדים הפאנאטים של כל הסכם, מכל סוג שהוא, יצליחו להתארגן ולהכשילו. צריך פשוט לחשוב הפוך: איזו מידה של איומים ולחצים כלכליים תספיקה בשביל להניע את ממשלות ישראל לפנות 100-150 אלף מתיישבים?

ב. ההבדל היחיד בין תכנית יערי לבין התנתקות חד צדדית נוסח עזה, הוא בהנחה שהסכמה רשמית או דה-פקטו של הרש"פ, תבטיח שהמהלך יעבור בלי רעידות אדמה בטחוניות נוסח שנות הרקטות והעופרת בדרום. נראה לי שזו הנחה הדורשת הוכחה או לפחות הסבר. קשה לראות מדוע או איך תוכל הרשות לחסום פעילות מזויינת בשטחה.

ג. אני לא בטוח שהבנתי אותו נכון, אבל נדמה שבהערת חטף, יערי סיכם את דעתו על מהלך ההתנתקות של שרון. להבנתי, יערי אמר שמהלך ההתנתקות היה תרגיל של שרון לדחוף את עזה לחיק המצרים. התרגיל נכשל נוסח "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל" משום שמובארכ השכיל לדחות את מתנת היוונים הזו. גישה כזו מסבירה לפחות שאלה אחת והיא הנחישות שבה מצריים מבודדת ומגדרת את הרצועה על אף המחיר התדמיתי של המהלך הזה.

ד. הסבר מספר אחד שיערי חייב: מנין לו שגם ההסכם שלו לא ילך באותה דרך. הרש"פ יסכים, ישראל תשלם את מחיר ההסכמה ואז לאחר ההתנתקות הרש"פ ימשיך ל"התמוטט בתוכנו". קריא, ימשיכו להתנהג כ"runaway state", לא לקבל אחריות לא לעניינים האזרחיים ולא הבטחוניים ונמצאנו בנקודת המוצא ללא הנכחות של צה"ל בשטח. בתסריט כזה בודאי עדיפה התנתקות חד צדדית, בה לפחות יש בידנו לקבוע באופן חד צדדי את נקודת ההתייצבות של כוחותינו.

ה. הסבר שני שיערי חייב הוא הסבר כיצד ואיזו ממשלה בישראל תצליח לגייס מספיק כח כדי לפנות את 50000 המתיישבים שלו. בני אדם לעולם לא עושים דברים קשים רק משום שהאלטרנטיבה גרועה יותר. למהלך קריטי כזה נדרש תגמול חיובי משמעותי ובעין. מותר גם להרהר ולתהות כיצד ממשל הנכשל בכיבוי שריפות יער, תכנון מדיניות מחירי מים ומיחזור פסולת פלסטיק אמור להתמודד עם התנגשות חזיתית עם חזית המונית של קנאים דתיים נחושים ומוסתים. ההתנתקות בעזה היא אולי היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

ו. בניגוד למגיבים רבים שלגלגו או זלזלו בתאוריית "התמתנות" החמאס של יערי, אני מניח שיערי מכיר את השטח לא פחות מהם. עצם הרעיון לא נראה כל כך מפתיע. לא ברור עד כמה היה החמאס קיצוני ומונוליטי מלכתחילה. מה שפחות ברור הוא המשמעות או המשקל של מדיניות חמאסית ל"הניח" להסכם כזה או אחר ל"עבור", בין בפועל ובין בדיעבד. העבר לא מלמד שלחמאס יש יכולת, מי יודע מה, להוציע לפועל מדיניות שלו, בהנחה שיש לו כזאת. ולראיה גם כאשר החמאס מעוניין להנמיך את הלהבות נמצאים הגורמים המסכלים את רצונו (הג'יהאד, פלגי אל-קאעידה המקומיים, החזית העממית ואפילו הפאת'ח וגדודי עז-א-דין אל קסאם) ולא נמצאת הנחישות להפעיל את הכוח לרמוס את ה"פורשים" הנ"ל.

ז. רבים טובים ופחות טובים העירו על הערותיו הדתיות של יערי. כולנו מודעים למסורות החשאשיאין, מתאבדי השיעה ו-‏72 הבתולות באיסלם. על הגל הנוכחי של הזרם הזה, לא יכולה להיות מחלוקת. יחד עם זאת יערי נכנס לשדה מוקשים לפחות בשני עניינים. לא ברור עד כמה ביטול העולם הזה ביחס לבא הוא עניין המייחד את האיסלם. כל העניין המארטירולוגי וראיית החיים כפרוזדור חסר חשיבות למדור החשוב באמת, מתאים יותר לנצרות ובפרט הקתולית מאשר לאיסלם. ליהדות הוא מתאים פחות מכל. שכחתי את המקור, אבל למדתי אי-שם שכל עניין העולם הבא ביהדות הוא מאוחר ומכלי שני. זהו זרם חוזר מן הנצרות. לפני הנצרות לא היתה ביהדות כמעט תפיסה של עולם הבא טרנסצדנטלי. ליהדות יש מסורת של קידוש השם, כפי שבאיסלם יש מסורת של פיגועי התאבדויות, אך יש מגמה מרכזית בשתי הדתות המדגישה דוקא את המושג של קהילת דת בעולם הזה על פני חיי עולם הבא ותגמולים פנטסטיים בעולמות מטאפיזיים. פיגועי ההתאבדות באיסלם, הם לדעתי, יותר בבחינת מהלכי מסירות והקרבה אלטרואיסטית, במצעד הניצחון והכיבוש העולמי של האיסלם, מאשר צד התשלום בעסקת בארטר עם 72 בתולות "מתחדשות" בצד השני.

ה. אגב, מישהו יכול להרחיב קצת על עמדתו של ברנרד לואיס ומדוע הוא חושב שאיראן תשוב בסופו של דבר למחנה המערב ואילו דוקא הטורקים ימשיכו להתרחק ויתפסו את ההובלה בראש המחנה האיסלמי? האם יש לכך הקשר דתי (סונה ושיעה)?
הרצאת חובה 559531
לגבי ב' - לא ברור לי לא רק איך תוכל הרשות לחסום פעולות נגד ישראל בשטחה אלא אפילו איך היא תוכל לחסום פעולות כאלה נגדה-עצמה.

לגבי ג' - אין ספק שישראל היתה רוצה לגלגל את עזה אל מצרים, אבל לא נראה לי שזה מה ששרון ניסה לעשות בהתנתקות; שרון ניסה (כפי שניסח זאת ויסגלס) להקפיא את הלחץ על ישראל עד שהפלסתינים ייעשו סקנדינבים. הסתבר שהקפאת הלחץ התמוססה כמו קרחון סקנדינבי שפוגש שמש מזרח תיכונית. בכל מקרה, למצרים יש עוד סיבה ללחץ על עזה: כידוע, החמאס הוא השלוחה הפלשתינית של האחים המוסלמים - ארגון שאינו בדיוק חביב על מצרים. יש למצרים ענין מובהק בהחלשתו. יותר מכך: עזה היא המקרה הראשון בעולם הערבי של מדינת איסלם רדיקלי. הצלחה של החמאס בניהול הענינים שם עשויה להיות דגם לחיקוי ולתעמולה - כשם שכשלון שלו בניהול הוא כשלון לא רק שלו אלא של האיסלם הרדיקלי כולו. מצרים, כמובילת המחנה המתון, מעונינת להכשיל את החמאס.

לגבי ד' - אני מניח שבמצב כזה צה"ל יחזור לתוך המדינה הבלתי-מתפקדת. למעשה, זה לא יהיה שונה ממה שקרה ב-‏2002 להוציא החלפת השם מ-"רשות" ל-"מדינה".
הרצאת חובה 559546
כן. אלו חלק מן השאלות שמעוררות ההצעות של יערי.
ל"חזור לתוך המדינה הבלתי-מתפקדת" - טוב, בשלב זה אנו כבר יודעים שזה לא כל כך פשוט. לגדה צה"ל חזר, לרצועה לעומת זאת לא. דבר נוסף שאנו כבר אמורים לדעת, הוא שגם אם נפנה את הקוץ המתנחלי מן הגדה ונכיר דה יורה במדינה פלשתינית זמנית, אין בכך משום ערובה שהפלשתינים יקחו אחריות על גורלם. גרוע מכך, אין בכך ערובה שהמערב יכיר באחריות הפלשתינים לגורלם.
לגבי ההתנתקות יתכן שאתה צודק אך ההסבר של יערי מסביר כמה שאלות פתוחות:
א. מנין באה ההצהרה המוזרה של שרון כי ההתנתקות תשפר את המצב הבטחוני.
ב. מצריים מנהלת מדיניות פעילה של בידוד הרצועה שעולה לה מחיר גדול בתחום התדמיתי. המדיניות הנחושה והתקיפה הזו אינה מתחייבת מן היחס הכללי לתנועת האחים המוסלמים. נהפוך הוא, המדיניות המצרית הפנימית היא לא להגיע להתנגשות חזיתית עם התנועה של חסאן אל בנא והם מאפשרים לה חופש פעולה מסויים בגבולות ידועים מראש. המאמץ הנואש של מצריים לבודד את הרצועה נובע בודאי מן האינטרסים התיירותיים של מצריים בסיני, אבל יתכן שיש לו הקשר רחב יותר של פעילות מונעת לחתוך מראש כל ניצן של קשרים או תלויות בין הרצועה למצריים.

לגבי ההתנגדות של פלשתינאים למדינה זמנית אני מניח שהתאוריה ה"יערית" היא שיש כאן מקרה של הבדל דעות קונסטרוקטיבי: הישראלים (קריא יערי) סבורים שהקמת מדינה תאלץ את הפלשתינאים לאחוז במושכות וליטול אחריות בין אם הם רוצים בכך או לא. הפלשתינאים עשויים לסבור שלמעשה שום דבר מהותי לא ישתנה וההתנתקות הדו-צדדית הזו לא תהיה אלא עוד שלב ביניים שאפשר לחיות איתו בדרך ל"שיבה" המלאה. לצערי, לדעתי ונראה לי שגם לדעתך, הגישה הפלשתינאית נראית לי מציאותית יותר.
הרצאת חובה 559532
ז. ההסכלה האיסלמית (והיהודית) שלי דלה למדי. אבל הישארות הנפש, תחיית המתים, וגמול חומרי באחרית הימים הם נושאים שוליים בתנ"ך (לא מוזכרים כלל בתורה שבכתב!) בעוד שהקוראן רצוף בהם על כל צעד ושעל. מבחינה זו, האיסלאם דומה לנצרות יותר מליהדות, אם כי ההלכה הפנימה גם היא את התפישות האלו, ואף מתאמצת להוכיח שתחיית המתים מדאורייתא היא. עדיין, עמוד אקראי בקוראן מזכיר הבטחות ואיומי גהינום של מחב"ת עממי יותר מטקסטים קאנוניים במשנה ובתלמוד. עצוב שיהודים-ישראלים משכילים רבים לא מכירים את הקוראן כלל - הכרות בסיסית כזו היא חובה נזנחת החשובה יותר מאיסוף פלסטיק.
הרצאת חובה 559533
הסכלה. נו באמת!@
אסכלה? אכן המוסלמים מאחלים לכל הכופרים לעלות על גריל. 559547

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים