בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/02/02 18:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אנסה להסביר את ההתנגדות ל"טבעיות". חלק נכבד מהקיום האנושי, במובן מסויים, הוא בריחה מה"טבעיות". ב"טבעיות" החלשים (או "הבלתי מותאמים") אינם שורדים - הנמר טורף את האיילה האיטית ביותר בעדר, החזקים והזריזים לוקחים את האוכל ואינם משאירים לחלשים והאיטיים, והחולים נשארים למות. לעומת זאת, החברה האנושית יוצרת "מלאכותיות" - דאגה לחלשים, צדק, שוויון, כבוד - כל מני מושגים שאינם טבעיים, ורובם נוגעים לענייני מוסר. יש כאלו שיגרסו שגם המוסר הוא תוצאה של תהליכים טבעיים ("ברירת קבוצות" למשל - לקבוצה שחבריה משתפים פעולה יש יותר סיכוי לשרוד מאשר לקבוצה שבה "כל דאלים גבר") אבל איני רואה צורך להיכנס לדיון זה כיוון שהוא אינו חשוב לעניינו. כעת העניין הוא מדרוג הערכים המוסריים. נשאל לדוגמא: האם היית מעדיף להיות תליין או נתלה? חלק מהאנשים יעדיפו את חייהם על חייו של האחר, אבל אנשים אחרים לא יהיו מוכנים בשום פנים ואופן לקחת את חייו של האחר, אפילו במחיר חייהם. זה למשל, היה אחד מטיעוניו של אייכמן כשנשאל מה היה עושה אם היה *עליו* להפעיל את תאי הגזים. הוא ענה "הייתי מתאבד". כך גם במקרה שלנו - ישנם אנשים שגישתם המוסרית אינה מרשה להם לפגוע באוכלוסיה אזרחית בשום מקרה, אפילו אם האחר פוגע באזרחים ישראליים ולא בוחל בשיטה. ישנם אחרים שלא מוכנים לעמוד מנגד ורואים בהפקרת חיי אדם למפגעים פגיעה מוסרית בעצמה. אך השאלה היא ערכית ואין עליה תשובה מוחלטת. סביר להניח שבכל גישה מוסרית תוכל להביא נימוקים מצויינים לכאן ונימוקים מצויינים אחרים לכאן. בכל מקרה, אל תצפה להכרעה אבסולוטית שאינה ערכית כיוון שאין כזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבאתי כמה פעמים וגם בתגובתי למטה כדוגמה לחיזוק בעמדתי את עניין המלחמה הקרה בין המעצמות, ומשום מה איש לא התייחס לכך. מה דעתך בקשר לכך ? האם היה זה בלתי מוסרי מצד ארצות הברית להשיב על התקפת טילים כנגד עריה בצורה דומה ? ואם אכן כך הוא, איך היה עליה להגיב ? בצורה חכמה מבלי לפגוע בחפים מפשע, כשהיא זוכרת כל הזמן שבסופו של דבר הפתרון יושג ליד שולחן הדיונים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הובנתי. בסך הכל ניסתי להסביר מדוע אנשים מוותרים על ה"טבעיות" שעליה אתה מדבר. דעתי לא רלוונטית כאן. אשר ל"מה יאמרו אותם אנשים לגבי התגובה שצריכה ארה"ב להגיב?". לא יודע, כל איש לגופו. ייתכן וחלק ימשיכו לטעון כי "אל לה לרדת לרמתה של רוסיה", יתכן ואחרים יטענו את זה, אבל בבוא יום פקודה יסוגו ממה שאמרו ויתמכו במכת מנע או במכת נגד. כמו שאמרתי, כל איש לגופו. חשוב לי אבל להבהיר שלכל עמדה אפשר למצוא הצדקות כאלו או אחרות ואין כאן מקום להכרעה רציונלית כיוון שהשאלה היא ערכית בבסיסה. דובי, בתגובה שמתחתנו, רומז (לאחר שהבהיר לי זאת, ואם ירצה יפרט יותר) לאותו ניסוי בו הורו לאנשים לחנך אנשים אחרים לבצע מטלה כלשהי וכאשר הם לא ביצעו אותה כשורה היה על ה"מחנך" להענישם על ידי מכות חשמל (בפועל, התלמידים היו שחקנים ששחקו כאילו הם מקבלים מכות חשמל). הניסוי הראה שאנשים היו דווקא מוכנים ללכת רחוק מאוד לאחר שקיבלו הוראות ולתת לתלמידיהם מכות חשמל בעוצמות שהיו הורגות אותם. אבל כל זה שוב, אינו רלוונטי כיוון שאני ניסיתי להסביר את מקור *התחושה* של אנשים שבעקבותיה הם נוקטים עמדה מסויימת, לא האם הם בפועל ינהגו לפי עמדתם המוצהרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני אוכל לחסוך לעצמי הקלדה מרובה: שמעת פעם על חוקר בשם מילגרם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה וודאי מתכוון לחוקר ה"חשמלאי" שבדק את האכזריות של בני האדם, אתה אומר שגם תגובה זו היא טבעית? אבל בין חישמול בן אדם שאינך רואה, ואתה "יודע" שלא ייפגע לבין רצח אנשים במודע יש הבדל עצום(אם לזה בכלל התכוונת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים הנאים אודות הניסוי של מילגרם הוא שהניסוי הזה תוכנן בכלל כקבוצת בקרה. הרעיון המקורי היה שיש משהו דפוק אצל הגרמנים. מילגרם המציא מבחן לבדיקת רמת המוסר. הבדיקה על אמריקאים אמורה הייתה לתת את "סף הבסיס", על-פיו ניתן יהיה להעריך את הדפיקות המוסרית של הגרמנים, שהיו אמורים להבדק בשלב השני. אפעס, מילגרם נדהם לגלות שגם האמריקאים לא חזקים במיוחד במוסר. בעקבות הגילוי הזה, הוא ויתר על הבדיקה על הגרמנים, ועבר לבחון מגוון של מצבים, כדי לראות מתי אנשים יפסיקו להרוג את ה"תלמידים" שלהם. המבחן המקורי של מילגרם לא נתן שום פידבק לנבדק. כל מה שהוא ידע זה שהוא מעביר זרם חשמלי ברמה הולכת ועולה, כאשר הרמות הגבוהות סומנו במילים כגון "סכנה!", והרמה הגבוהה ביותר (450, אם אני זוכר נכון) סומנה רק כ"XXX". אי שם בסביבות ה- 350, הנבדק כלל לא קיבל תגובה מה"תלמיד" שלו. כאמור, מילגרם ניסה כל מיני סיטואציות אחרות אחר-כך. הראשונה הייתה נתינת פידבק קולי: ה"תלמיד" צרח מכאב, דרש לצאת מהניסוי, איים, ולבסוף, בסביבות ה- 350, הפסיק להגיב. השינוי בתוצאות? אפס. אותו אחוז (26 מתוך 40) המשיכו עד הסוף המר (כלומר - הם נתנו זרם חשמלי כדי "לעזור לתלמיד לזכור טוב יותר" - זו הייתה מטרת הניסוי, לכאורה - למרות שהיה ברור שה"תלמיד", במקרה הטוב, מעולף, ובמקרה הרע - מת). וריאציה נוספת הייתה שבין הנבדק ל"תלמיד" היה מסך זכוכית, והנבדק יכול היה לראות את התלמיד מתפתל מכאב, ולבסוף שומט את ראשו ומפסיק להגיב - ועדיין כ- 50 אחוזים המשיכו עד הסוף. אחת הוריאציות היותר מחרידות היא כאשר הנבדק *ישב ליד* ה"תלמיד", והיה צריך *להחזיק את ידו* ולהצמיד אותה ללוח מתכת, כדי לתת לו את הזרם. משהו כמו 15 מתוך 40 אנשים *המשיכו להצמיד ידיים של אנשים שנראו מעולפים או מתים*, ולתת להם זרם עד לרמה הגבוהה ביותר. (הנבדקים עצמם לבשו כפפות גומי, כדי ש"לא יחטפו זרם"). זאת, כאשר פסיכולוגים שהעריכו את הניסוי לפני ביצועו אמרו שרק אחד לאלף - הסאדיסטים - ימשיכו עד הסוף *בגרסא המקורית של הניסוי*. מעניין לציין שמילגרם סיפר שאפילו לא אחד מהנבדקים שלו לא קם לסייע ל"תלמיד" מבלי לבקש קודם כל את רשותו של החוקר ששהה בחדר. אגב, התוצאות הטובות ביותר ("רק" 9 מתוך 40 המשיכו עד הסוף) נתקבלו כאשר החוקר לא היה בחדר, והנבדק היה צריך לדווח לו טלפונית מה הוא עושה - במקרה כזה, החוקרים ראו שהנבדקים דיווחו על זרם גבוה יותר, כאשר למעשה הם שבו ולחצו על אותו כפתור בעל ערך נמוך, בניגוד להנחיות. האם התגובה הזו טבעית? כן. אנשים מתוכנתים לקבל סמכות. נובע מתוך הנטייה ההיררכית הטבעית שלנו. להרחבה, ראה ספרים כמו "Hierarchy in the Forest : The Evolution of Egalitarian Behavior" של כריסטופר בוהם, או "Darwinism, Dominance and Democracy: The Biological Bases of Authoritarianism" מאת אלברט סומיט: (יצויין שאת הראשון טרם קראתי. הוא בדרך אלי, ויכול להיות שהוא לא יתמוך בדעותי. אבל אני מניח שהוא יהיה מאיר עיניים בכל מקרה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |