בתשובה לאייל שחזר, 24/05/11 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח ששלוש השעות בדרך לשום מקום היו כדי לא לנחות עם מיכל מלא, אבל בשביל מה מטוסי קרב ? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש שעות הסתובבנו על קו החוף של ישראל למטרות ריקון מיכלים. מטוסי הקרב הוזנקו בשביל לבדוק מקרוב את כן הנסע. עכשיו אני קורא שרן בן שמעון שגם היה על המטוס מכנה את החוויה כ״מפחידה בחייו״. בדיחה, אנשים המשיכו לבדוק את עגלות הדיוטי פרי בלי להתמהמה. תקשורת מחפשת סנסציות וליצנים ששים לתת לה את ליטרת הבשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי פעם בטיסה שרוקנה את הדלק במשך שלוש שעות וחזרה לנמל התעופה. אני עדה לכך שגם אז שררה בקרב הנוסעים שלווה סטואית. הסיבה היא שלטייסים יש דרך מרגיעה להודיע על תקלות והצוות מתנהג בצורה כה רגועה שהנוסעים מרגישים בטוחים ולא חושדים בשום דבר ממש רע. במקרה שלי נודע לנו אחר כך שהתקלה היתה השבתת מנוע בגלל ציפור. כשנחתנו חיכו בשדה כמה אמבולנסים וכבאיות, אבל שום דבר בסדר הגודל של רכבי ההצלה שהמתינו לטיסה שלך. אני חושבת שבעייה בכן הנסע היא מסוכנת הרבה יותר מאשר מנוע אחד מושבת, ויתכן שהשלווה שלך היתה השלווה המבורכת של אי הידיעה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע הגיוני. מטוס בנוי לטוס עם גם מנוע יחיד. הוא לא בנוי לנחות על כן נסע שבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מפקפק באפשרות שאכן מדובר היה בסכנה ברורה ומיידית. הפקפוק שלי נובע כתוצאה מכותרות העיתונים שמרחו על עמודי השער ובלי להתבלבל (ובצבע אדום) ״ אימה בשחקים״ ו״פחד מוות בשמיים״ ומגוחך מכך, כל אותם אלה ששיתפו פעולה עם הצהובוניה הזו ותיארו את שעות החרדה שעברו עליהם; את התפילות והזעקות למרומים; התחושות הדביקות שחוויה זו חילצה מהם ושאר ממבו ג׳מבו רפובליקני שמקומו, הייתי רוצה לקוות, ברשת פוקס ניוז ושאר גופי תקשורת ניאו אוונגליסטיים. ואני אחזור ואומר: זר, אם היה נקלע לטיסה, לא היה מצליח להבחין כי מתרחש בה איזהשהו אירוע חריג. טיסה רגילה לחלוטין, תורים רגילים בשירותים, ישראלים מחפשים מציאות בעגלות הדיוטי פרי, לחמניות מחוממות ומיץ תפוזים מקרטון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אני יודעת, הבנתי אותך גם קודם, חשבתי אולי ש'הארץ' התעלה מעל הממבו הג'מבו הרפובליקאי ובדקתי, לא, גם שם מככב אותו יהודי, פלוני איציק זינגר, שהתראיין בכל הערוצים וסיפר שהדיילים ניסו לחלק אוכל כדי להרגיע אתכם, אבל אף אחד לא אכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופעה פסיכולוגית ידועה מתארת מצב בו אנשים שהיו במצב ״קרבה למוות״ אך כלל לא היו מודעים לסכנה בזמן התרחשותה, מפתחים תסמונות פוסט טראומטית לאחר שמובאת לידיעתם הסכנה בה נמצאו. זה לעיתים מגיע למצב בו האנשים מנסים לשחזר במציאות את הסיטואציה פעם אחר פעם בכדי שיוכלו ״לחוש אותה״ כפי שהיו אמורים. משהו שדומה לכאבי פנטום פסיכולוגיים. אבל מה אני מלהג, זה בדיוק המצב התודעתי בו מצויים 80% אחוז מאזרחי המדינה בעשורים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולצערנו הרב גם ראש הממשלה הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר חכם לשים מצלמה קטנה במקומות כאלו ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |