 |
|
 |
||
|
||||
 |
התחלתי לצפות בסרט, אך לא התרשמתי שהוא מתרומם לרמה של שיקוף היסטורי. זה מתחיל כבר בשפה שבה משתמשות הדמויות, וממשיך בשיכפול של תובנות וקודים של התנהגות שנוצרו בתקופות מאוחרות. הגיבורה, כפי שהתרשמתי מוצגת כפמיניסטית עם צחות לשון שיודעת להתמודד עם רמיזות סקסיסטיות, וזה בוודאי שייך לזמן אחר. ובעיקר אפשר לסמן את הביקורת שעליה מצביע המאמר בעצמו- התסריט מגיע עם שורה של מסרים ותובנות שגורות מן העתיד אל העבר, מה שמופיע כבר בכותרת המאמר, כי כבר הרעיון שקיימים הפרדה ומאבק בין החשיבה המדעית לבין החשיבה הדתית אמונית, הוא עניין לזמן אחר. לפיכך אני מסכים עם האמירה של הכותב כי מבחינת היצירה לא מדובר ביותר מאשר ''מלודרמה...עכשווית.. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את הסרט, וייתכן מאוד שרוב הביקורות שלך מוצדקות, אך האחרונה לא - הרעיון שקיימת הפרדה ומאבק בין החשיבה המדעית לבין החשיבה הדתית-אמונית נוסח כבר הרבה קודם לכן. הרעיון מופיע בקרב היוונים - אצל דמוקריטוס, למשל, ובקרב הרומים - אצל לוקרטיוס (ויש עוד דוגמאות, הם לא היחידים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרושם שלי הוא שבמאות השנים האחרונות כבר אין מאבק כזה - החשיבה המדעית היא השולטת, ואין ערעור רציני על מעמדה. אכן, כפי שכתוב במאמר, אנו רואים התעוררות של אידיאולוגיות שונות בשנים האחרונות, אך איני מבחין בהשפעה שלהם דווקא על המדע. או שאולי פספסתי משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלי הייתה לכך ש-dd טענ\ה שרעיון המאבק בין התפיסות הוא רעיון עכשווי יותר, ומיקומו בתוך הסרט הוא אנכרוניסטי. אך בתשובה לשאלתך, תלוי איך אתה מגדיר 'ערעור רציני'.למשל, מעמד הבריאתנות בקרב האוכלוסיה הכללית בארה"ב (בסביבות 40% מאמינים בבריאתנות לפי סקרים שנערכו לא מזמן) הוא לפי דעתי איום רציני על החשיבה המדעית מבחינה חברתית, אף שבקהילה המדעית אף אחד לא מתייחס לתנועה ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שספספת. בארה''ב - התקפות ישירות של בכירי המפלגה הרפובליקאית על הממסד המדעי לא התחילו אתמול בבוקר. אבל אפשר להזכיר את שרה פיילין ואת מישל בכמן, שתי מועמדות לנשיאות שהן אנטי-מדע דתיות קיצוניות. הכחשת ההתחממות הגלובאלית ב''קונספירציה גדולה של מדענים'' היא עוד תופעה דתית מדאיגה. בארץ, למשל, המפלגות הדתיות מצליחות זה שנים לשבת על הברזים התקציביים המועצה להשכלה גבוהה ולצמצם אותם בהדרגה. העיתונות החרדית, שהיא לא מבוטלת בארץ, היא אנטי מדעית. גם במדינות שבהן, לכאורה, המדע היה חשוב לשלטונות, כמו בגוש הסובייטי, האמת המדעית היתה כפופה לשגיונות פוליטיים, והעיסוק המדעי מסוכן. המאבק לא הוכרע. בוודאי שלא ב''מאות השנים האחרונות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב לכך שהיפאטיה עמדה בראש האסכולה הניאופלטונית. דווקא באסכולה זו במיוחד (אבל גם בעולם שסבב אותה) אין הפרדה ברורה בין פילוסופיה ואמונה, ואפילו אמונה מיסטית. האסכולה ידועה בכך שככל שהיא התרחקה בזמן מהמקור האפלטוני, היסוד המיסטי שבה הלך והתחזק. בשלב שבו עוסק הסרט מדובר בתפיסה דמויית הקבלה היהודית, שבה ליקום יש מקור, ומתחתיו דרגות שנובעות ממנו- אינטלקט, נשמה, המישור הפיזי. והמאמינים מנסים בדרכים מיסטיות שונות להתעלות ולהתאחד עם המקור. גם הצדדים המדעיים כמו מתמטיקה ואסטרונומיה היו קשורים לחיפוש הזה. אסטרונומיה ואסטרולוגיה הם תחום אחד באותו זמן. הניאופלטוניות גם סיפחה לתוכה הרבה מהחשיבה הפיתגוראית, שהיא מתמטיקה עם משמעויות מיסטיות. מבחינות אלה החלוקה למדע שכלתני טהור מול אמונה לא-רציונלית היא אכן אנכרוניסטית, כמו שאמר דידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מבחינות אלה החלוקה למדע שכלתני טהור מול אמונה לא-רציונלית היא אכן אנכרוניסטית, כמו שאמר דידי''. לא ממש. תפיסות אונטולוגיות לגבי אופן הקיום של מספרים וישויות בכלל, ותפיסות אפיסטמולוגיות לגבי הדרכים השונות שבהן בני אדם יכולים לחוש, לחשוב ולהכיל ישויות מתמטיות או פיסיקליות, לא הפריעו למדענים כמו היפאטיה (ולמדענים דתיים לאורך הדורות עד זמננו) לחקור ולנסות להבין את כללי המשחק המתמטיים או הפיסיקליים. חלק מגדולי המדענים (ניוטון, למשל) היו מיסטיקנים וייחסו לתגליותיהם משמעויות טרנסנדנטיות כאלה ואחרות. ניוטון כתב הרבה יותר על מיסטיקה מאשר על מתמטיקה ופיסיקה. הדואליות הזו מלווה את המדע מראשיתו, ואין בה אנכרוניזם דווקא בעניין זה, אף כי כל מונוגרפיה היסטורית היא אנכרוניסטית בעיקרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך זמן רב תהיתי על דבקותו הקנאית של ניוטון בתפיסות הדתיות הפאנאטיות והפונדמנטליסטיות של הפוריטנים בני זמנו. מצד אחד אין ספק שניוטון סבל מבעיות נפשיות חמורות מאד שאולי עולות בקנה אחד עם קנאות דתית כמו זו שלו. מן הצד השני הביוגרפיה הפרטית של ניוטון עומדת בניגוד גמור לדבקות דתית (מדען, הומוסקסואל, אוקולטיסט ואלכימאי). נדמה לי שהתשובה הנכונה במקרה הספציפי הזה היא שמדובר כאן במקרה של אנכרוניזם: בתקופתו ובמקומו של ניוטון, העמדה הפוריטנית היתה האופוזיציה שבנמצא היחידה לדת הממוסדת כפי שיוצגה ע"י הכנסיה הקתולית. אדיקותו הפוריטנית של ניוטון ביטאה את שנאתו ההיסטרית לכנסייה הרומית, יותר מאשר אדיקות דתית אישית. גם עיסוקו באלכימיה ובשאר סוגי המיסטיקה ה"מעשית" מבטאת את העובדה שבתקופתו לא הייתה הפרדה בין ענפי מדע פיזיים (מתמטיקה, פיזיקה, אופטיקה) לבין הענפים היותר מטא-פיזיים (אלכימיה, מיסטיקה ונומריקות הנסתר). במובן הזה ניוטון היה קרוב יותר לנוסטראדמוס מאשר לרוג'ר בייקון. ניוטון ראה בעיסוקיו אלו פשוט חלק מעיסוקיו המדעיים. את הסרט אגורה ראיתי ונראה לי שהבעיה הגדולה של הסרט מעבר לכל ערכיו ההיסטוריים והרעיוניים היא שמדובר בסרט משעמם (ואם להתוודות על האמת אפילו מרדים). השחקנית הראשית, כמנהג הימים האלו יפה מאד ורהוטה, אבל קשה ליחס לה כריזמה פילמאית מן הסוג העשוי לשאת עליו סרט כבד כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה: הכנסייה הקתולית? או אולי דווקא הכנסייה האנגליקנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק חלקית. ניוטון עצמו היה אנגליקני באופן רשמי, אלא שדעותיו האישיות מציבות אותו בקצה היותר קיצוני של הפרוטסטנטיות. חייו הבוגרים של ניוטון התנהלו לאחר שהסתיימה תקופת הרסטאורציה של המלכים מבית סטיוארט. הללו היו אנגליקנים לכאורה אך קתולים בנסתר ולעיתים גם בגלוי. הכנסייה האנגליקנית מייצגת בעצם את הזרם המרכזי של העם האנגלי ולכן היא ניצבת בתווך בין הצדדים הניצים: הכנסייה הקתולית הקונטיננטלית והפלגים הפרוטסטנטים היותר קיצוניים של אנגליה ששלטו בתקופת הרפובליקה של קרומוול. בתחילה היתה הכנסיה האנגליקנית בחזית המאבק של העם האנגלי מול הכנסייה והמיעוט הקתולי באנגליה, כאשר בהמהלך הזמן הפלגים היותר קיצוניים דחקו אותה אל האמצע ואל מעמדה כיום ככנסייה קתולית שבה המלך האנגלי מחליף את האפיפיור הרומי. בתקופת ניוטון (לאחר המהפכה המהוללת) ראשי הכנסייה האנגליקנית (קריא המונרכים של בריטניה) היו לותרנים יבשתיים (הולנדים וגרמנים) שלא ממש התאימו לתפיסת העולם של יורשי הפוריטנים מסוגו של ניוטון שהיו הרבה יותר קרובים לפוריטנים והדיסנטרים שהיגרו לארה"ב מאשר לאנגליקנים או לאפיסקופלים היותר אורתודוקסיים. דבקותו הדתית של ניוטון התבטאה בעיקר בשנאה היסטרית כלפי הפולחן הדתי מן הסוג שאפיין את הכנסייה הקתולית (השילוש הקדוש, הפסלים והקדושים) וקיימים במידה יותר מרוסנת גם בכנסייה האנגליקנית. קיצונים מן הסוג של ניוטון ראו בכך עבודת אלילים פאגאנית ושטניזם מן הסוג הגרוע ביותר. הויקיפדיה האנגלית, למעשה מחזקת אותי בדעתי כי ניוטון הכל כך אדוק לכאורה, היה למעשה כפרני (הראטי) אלא שנאלץ להסתיר את דעותיו היותר ראדיקליות מפני שדעות כאלו בזמנו יכלו להוביל לנידוי, החרמת כל רכושו ואף הוצאה להורג. כפי שאמרתי אורח חייו החריג של ניוטון אינו מתיישב עם שמרנות מן הסוג האופייני למאמינים האדוקים של כנסייה ממוסדת כפי שה-COE התחילה להיות בזמנו של ניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''י ה''כפרנות'' של ניוטון היתה בעיקרה ההתנגדות לפרשנות בענייני השילוש הקדוש שפגעה לדעתו בעקרון האל היחיד, ולא כפירה בעצם קיומו של אלהים או בנאמר בכתבי הקודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אלא שההתתנגדות לשילוש הקדוש היא חזית שמסתתרת מאחוריה התנגדות לכל הצד הפולחני-פאגאני (הפסילים, התמונות. שרידי הקדושים, לחם הקודש וכתבי המחילה) המאפיינים את הכנסיה הקתולית ואשר ההתנגדות אליהם הם קו משותף לכל הזרמים הפרוטסטנטיים. מאחר והכנסייה האנגליקנית קרובה למדי בעניינים אלו לכנסייה ממנה פרשה, ברור שניוטון היה ''כפרני'' גם ביחס לכנסייה אליה השתייך באופן רשמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הסרט ריתק. התסריטאים השכילו לשלב בתוך הסיפור ההיסטורי אלמנטים דרמטיים כמו קונפליקטים במשפחה, סיפורי אהבה בין בני דתות מתחרות, דמויות מרתקות של תלמידים מאוהבים ומטיפים דתיים חסרי עכבות. המרקם האנושי בסרט מגוון וממחיש טוב את העימות האידיאולוגי המרכזי. גם השחקנים עושים עבודה מצויינת. רייצ'ל ווייס היא שחקנית אופי מעולה, זוכת אוסקר וגלובוס הזהב, ובהחלט איננה יפיופה הוליוודית מקובלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יכול להיות שעודף העלילות המשניות המקשה לעקוב אחר עלילת הסרט, היה בעוכרי הסרט מבחינתי. ב. אין לי שום דבר נגד הכוכבת (יהודיה כשרה וכשחקנית בריטית בהוליווד בודאי מתוייגת למפרע כשחקנית אופי) אלא שכאריזמה אישית במידה הנדרשת כדי לשאת סרט כבד כל כך על גבה אין לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יש לך נטיה מופרזת לגבב הבלים ודעות קדומות כאילו זה היה אמת יצוקה בבטון. מה לעזאזל הקשר ליהדותה? ויקופדיה אומרת שאמא שלה בכלל איטלקית קתולית. רק ישראלי יכול להדגיש עובדה חסרת חשיבות כזאת. איך בדיוק היא תוייגה כשחקנית אופי, בסרטי המומייה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נו. בשביל זה יש את האייל הקורא. לא? ב. יש לך נטיה מופרזת לגבב הבלים ודעות קדומות כאילו היו אלו אמת יצוקה בבטון. ג. חשבתי שיהדותה היא רק לזכותה ואילו היתה לרחל-חנה וייץ אמא איטלקיה-קתולית (ואין לה. קראי שוב בויקיפדיה) הייתי נפגע מכך אישית. העובדה שכל שחקן בריטי נחשב אוטומטית בהוליווד לשחקן אופי אינה אומרת שהוא לא ובכלל לא אני אמרתי שרוחל'ה שלנו היא שחקנית אופי אלא שמטוב (אני אמרתי שהיא יפה). וחוץ מזה שאר דברייך נכונים. ד. אני לא יכול להתאפק, לאמא של רייצ'ל קוראים רות-אדית (טייך) והיא ילידת וינה. נ.ב. דוקא אהבתי אותה בסרט עם יו גרנט (רווק פלוס ילד או משהו כזה) שם נראה שדוקא הבמאי לא חיבב אותה וקיצץ את הופעתה למינימום הנדרש מתפקידה כחברתו של יו גרנט בסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. ואם כבר הזכרת את השם טייך - אלכסנדר טייך, הסבא של רייצ'ל מצד האם, היה מזכיר ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים - ארגון-על שהורכב מארגונים רבים, שבהקמתו (1924) היה מעורב איינשטיין ומאוחר יותר עמדו בראשו חיים הרצוג ועמוס עוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל אצבע טוב להבחנה בין מדע ומה שאינו מדע: ככל שיש יותר מונחים "מקצועיים", רצוי בלועזית, כך זה פחות מדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אך לא התרשמתי שהוא מתרומם לרמה של שיקוף היסטורי'' אשרנו שהוא לא התרומם לרמה של שיקוף היסטורי. אם בשיקוף היסטורי רצונך יש כמויות בלתי נגמרות של סרטי תעודה בערוצים שונים שישביעו את רצונך (בדרגה זו או אחרת). אגורא, היותר משהו דרמה תקופתית, הוא סרט קולנוע שמטרתו המוצהרת היא בידור (ורווח כלכלי) - ומטרתו הלא מוצהרת היא לגרום למי שרואה אותו לחשוב על הדת, האמונה, פוליטיקה, פונדמנטליזם, ראציונאליות ומדע - ואולי אף להגיד משהו על התקופה בא אנו חיים. האפוס התקופתי, לדעתי הוא תירוץ לאמר את מה שהסרט אומר - הוא איננו המטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מ"בעלי" הסרט הצהיר שמטרתו היא בידור (ורווח כלכלי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי מ"בעלי" הסרט הצהיר שמטרתו היא בידור (ורווח כלכלי)? " ההערה בהחלט במקום. אם הייתי יכול למחוק את הפסקה הזאת הייתי בשמחה עושה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא יודע הרבה על היפאטיה ההיסטורית, אבל פמיניסטית היא לבטח היתה. לא מדובר בתקופתנו בה יש לחשוד למפרע בכל מי שמתקשט בתואר "פמיניסט" (מישהו ראה אפילו קצה זנב של פמיניזם שתמך בהשוואת גיל הפרישה לנשים וגברים?). בתקופה ההלניסטית מדענית ומתמטיקאית אישה, היה חזיון נדיר ביותר ואני מנחש שהחריגות הזו תרמה לסופה הטראגי והאכזרי לצד הסיבה העיקרית של המאבק בין הנצרות העולה להלניזם הפאגאני השוקע. ב. אולי לא ראוי בימינו להתנדב לשורות אלו המדקדקים קלה כחמורה בכל עוולות האיסלם, אבל עד כמה שאני יודע, לא הנוצרים החריבו את הספריה (שהיתה למעשה אקדמיה) המפורסמת של אלכסנדריה. הספריה הזו עברה שורה של שריפות וחורבנות (החל מיוליוס קיסר והמהומות הנוצריות-פאגאניות בימי היפאטיה), אבל ישנם מקורות היסטוריים המספרים לנו שבמאה ה-8 כמדומני, לאחר הכיבוש הערבי של מצריים, בתי המרחץ שם הוסקו במשך חודשים ושנים ע"י הבערת כתבים של הספרייה הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום רב, כתבת "ישנם מקורות היסטוריים המספרים לנו שבמאה ה-8 כמדומני, לאחר הכיבוש הערבי של מצריים, בתי המרחץ שם הוסקו במשך חודשים ושנים ע"י הבערת כתבים של הספרייה הנ"ל. ". אודה לך מאוד על הפניה למקורות אלה. נריה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |