בתשובה לברקת, 26/10/11 9:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להודות שמעולם לא חשבתי ברצינות על השאלה המוצגת; אינני יודעת איך נקראים היום "גיבורי" סרטים, הצגות, או ספרים, למשל. אני יודעת שלאורך תקופה ארוכה כונו רובם "אנטי-גיבורים", ומניחה שכינוי זה אכן הלם אותם יותר - את אנשי ה"רוב הדומם" עם חייהם הרגילים וחלומותיהם המגוונים. בישראל יש משמעות עצומה בעיקר ל"קדושים" - תואר המוענק אוטומטית כמעט לכל מי שמת "על שום היותו יהודי". עיטורי צה"ל למיניהם מוענקים, מדרך הטבע, על מעשי גבורה במלחמה, מעשים של חירוף נפש. היחידה שזכורה לי כרגע כגיבורה מחוץ לצה"ל בהתאם לקריטריונים המחמירים היא בלה פרוינד. אבל הענקת התואר "גיבור" לשליט הייתה "בשפת העם" - כדרך שאמא קוראת לבנה גיבור כשהוא עובר טיפול שניים, נניח, בלי לבכות יותר מדי. הטעות של בן כספית היא שהוא ייחס לו משמעות אחרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה זו טעות? העם מתייחס כאן לגלעד, חייל בתפקיד, כאל נער שתעה ביער. האם זו ההתייחסות הנכונה? אני באמת שואלת. ראיתי במקום אחר טור תשובה לבן כספית שמדבר על "אצילותו" של גלעד שליט. נראה שהיחס הציבורי נע בין דאגה אמהית (מובנת 1 ) לבין הערצה ממש למי שאמור לגלם בדמותו הרזה את הכמיהה הכללית לשלום (ואולי גם לפצות במשהו על ההתרכזות בו עצמו, בכך שהוא מפגין התייחסות בלתי אנוכית2). מזל שהוא בחור עדין ונעים הליכות שקיבל חינוך מעולה, ולא איזה שק"מיסט ערס מדימונה, שאז הרצון הציבורי להערצה היה נתקל בתסכול גדול. 1 גם לי ברור, ודאי כאמא, שבחור צעיר שגויס לשירות צבאי הוא עדיין "נער" ברוב המובנים. 2 תרגום ל-selfless. אולי למישהו יש הצעה קולעת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת מתייחס אליו כאל נער שתעה ביער. גיבור קפקאי של המוזרות, אשר זכה לטקס ממלכתי ולהצדעת הרמטכ''ל על שום שנפל בשבי. בהחלט לא גיבור של שלום, לא גיבור של שום רעיון, כלומר בדיוק זה- גיבור של שום דבר. אדם שכל כמיהתו אם קיימת כזו, לשלום, נולדה משום המצב הפרטי המחורבן שאליו הוא נקלע בלי שום נגיעה אישית בינו לבין הסכסוך הלאומי, וכל זה על רקע הניגודיות שגם היא מוזרות כשלעצמה, בין העדינות והרזון והשבריריות שלו עצמו למול מציאות ששלחה אותו להיות ההפך ממה שהוא, לוחם בחזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה העקרונית פה היא (מעבר לכל המהומה הפוליטית) האם גיבור הוא תלוי-בחירה או מצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה היא לשאול האם גבורה קשורה באדם או בסיטואציה, לדעתי גבורה קשורה באדם. אין מצבים גיבורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שגיבור תלוי בשניהם. אם מעולם לא היית במצב שמאלץ אותך לסוג של חירוף נפש, מן הסתם לא יכולת להוכיח גבורה - והרי גבורה היא משהו שאין לו משמעות רבה בלי שייצא לפועל. לעומת זאת, במצבים מתאימים, אתה יכול בד''כ לבחור בין הפעולה הכרוכה בגבורה לבין כניעה למצב (לתוקפים אותך, למצוקתו של אחר שבחרת לא להצילו, לתחוש חוסר האונים וכיו''ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמת לב שאת המלה "שליט" אפשר לפרש גם כ"מי שניתן לשלוט בו"? כמו אכיל, קריא, שמיש וכו'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שזו טעות. את קוראת "מטורף" רק למי שנקרא כך "רשמית"? כלומר, שהפסיכיאטרים מגדירים אותו כנפגע נפש ברמה קלינית? אני לא. רוב האנשים לא. בעיניי מי שרוצח אדם בשל סכסוך על חניה או על בקבוק וודקה הוא מטורף. אז מה? הוא איננו כשיר לעמוד בדין? כשיר בהחלט. אז טוב, גלעד היה חייל ונתן לעצמו ליפול בשבי. זו לא גבורה גדולה, אבל אני לא בטוחה שזו גבורה גדולה בהרבה, באותו מצב, להביא לכך שייהרג. הוא לא היה יכול לדעת לאיזה מין שבי הוא נופל. הוא ודאי ידע על סוגי שבי שנפלו בהם אי אלה מחיילינו, שייתכן שהמוות היה עדיף עליהם. יש כאן בלבול של כמה דברים. את תואר האצילות נתנו לנועם ואביבה שליט זמן קצר מאוד לאחר השבי: הם מתבטאים היטב, שפתם יפה, הם לא מתלהמים, לא צועקים ולא ממש דופקים על שולחנות - ודאי שלא הופכים אותם. במדינה שרגילה להתנהגויות אלימות, אגרסיביות ובוטות במצבים כאלה וקלים מהם, זה בהחלט מספיק כדי להיקרא אציל. גלעד, כמי שירש תכונות אלה, גם הוא נוהג באצילות דומה. ענייני הגבורה והכמיהה לשלום שייכים לתחום האינטרסים. אנשים זקוקים לסמלים; מנהיגים יודעים זאת ומספקים להם אותם כמעין מתלים להניח עליהם את אותם אידיאלים/שאיפות שברצונם לקדם. או אולי לקרדם, להופכם קרדום לחפור בו. גלעד מתאים מאוד באישיותו לסמל את הכמיהה לשלום, מכאן שהוא יסמל אותה היטב. ברגע זה בהיסטוריה זו רוח הזמן. אם, חלילה, תשתנה רוח זו - סביר שגם התארים ישתנו איתה. ראי הוויכוח על מיתוס מצדה, הרי גם מיתוסים באים לשרת את אותם צרכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להיות גיבור פירושו להיות דמות, גלעד הוא בוודאי דמות כמו כל אחד אחר, ומכאן שהוא יכול להית סמל של כל דבר. אם להיות גיבור פירושו להיות בעל תכונות של כוח, אומץ לב ותוקף, תואר המבוסס על תכונות שם הגבר, כפי שהשפה תופשת אותן, ומתאר את פעולת ההתגברות- להיעשות חזק יותר, אני לא רואה בו את התכונות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אם לבסס את הגבורה על המקורות שאתה מייחס לה, אז גלעד ממלא אותן במדויק. ראשית, הוא גבר. שנית, הוא התגבר על השבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא לא. אם הוא היה נמלט, הוא היה "מתגבר על השבי". הוא שוחרר בעסקת שחרור אסירים. פעלו לשחרורו. הוא היה פסיבי. מה גבורה כאן? החזיקו אותו בתנאים לא-סימפטיים, שאין בהם בכדי להרוג. זה עוד לא הופך אדם לגיבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא אכן גיבור, אלא רק שלפי פירוש DD הוא כזה - גבר מתגבר. והוא התגבר על השבי במובן זה שיצא מהשנים הקשות - לא גיהנום, אבל עדיין קשות - במצב סביר יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו זילות של המונח גיבור, בעיני, וכמדומני DD לא התכוון בדיוק לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי ש-DD לא התכוון לזה. אני דיברתי על מקורותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. הוא גבר, והוא גם התגבר על השבי. אבל אני לא בטוח שזה הופך אותו ל"גיבור". מצב של שבי, מצב שבו אדם הוא מוכנע ופאסיבי, הוא בדיוק ההיפוך לתכונות הגיבור לפי אותו קו. שמשון אינו גיבור בכוח שביו או בכוח שמוטט את עמודי הבית, אלא בכוח שהרג 300 פלישתים בלחי חמור. ישנו ממד של גבורה במה שקשור לכוחות הנפש. משל איזהו הגיבור הכובש את יצרו. אני באמת לא יודע איך אדם יושב חמש שנים עם קירות ועם עצמו ולא מאבד את שפיותו. מן הבחינה הזו כנראה שגלעד הוא גיבור לעצמו (כשם שבאותה מידה יכול היה להיחשב לכזה לו התגבר על הפחד ושם קץ לחייו ולא לשאת בהשפלה של היות שבוי) אבל לא גיבור לקרב בבחינת גבר שמשתתף בפעולת מלחמה שמטרתה לגבור על האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום מקום לא אמרתי שהוא גיבור קרב, אלא בדיוקק בזה שהוא התגבר על הקירות והבידוד מספיק כדי לא לאבד את שפיותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעברית את המילה ''ניצול'', לתאר את מי ששהה בתנאים קשים ושרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצול הוא מי שניצל מסכנת מוות. גלעד לא היה נתון בה, השבח לאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היה קורה לו לו ישראל היתה מודיעה שאין בכוונתה לנקוף אצבע לשחרורו, או לו היתה מתעקשת על חילופי אדם תמורת אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. מה היה קורה לו העץ שנפל על מרפסתי דקה אחרי שיצאתי ממנה היה נופל דקה קודם? האם אני ניצולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם העץ נפל על מרפסתך ויצאת ממנה רק דקה לפני כן, ניצלת. אם את "ניצולה"? לא נראה לי. להערכתי, צריך בשביל זה אסון טיפה יותר גדול, עם קצת יותר אנשים מעורבים, ורצוי שכמה מהם ימותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העץ היה גדול וכבד, המרפסת קטנה וצרה, לו הייתי שם באותו רגע הייתי מתה בוודאות. ועם גלעד לא היו שבויים נוספים, כך שלא נשקפה סכנה לאיש חוץ ממנו - למעט, כמובן, לפלסטינים מהסביבה שהיו אולי נהרגים בפעולת תגמול ישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה שורד, הטיילת האמריקאית שהוחזקה באירן 14.5 חודשים רובם בבידוד, מספרת על החוויה הקשה וקוראת לאו"ם ולממשלת ארה"ב להוסיף כליאה בבידוד לאמנה הבינלאומית נגד עינויים. שורד, שאובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית, שבנוסף לאסירים רבים המוחזקים ברחבי העולם בבידוד, ארה"ב מחזיקה 20,000-25,000 אסירים בבידוד, אם כאמצעי משמעתי ואם כעונש, והנציג הרשמי של האו"ם טוען שישנה עליה בשימוש ובחומרה של המנהג "החולני" (כהגדרתה) של מאסר בבידוד מתמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! תודה על התשובה העניינית. סוף סוף מתחיל דיון. נכון שנועם ואביבה שליט ראויים להערכה באיפוק ובנחישות שלהם. מן הסתם התחנך לאור דרכם זו. אבל הבלבול אינו נחלתי אלא נחלת הציבור וכותבי הטורים - הם רואים אותם כמקשה אחת, ולא משנה שרק אחד מהם ישב בשבי. לגבי "סמל לשלום" - אולי אישיותו נעימה מאוד, אבל לא ברור לי מה בסיטואציה שלו קשור בכלל לשלום. הוא נפל בשבי, שוחרר תמורת מחבלים, אמנם בעסקה עם גורם שנחשב לאויב, אבל בסך הכל מדובר בגורם טרור שהכתיב תנאים וקיבל אותם, בתיווכה של מדינה שאינה ידידת ישראל גדולה. מבחינה ציבורית אני רואה זאת כך: בעת שבתו בשבי, לגלעד, להבדיל מאסירי ציון או מוויקטור פרנקל נניח, היתה לכאורה חסרה "משמעות" או "סיבת קיום" הגדולה ממנו. נכון שגעגועים לבית ולמשפחה שיחקו כאן תפקיד מכריע אבל בכל זאת היתה דרושה גם סיבת קיום קולקטיבית יותר, כדי להעצים את הסיפור הדרמטי עוד יותר, ובאין יעד מדיני או פרקטי מיידי 1 שגלעד יכול להתגייס אליו בשבתו כחטוף2 משוחרר, אומרים "שלום". מי כבר יתנגד לזה, חוץ מליברמן? 1 איחוד משפחות משני עברי הגבול? (סתם, אני צוחקת). 2 מביני דבר, אנא מכם - מה כל הטענות בטוקבקים על כך שהחיילים קיבלו אישור ממפקדם לישון בטנק ולכן החטיפה התאפשרה? האם אלה טענות "סרק סרק", או שהן נשקלות ברצינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לבלבול הזה התכוונתי. ראי, את קוראת מאמר בתחום שאת מתמצאת בו אבל אינך "מושקעת" בו בהתאם לאינטרסים מקצועיים, רגשיים או אחרים. מחברו אינו מוכר לך. המאמר נראה לך טפשי ותפל. את מציינת לעצמך שהמחבר איננו מאור גדול. לעומת זאת, נאמר שדווקא יש לך אינטרסים מסוימים בתחום ו/או לגבי המחבר, ועל אף שדעתך הבסיסית על המאמר נשארת בעינה, את יכולה למצוא לו נקודות זכות אם תישאלי עליו. ברור שאינני מחדשת לך דבר, אבל זה הרקע:) אז הבלבול שאליו התכוונתי הוא בין אמירות המתארות "אמת", כמו "משפחת שליט היא משפחה אצילית", לבין תיאורים אינטרסנטיים, כמו "גלעד גיבור" או "גלעד מסמל את הכמיהה לשלום". חוצמזה, אמרתי שהוא מתאים לעניין השלום *באישיותו*: רזה, חוור ונעים הליכות. מצבו קצת פחות מתקשר, אבל הוא יכול להספיק: בסופו של דבר, לו היה שלום, מן הסתם הוא לא היה נופל בשבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, מקבלת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |