מה שלא כתוב 587889
כמה דברים שלא מוזכרים אבל שווה להעלות:
- אחוז המאובחנים תלוי ברמת ההכנסה של האוכלוסיה. ככל שהאוכלוסיה מבוססת יותר כך עולה שיעור המאובחנים. בבית הספר הקודם שלימדתי בו ברמת השרון כ 40% מהתלמידים היו מאובחנים. סגל בית הספר, לרבות ההנהלה הבכירה ביותר, מודה שגם לדעתם יש בתוך המספר הזה הרבה מאוד איבחון יתר של תלמידים שלא סובלים משום בעיה, אלא מעצלנות פושעת והורים עשירים מספיק לממן איבחון ב 3,000 ש"ח.

אין לי ידע מספיק טוב כדי לחוות דעה בציבור הרחב* אם רטלין זה טוב או רע ובאיזה מינון, אבל מה שאני כן יכול לומר זה שאני לא מכיר אף מקום עבודה שעושה הקלות לאנשים עם לקויות למידה אמיתיות או בעיות של קשב וריכוז, בטח ובטח לא במגזר הפרטי. לכן, ההטבות הלא נחוצות שהלקותיים המדומים מקבלים הן למעשה חרב פפיות שפועלת בעיקר נגדם.

דבר נוסף ששמתי אליו לב, זה שלפחות חלק מהתלמידים שבאמת יש להם בעיות קשב וריכוז מנסים בכל הכוח לא להשתמש בהקלות שיש להם, כי הם מתביישים בקשיים שלהם. התלמידה הכי טובה שפגשתי עד היום הייתה עם בעיות קשב וריכוז, וזה שיגע אותה. בסוף אחת המעבדות היא פשוט התחילה לבכות בכיתה מרוב תסכול בגלל שהיא כל הזמן התבלבלה בין הכלים במעבדה, ערבבה את הדברים הלא נכונים, מדדה את הטמפרטורה עם מד טמפרטורה הפוך, ולא הבינה למה הוא לא עובד, ועוד דברים מדברים שונים.

*רק בשביל שיחות סלון ביני לבין עצמי
מה שלא כתוב 587892
ריטלין הוא performance enhancing גם אצל מי שאין לו הפרעת קשב וריכוז אמיתית, הרי בשורה התחתונה מדובר בחומר ממריץ. לפני כמספר חודשים אישרו בועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לקבל מרשם לריטלין גם ללא אבחון.
כלומר, אם מישהו מאובחן באופן מוטעה הוא יקבל ריטלין ולרוב גם ישתפר ביכולת הלימודית שלו.
כמו כן - אוניברסיטאות מאפשרות הקלות ללקויי למידה; גם אם אין השפעה ישירה על מקום העבודה, לקבל תואר בממוצע גבוה יותר בטח לא מזיק.
מה שלא כתוב 587900
יובל נוב פה למעלה אולי קצת יכעס, אבל מהפסקה הראשונה שלך אפשר אולי להסיק שכסף גורם להפרעות קשב וריכוז :)
מה שלא כתוב 587917
לא חידדת נקודה. כתבת ש40% היו מאובחנים, אבל כמה לקחו ריטלין?
מה שלא כתוב 587953
בין 0 ל 2 תלמידים שלקחו רטלין שאני ידעתי עליהם.
מה שלא כתוב 587929
"איבחון יתר של תלמידים שלא סובלים משום בעיה, אלא מעצלנות פושעת והורים עשירים מספיק לממן איבחון ב 3,000 ש"ח" - ואני מוסיפה, גם דרישות מערכת בלתי תואמות לגיל ולמסגרת (למשל, הדרישה מבן 6 נמרץ לשבת על הטוסיק בשקט כמעט שעה כל פעם, להקשיב ואחר כך ליישם בפתרון תרגילים את הידע שלכאורה רכש).
מה שלא כתוב 587961
ולמסגרת = לתנאים בהם המסגרת מוצאת עצמה פועלת.
מה שלא כתוב 587974
אגב ההתיחסות לשעורי האבחון באוכלוסיה: התנדבתי במשך כמה שנים בתגבור לתלמידי תיכון מאחד האזורים החלשים יותר בירושלים. התפלאתי לראות כמה מהם סבלו מליקויי למידה ואולי גם הפרעות ריכוז. אין לי הכשרה באבחון, אבל כשאתה רואה נער בכתה י"א שמבלבל בין m ל-w או בין p ל-q אז די ברור שיש כאן מישהו שהתפספס במשך שנים רבות. אף אחד לא אבחן אותם, והם מצליחים לגרור את עצמם בבית הספר משנה לשנה בעזרת כל מיני הסתגלויות למערכת שהם מפתחים. כואב הלב לראות נערים כאלה שזקוקים לאבחון והקלות ולא מקבלים אותם בזמן שאחרים מקבלים את מה שלא מגיע להם.
מה שלא כתוב 588271
בילבול בין אותיות זו דיסלקציה. אין לה קשר להפרעת קשב.

דיסלקציה היא מום במוח בחלקים שעוסקים ב''עיבוד מידע של צורות''. זו בעיה קשה שאין לה פתרון.

יתכן שאפשר לשפר במעט את יכולת הלימוד בהשכלה נמוכה, כלומר שיטות הוראה שמצמצמות את ההסתמכות על על קריאה, אבל לא מעבר לכך.
מה שלא כתוב 588039
הפרעות קשב לא שווה לליקויי למידה. שני דברים שונים בעליל. רוב המאובחנים מאובחנים כבעלי ליקויי למידה, ומקבלים הקלות שונות (שיעורי עזר, תוספת זמן במבחנים וכיו''ב) - וכאן אכן יש כר פורה לאבחון יתר בשל עצלנות ועודף כסף. לא כן הפרעות קשב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים