בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 25/02/12 22:00
מעלה נשכחות 591878
מה בדבר משפט שקראתי הבוקר בביקורת קולנוע של אורי קליין: "השוט היפהפה החותם את הסרט"? האם ציפייה לשוט כזה עלולה לפגום בהנאת הצפייה? או שרק ענייני עלילה פוגמים? (כי אפשר גם לכתוב משפטים "הורסים" בלי פרטי עלילה, כמו למשל "התגברות הקצב לקראת סוף הסרט מסחררת ממש", או "הסרט בנוי בצורה מופתית עד לסיומו המינורי", או "השחקן X, שעושה עבודת משחק נהדרת, מופיע רק לקראת אמצע הסרט").
מעלה נשכחות 591882
לא נראה לי כמו ספוילר. לדעתי, משהו שלא חושף פרטי עלילה לא יכול להיקרא ספוילר.
מעלה נשכחות 591912
מה עם ספוילר לספר עיוני? יכול להיות דבר כזה? נניח שהמחבר מגולל טענה תיאורטית יפהפייה, משהה את הפתרון בתכסיסי מתח שונים ומשונים וקושר את כל הקצוות בסוף. האם תתרגז אם תקרא מאמר שמפרט את ה"פתרונות" שלו?
מעלה נשכחות 591913
דוגמה: תגובה 589690 ותגובה 569517.
מעלה נשכחות 591919
הספר היחיד שעולה לי לראש בתור דוגמה אפשרית הוא ''גדל, אשר, באך'' וגם שם חוץ מהקטעים הסיפוריים של הדיאלוגים קשה לי לראות מה אפשר לספיילר. אז לא.
מעלה נשכחות 591978
ההקדמה לספר The Mechanical Mind של טים קריין (אחד מספרי הפילוסופיה הבודדים שקראתי) מתחילה במשפט:

A friend remarked that calling this book “The Mechanical Mind” is a bit like calling a murder mystery “The Butler Did It”.

אז הנה, ספר עיון שמספיילר את עצמו על המשפט הראשון...

אתמול הייתי (שוב) בהופעה של גרוניך, ופתאום הבנתי שאפילו להופעה מוזיקלית יתכנו ספוילרים. אז לטובת הספוילרפובים שמתעתדים לראות את גרוניך בהופעה בקרוב - עצרו כאן!

כפי שכתבתי בתגובה 588017, גרוניך מריץ בזמן האחרון הופעה מעולה עם שלושה נגנים צעירים ותותחים (בואו ניתן להם קרדיט: עומרי אגמון על הגיטרה, אייל מזיג על הבס, ורון אלמוג על התופים), שמלווים אותו בגרסאות אנרגטיות חדשות של השירים הישנים שלו, וגם בקטע אחד חדש (הם עובדים על אלבום שלם - יש!).

ההדרן של ההופעה מתחיל בזה שכולם עולים לבמה, גרוניך מתיישב ליד הפסנתר, שלושת הנגנים נעמדים (בלי הכלים שלהם) ליד מיקרופון אחד, והם מתחילים לשיר בקול צפצפני ופרודי את "המסע לארץ ישראל", שיר שגרוניך ביצע במקור עם זמרים ילדים אתיופיים, ושמספר על הגעגועים של ילד אתיופי לאמו שמתה במהלך המסע לארץ. זה היה תיאור מאד יבש, אבל מה שהולך על הבמה קורע מצחוק. באיזשהו שלב הנגנים תופסים את הכלים שלהם והשיר הופך לביצוע בן-זונה של Mother של ג'ון לנון, שבסיום שלו גרוניך שוזר קטע מהסיום של "אל נא תלך" (השיר שפתח את ההופעה), וסוגר את העסק עם ציטוט אינסטרומנטלי מ-Let it Be.

שרשרת החיבורים המפתיעה והמקורית הזו עשויה באופן מבריק. כשראיתי את ההופעה בפעם הראשונה, לפני שנה או שנתיים, כמעט נפלתי מהכסא מרוב התפעלות. גרוניך ידוע ביחסים המורכבים שהיו לו עם ההורים שלו, וקראתי או שמעתי פעם בראיון אתו שהוא נהג לנגן בהופעות את Mother עוד בתחילת שנות השבעים, לפני שהוא התפרסם, ושהוא מרגיש שהשיר נכתב בול עליו (מי שלא מכיר - שיקשיב למילים הלא קלות). הידיעה הזו הפכה את החוויה עבורי למשהו מאד חזק. את השירה הפרודית של הנגנים אני, לפחות, פירשתי בתור לגלוג עצמי של גרוניך על התקופה המוזיקלית (הדי מבאסת, לטעמי) שהוא עשה בעשור-שניים האחרונים, ושהנה, הוא חזר לבעוט כמו שרק הוא יודע.

כשראיתי את ההופעה בפעם השנייה, לפני שבועיים, זכרתי את הקטע עם השירה הצפצפנית, אבל לא זכרתי את Mother (כמובן שכשהחלק הזה התחיל, נזכרתי), ובוודאי שלא זכרתי את הפרטים המוזיקליים של מה שקורה בסיום. כשראיתי את ההופעה בפעם השלישית, אתמול, זכרתי לא רע כמעט את הכל.

מתי הכי נהניתי? בהופעה הראשונה והשנייה. גם אתמול מאד נהניתי, והיות שהייתי "משוחרר" מההפתעה, הבחנתי בכמה פרטים בביצוע שלא שמתי אליהם לב קודם, וזה היה גם כן כיף. אבל חד משמעית - לא הייתי רוצה שיספרו לי מראש מה הולך להיות בהדרן, כי זה היה מחרב לי חלק גדול מההנאה.
מעלה נשכחות 591894
(אני מצטרף לגדי, כי אני מזדהה עם עמדתו כאן) כולם לא ספוילרים, אבל צריך להיזהר מהמקרה האחרון - לפעמים זו הופעת אורח מיוחדת שהיא הפתעה חשובה, ואז אסור לגלות אותה. "סרט אילם" של מל ברוקס מספוּילָר כך חזור וספיילר (עם הפרט הנוסף); כמובן שכשהגעתי לראות אותו כבר ידעתי לצפות לזה, וזה לא היה יותר משעשע מלראות את זה כתוב בתיאור הסרט בעיתון. בסרט הזה, שהוא קצת נחמד והרבה מייגע, לגלות מראש את הפואנטה הכי מוצלחת שלו זה באמת חבל, נשאר מעט מדי ממה להנות‏1.

1 אם כי אני זוכר לטובה גם את סצנת "אתה לא יודע שהסלספטיק מת?". למרבה השמחה היא כנראה לא זמינה במיוחד באינטרנט, אז אין לי אפשרות לקלקל את הזיכרון.
מעלה נשכחות 591903
אבל מדוע הנאתו של הצופה בסרט נעלה על פני ההנאה של קורא ביקורת, או משתתף בדיון איילי? הופעת האורח של מ"מ היתה מצחיקה בשעתה, השמירה על חשאיותו 30 שנה אחר כך נראית לי לא משעשעת אלא מגוחכת.
מעלה נשכחות 591920
כפי שגדי חוזר ואומר, אזהרה קטנה ואפשר להמשיך חופשי. במקרה הזה קראתי את הספוילר, עד כמה שאני זוכר, רק במדורים של "השבוע בטלוויזיה". לא מדובר במאמר ביקורת. עורכי הטלוויזיה החליטו שראוי להראות את הסרט הזה לצופים, חלקם בוודאי בפעם הראשונה. כותבי התקציר, שלא לומר ההמלצה, בעיתון, החליטו להמליץ או לפחות להפנות את הקורא לסרט. מן הסתם אם הם כבר כותבים תקציר (ולא רק מאזכרים את שם הסרט), הם פונים למי שלא צפה עדיין. לעשות שם ספוילר זה מעצבן.

[אם כי ביקורת-תקציר בנוסח: "סרט לא משהו, חבל על שעה וחצי מזמנכם. נגלה לכם את פרט הטריוויה הנחמד מתוכו: ..." נראית לי בסדר גמור. למי שבכל זאת רוצה לראות, יש אזהרת ספוילר מובלעת. למי שלא, או כבר ראה, הניסוח קולח.]

ובדיון האיילי נזהרתי, כי הדיון הוא לא על הסרט הזה, אלא הסרט הוא רק דוגמה, לכן אני לא רואה מה היתה חשיפת הפואנטה תורמת.
מעלה נשכחות 591926
שוב: "אזהרה קטנה ואפשר להמשיך חופשי". ואני שואלת (כמו בפרסומת ההיא של חברת הטלפון): אחי, על מה?
שואלים אותך מה הטעם לעשות X ואתה עונה: X לא מאוד מסובך. זו תטל"א.
מעלה נשכחות 591927
הטעם לעשות X היא שיש אנשים שהימנעות מעשיית X מפריעה להם.

זה לא שיקול יחיד האם לעשות X או לא, ואז השיקול "X לא מאוד מסובך" נכנס למערכת השיקולים האם לעשות X.
מעלה נשכחות 591928
כן, הבנתי שביקשו התחשבות, ואני עקרונית בעד התחשבות בזולת. אבל אנחנו באייל ואני רוצה להקשות בעניין הזה.
מעלה נשכחות 591931
חשבתי על זה: אולי לא יפה שאני מתעקשת על נימוקים, בסך הכל מה הם כבר מבקשים, קצת התחשבות, לכתוב מילה אחת בראש הודעה. אבל אני מודה בחולשותיי, ספגתי כל כך הרבה אש מטהרני-ספוילרים, כולל האשמה ברשעות טהורה(!), שכרגע בא לי שהם יתאמצו קצת יותר כדי לשכנע אחרים שכדאי להשקיע תשומת לב במטרה לכלול אותם גם בדיונים הנ"ל שכוללים ספוילרים, ואפילו בדיונים על יצירות שבכלל לא בטוח שיהיה להם זמן/חשק לקרוא.
מעלה נשכחות 591932
מבין כל הקוראים העתידיים של הדיון, אין אף אחד שעדיין לא קרא את היצירה וגם מתכוון לקרוא אותה בעתיד?

(קוראים או קוראות, וכו')
מעלה נשכחות 591933
ולא רק שאנחנו צריכים וצריכות להניח שהאדם ההיפוטתי הזה קיים, אלא שהוא טהרן ספויילרים שיעיף את הספר או סרט מרשימת הקריאה או הצפיה שלו ברגע שיתגלו בו פרטים. ומעבר לכך אנחנו צריכים וצריכות לנחש אילו הם הפרטים שאותו אדם היפוטתי עשוי לגלות על מנת להאשים אותנו ברשעות טהורה והרס חיי התרבות שלו‏1.

1 תקנו אותי אם אני טועה אבל הרושם שלי הוא שבין טהרני הספויילרים יש רוב ממין זכר.
מעלה נשכחות 591934
על סמך מה את מסיקה את 1?
מעלה נשכחות 591935
על פי מה נוצרים רשמים?
נסיון אמפירי.
מעלה נשכחות 591939
אני חשבתי שרשמים נוצרים כשאין נסיון אמפירי.
מעלה נשכחות 591966
נראה לי שיש כאן יותר מרושם פרטי של היא, יש כאן תפיסה של תפקיד מגדרי. על פי ההבניה החברתית המקובלת, גברים אמורים להתעניין במתח העלילתי, ונשים - בתיאורי הנוף וההתפתחות הרגשית של הדמויות. בתור שכזו (לכאורה, לכאורה), ההנאה הגברית פגיעה יותר נוכח חשיפת פרטים עלילתיים בתזמון שגוי.
מעלה נשכחות 591944
אז מה שהתכוונת לומר הוא שבין טהרני הספוילרים שגם אומרים לך משהו בעניין יש רוב גברי.

(וכעת תרמתי לנסיון האמפירי שרוב הפוצים הם גברים).
מעלה נשכחות 591953
אינטואיטיבית, אני חושב שהיא צודקת.
לדעתי הדבר לא נובע מפוציות יתר של הגברים, אלא מהעדפות שונות (ככלל, אל תביא לי דוגמאות סותרות)לגבי סוגי סרטים.

זהירות ספוילר

אין דין ספוילר שמשפט הסיום של ''חמים וטעים'' הוא ''איש אינו מושלם'', לספוילר ''סוכן הבית עשה זאת''.
מעלה נשכחות 591954
או בקיצור - בין אם בקריאה ובין אם בסרטים, גברים נוטים יותר למותחנים מכל הסוגים, כולל מד"ב, שבהם הספוילר באמת הורס את התענוג ובאופן בסיסי נוגד את מטרת קריאת הספר/צפיה בסרט, לעומת נשים המעדיפות רומנים/סרטים רומנטיים, דרמות וקומדיות, שבהם לעיתים קרובות, הדרך, ה"איך", חשוב יותר מן ה"מה-מי-מו" - "מה היה בסוף", "מי הרוצח/איך גילו אותו" וכיו"ב.
מעלה נשכחות 591955
נכון.
גבר הוא מכונה הרבה יותר פשוטה (שלא לומר פשטנית) מאשה.
מעלה נשכחות 591958
זה נובע מהבדלי המנטליות בין המינים. בעוד שאישה מסוגלת לבצע עשרה טאסקים במקביל ברגע נתון, הגבר בקושי מסוגל ללכת וללעוס מסטיק בו זמנית.
מעלה נשכחות 592029
הסופרת גרטרוד שטיין (היתה תלמידה של וויליאם ג'יימס, מאבות הפסיכולוגיה) ערכה נסיונות ב''כתיבה אוטומטית''. היא הניחה שאפשר לקרא ולכתוב סיפור באותו זמן.
מעלה נשכחות 592042
כל עוד לא מנסים לקרוא ולנהוג באותו זמן, זה בסדר.
מעלה נשכחות 591957
אולי זה לא רק מה שקוראים, אלא גם דרך הקריאה.

כמו ערן, גם אני קראתי המלצה בעיתון על ''סרט אילם'' של מל ברוקס (כמה וכמה שנים לפני כן). לא רק שהיה כתוב שם על הופעתו של מ''מ, אלא גם על השינוי האסטתי בסרט בעקבותיו. מבחינתי זה לא שינה כהוא זה בחוויית הצפיה. בעצם, זה נתן לי תחושה יותר טקסית לגבי הסצנה, משום ש''זו הסצנה שנוהגים לדבר עליה''.
מעלה נשכחות 591979
ויתרה מזו: אצלי, באופן קיצוני, שום פרט מקדים בנוגע לסרט/ספר/תערוכה וכיו"ב, כולל "מי הרוצח" - אינו מקלקל לי את החוויה, בלקסיקון שלי אין בכלל דבר כזה, "ספויילר". רק בימים האחרונים, עם קריאת הדיון הזה, עולה בדעתי לראשונה שאולי יש משהו בלתי טבעי או בלתי מובן בכך שמעולם לא אמרתי לאף אחד מבני ביתי הרבים, "עכשיו הרסת לי את הסוף".
מעלה נשכחות 591959
ראוי להזכיר שדווקא הסיפור הרומנטי הגדול מכולם - ג'יין אייר, בנוי לתלפיות ואינו מגלה או מזכיר פרטים עתידיים בשלב כלשהו של הסיפור וזוהי אחת ממעלותיו.
מעלה נשכחות 591960
איך אתה מסביר אם כך את הפופולריות של remakes (עיבודים מחודשים)? ל"ג'יין אייר" יצאה לא מזמן גרסא קולנועית חדשה ומצליחה. כך קרה גם לעשרות יצירות מוכרות של שייקספיר / ג'יין אוסטן / תומס הארדי ועוד רבים - הם הוסרטו הרבה יותר מפעם אחת, ולעתים גם 5-10 פעמים, ובכל פעם הקהל נהר מחדש (ואני מנחשת שרוב הצופים הכירו לפחות עיבוד אחד נוסף קודם לכן).
או שצופים בזה כמו הפולניה שרוצה להיות בטוחה שהם מתחתנים בסוף? (זו בדיחה על סרט כחול ולא ספוילר לג'יין אייר).
מעלה נשכחות 591961
ישנן חוויות שונות של קריאה וצפייה. בפעם הראשונה הקורא או הצופה רוצה להכיר את הסיפור כפי שהוא מתפתח שלב שלב בלי שיהרסו לו את המתח וההפתעות. אם אהב את הסיפור הוא יחזור אליו שוב, הפעם מתוך הכרת העלילה רק כדי להתענג אליה שוב.
מעלה נשכחות 591965
חשיפת הפואנטה תורמת כיוון שהיא פואנטה משעשעת, ותרחיב במידת מה את אופקיו של הקורא, שעל פי רוב אינו עומד לצפות מחר במל ברוקס. הפואנטה שלי היא שספוילרים מעצבנים ציבור מסוים, אבל אזהרות, התפתלויות, ושיחות-חוג-פנימי של יודעי דבר, מעצבנות ציבור אחר (אני בציבור II, למי שלא הבין).
מעלה נשכחות 591976
טוב, אני מוכן לפשרה. נראה לי סביר לגלות את הפואנטה הזו בדיון על הסרט, וגם (יסלח לי גדי) באזכור אגבי של הסרט. עדיין נראה לי לא סביר לגלות אותה ברשימת ''סרטי השבוע הבא בטלוויזיה''. רשימה כזו, הרי קהל החשוב ביותר שלה הוא אלה שלא ראו עדיין את הסרט וירצו לראות אותו בשבוע הבא. אגב, הבחירה הנכונה לרשימה כזו היא לא לומר ''ספוילר'' מראש, אלא פשוט להתאפק ולא להזכיר את הסצינה הזו.
מעלה נשכחות 591977
אני בהחלט מסכימה שסקירת סרט לקראת הקרנתו בטלוויזיה/קולנוע צריכה להיות מינימליסטית מבחינת תיאור העלילה (אם כי ייתכן שיש צופים שדווקא הופעת אורח של דמות פופולרית תמשוך אותם לראות את הסרט. אבל מילא).
מעלה נשכחות 591989
אפשר, בדוגמא הספציפית עליה מדובר, לכתוב בסקירה המקדימה שאחד משיאיו של הסרט הוא הופעת אורח של (זהירות, ספוילר!) מרסל מרסו, בלי לפרט מה ייחודי בה.
מעלה נשכחות 592014
אולי במקום סקירת הסרט אפשר לסקור את סקירת הסרט, זה יכול לפתור את הבעיה, לא?
מעלה נשכחות 592016
אבל אם מספרים בסקירת סקירת הסרט שיש בסקירת הסרט ספוילר לסרט, זה ספוילר לסקירת הסרט.
מעלה נשכחות 592018
לא, זה היופי שבעניין: את סקירת הסרט אי אפשר לספיילר, כי היא איננה.
מעלה נשכחות 592023
לא, לא. זה עדיין גלוי מדי.
עדיף לסקור את הסקירה של סקירת הסרט.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים