בתשובה להיא, 16/03/12 23:47
בקריאה נוספת של השרשור- 592531
...והנה נפתח הפתח לדיון על השאלה האם זו אכן תופעה שעיקרה בפקולטות למדעי הרוח, ועד כמה דברים כאלו יקרו בפקולטות למדעים מדוייקים/מדעי הטבע למיניהן (אני מאוד אוהב את מה שלמדתי באוניברסיטה, אבל מעולם לא נתקלתי בתחושות מסוג זו שעליהן מדובר כאן).
בקריאה נוספת של השרשור- 592551
אההה, פונקציות מרוכבות והתמרות אינטגרליות, משמחות ומספקות ככל שיהיו - וכי יוכלו לקרב את התלמידות אף כמלוא הנימה אל פסגות שכרון האקסטזה הרב-שנתי שאליהן ימריאו על כנפי לחש הקסמים ההגותי האפל: "פוקו-לאקאן-דרידה"? הכיצד, איך ובאיזה אופן? לא ולא! לא ייתכן!
בקריאה נוספת של השרשור- 592555
האמת, הייתי שמחה אם היה נפתח דיון כזה, ולא רק וריאציות סאטיריות.

אני מרגישה שאני צריכה להוסיף מאמר מגבה, בשביל להגן על נכונות הטענה בכלל. הוא מתגבר גם את הרעיון שלפחות בדימיון התרבותי התופעה הזו שייכת למדעי הרוח.

בכל מקרה, אם זה באמת נכון, אם התופעה באמת מוגבלת למדעי הרוח, לי לא ברור למה. הריגוש נובע מגילוי, מפריצת דרך מחשבתית, ממקוריות ולא פחות חשוב: מאיטראקציה וסיעור המוחות המשותף. כל האלמנטים האלה, למיטב ידיעתי מתקיימים גם במדעי הטבע ומדעים מדוייקים.
בקריאה נוספת של השרשור- 592564
אני עצמי חושב שהריגוש *לא* נובע מכך. אולי הוא נובע מכך בתוספת לאופי מסויים שמלכתחילה נמשך יותר למדעי הרוח, או אולי מאופי הנושאים עצמם.
בקריאה נוספת של השרשור- 592581
הריגוש במתמטיקה בהחלט נובע מגילוי, פריצת דרך מחשבתית ומקוריות - אבל הוא מפעיל את הליבידו על מושאם של כל אלה, לא על הפרטנרים לסיעור מוחות אם יש כזה.
''ניסיתי את שניהם וזה ממש לא דומה'' 592687
במדעים מדויקים (או במדעי החיים, או בהיסטוריה) לומדים על אובייקט חיצוני. הלימודים יכולים להיות מרתקים ומחכימים, אבל את לא מערבים את הלומד עצמו. בסוציולוגיה או בפילוסופיה, הלימודים נוגעים כמעט בהגדרה לעצם ההבנה של אדם את עצמו ואת מקומו בחברה. המרצה מעביר לתלמיד ידע שיכול לערער ולבנות מחדש את כל תפיסתו של מי הוא, מדוע הוא כזה, איך הוא יכול להיות אחרת ומה יכול להיות חשוב באמת. את כל זה עושה המרצה באהבה ובהתלהבות, ובחוכמה שאולה, ואולי גם בגילוי לב ניכר, שהרי חוכמת התחום נוגעת לכל אדם.

אין בכלל מה להשוות את הרמה של המעורבות רגשית.
''ניסיתי את שניהם וזה ממש לא דומה'' 592695
בשביל מה לערב מעורבות רגשית?

רוב האוכלוסייה היא הטרוסקסואלית ויש מחסור ידוע בנשים צעירות במדעים המדוייקים

זה כל מה שצריך בשביל להסביר את ההבדלים(אם הם קיימים) בין הפקולטות
''ניסיתי את שניהם וזה ממש לא דומה'' 592697
אין לי ראיות כמותיות, אל מדעי החיים הם יכולים לספק מבחן מתאים.
''ניסיתי את שניהם וזה ממש לא דומה'' 592698
זה היה עובד אילו התופעה הייתה מחולקת בצורה שווה במדעי הרוח, וכמדומה שלא כך הוא - יש חוגים שבהם יש יותר סיכוי שזה יקרה, ולא לפי מספר הסטודנטיות ביחס לסטודנטים.

כמו-כן, גם במדעים מדוייקים יש יותר סטודנטיות ממרצים, מספרית.
''ניסיתי את שניהם וזה ממש לא דומה'' 592707
התופעה תלוייה במספר הסטודנטיות למרצה

ככל שיש יותר סטונדטיות למרצה כך הסיכוי שיקרה משהו הוא יותר גדול
בקריאה נוספת של השרשור- 592577
ממה *שלמדתי* באוניברסיטה? אתה לא נמצא שם יותר?
בקריאה נוספת של השרשור- 592578
בקרוב לא, כנראה, אבל אני מדבר ספציפית על לימודים לתואר.
בקריאה נוספת של השרשור- 592582
אני מסרבת וקוראת אותך לסדר.
בקריאה נוספת של השרשור- 592604
יותר סביר שזה יקרה במדעי הרוח והחברה (ודוק: בחוגים מסויימים. בזהירות אומר שיותר סביר שזה יקרה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאשר בחוג לתלמוד), בגלל שבמדעי הטבע בד"כ לא מלמדים את הסטודנטים את תיאוריות יחסי-הכוח-כמפתח-לכל-דבר.

(ואכן, יש לי בהחלט הנאה מסויימת כשפרשיות כאלה נחשפות דווקא באותם חוגים, וכל מיני מרצים (בעיקר, אבל אין לי ספק שבשנים הקרובות גם מרצות) נאלצים פתאום לגלות שהממזרים החליפו את הכללים. רוצה לומר, לימדתם שהכל הוא יחסי כוח והאדם היחיד הוא כלום ומשנולד הוא כבול באזיקים? אז התלונות האלה הן המשך הגיוני של מה שלימדתם. עכשיו תסתדרו עם זה).
לו רק היית קצת יותר נערה שלי 592616
שתי הפרוטות שלי, שאני אפילו לא יודע עד כמה הן מתאימות בדיוק למקרה הנידון: בתקופת התואר הראשון הייתי עסוק מאוד בחיפוש אחר פרטנריות לקשר רומנטי, ובאופן אובססיבי ממש בכמיהה לפרטנרית כזו. מושאיות הכמיהה היו בשפע בפקולטה שלי ובפקולטות השכנות בטכניון, אבל היותה של מישהי מתרגלת - היו המון - ומתוך כך העובדה שהיא משפריצה ניצוצות גאונות מול הכיתה - הוסיף לה המון נקודות כמיהה. (בנוגע למרצות, לא זכור לי כרגע שהיתה אף אחת כזו בגיל רלוונטי.)
לו רק היית קצת יותר נערה שלי 592636
מעניין. מבחינתי היה ברור שמרצים ומתרגלים אינם יכולים להוות לי מושא כמיהה, מעצם היותם כאלה. לא היה בזה שום דבר מוסרי או אתי, רק רתיעה רגשית מפני קשר רומנטי איתם.
מאידך גיסא, ניצוצות גאונות גם לא ניכרו אצלם, למרבה הצער, למעט פרופסור אחד שכבר אז היה בן 70 לפחות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים