בתשובה לנויה, 30/04/12 12:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמה הערות שברצוני להוסיף: על פי דו"ח של מכון ויזנטל לממדי האנטישמיות באירופה לשנת 2012: כל אזרח אירופאי שני מאמין שישראל היא סכנה עיקרית לשלום העולם. כל אזרח אירופאי שלישי מחזיק בדעות או בעמדות אנטישמיות קלאסיות. הדו"ח גם את התבססותה של תופעת הכחשת השואה, וכמו כן את ההתלכדות המוזרה בין השמאל שאינני יודע עד כמה הוא רדיקלי ועד כמה הוא מרכזי, עם הימין הקיצוני סביב שנאת ישראל. הללו מציינים כי שנאת ישראל תימשך גם אם מדינת ישראל תחדל להתקיים. פיקוח בינ"ל על הגרעין כפי שאני מבין אותו, אינו נושא משמעות של התרה או איסור על פעילות גרעינית, בוודאי ובוודאי ובוודאי שלא על שימוש בנשק גרעיני, אלא הוא משמש כמעקב. אין סיבה להאמין שפיקוח בינ"ל מרסן את הפיתוח, או הכיוונון או ההפצה של טכנולוגיה גרעינית למדינות אחרות. הפיקוח הנ"ל אינו מרסן שום דבר. הוא אינו פיקוח, אלא מעקב. לכן לדעתי כשגינטר גראס כמו אברהם בורג מדבר על "פיקוח בינ"ל" מתוך מחשבה שיהיה כאן גורם בינ"ל מייצב, הוא לא ממש מבין במה מדובר. מבחינה ישראלית, נשאלת השאלה האם הכנסה של משלחת או"ם המורכבת מנציגים של מדינות שונות ומשונות לרבות מדינות ערב, לדימונה או למתקנים הסודיים בישראל מועילה לביטחון וליציבות ככלל ולזו הישראלית בפרט? התייחסות ערכית של צדק לשאלת הגרעין האיראני או הגרעין הישראלי, אין לה מקום בבחינת היחסים הבינ"ל. דיבורים על צדק ומוסר הנערמים בגודש רב בכל הנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני, למשל, אינם אלא רציונליזציות או דיסקורציות או משהו מהמשפחה הזו, שאין להם אחיזה מהותית במציאות הריאלית. אין זו רק ישראל המשתתפת במאבק לפירוק הגרעין האיראני, אלא בראש ובראשונה זו ארה"ב המעצמה הגרעינית מספר אחת אשר מאז הסכמי פירוק הנשק הגרעיני מול רוסיה, רק הגדילה פיתחה ושיכללה את מאגרי הנשק הגרעיני שלה, וזו גרמניה שבסיסי גרעין אמריקאים מצויים על אדמתה, וזו צרפת ובריטניה מעצמות גרעין כל אחת. הנה כל השש המרכיבות את הפורום לשיחות הגרעין עם איראן הן מעצמות גרעיניות. איפה בכלל יכול להיות כאן צדק. הדברים של גראס שמערבבים את השואה ורגשי האשמה הגרמניים ומה שצריך להיאמר, הם בעיניי ובענווה יתירה- בבל"ת. ובאופן אישי אני לא רואה סיבה להמשיך ולהתפלש בבל"ת הזה ולאזכר את השואה מהצד ההפוך שלה וכיו"ב. מה שכן גראס מציג באורח אינטואיטיבי כנראה את הגישה שלו ליציבות אזורית, גישה של מאזן אימה. בראייה שלו להחליש את ישראל, לשלול ממנה צוללות נוספות, ולחזק את איראן- לקבל אותה למועדון הגרעין, זה מה שיקנה יציבות אזורית. כנראה שגם זו נוסחא של יציבות, אך לדעתי היא אינה מותירה מקום לקיום של ישראל. זה מתחבר לי עם האמירה לפיה- ישראל היא המקור לחוסר היציבות בעולם, משמע עולם ללא ישראל הוא עולם יציב יותר. בעת הזו כבר דובר על ההשלכות של ההתגרענות האיראנית, החל מטרור גרעיני, המשך בתפוצה גרעינית בלתי מרוסנת ברחבי הגלובוס, וכלה באגרסיביות איראנית לדעתי במתווים של מלחמת התשה או מלחמות טקטיות. מה שברור הוא שהתגרענות איראנית היא רק התחלה למשהו אחר, ולא בכדי כל העולם עסוק בה. ככלל, לדעתי נוסחא ליציבות אזורית שמותירה גם לישראל, על ששת מליון אזרחיה היהודים, מקום במרחב, יכולה להתבסס אך ורק על יתרון ישראלי אסטרטגי, וכל הרצון או הדחף להעצים את הצד האחר כדי להשתוות לו ומתוך זה לגזור מערכת יחסים של שלום- הוא דחף מסוכן. במובן זה ובענווה רבה הייתי גאה לגלות שאני הולך לאור דעותיו של היסטוריון דגול. כך גם מאמרו של גיא בכור לגבי הצוללת השישית, אשר טוען כי ארמדת הצוללות הישראלית לא רק שאינה מערערת את היציבות, אלא אף תורמת לה ומזניקה את ישראל לעמדה של המייצב האזורי שכל מעצמה בעלת שיקולים גלובליים לוקחת אותה בחשבון. כפי שאני רואה את הדברים, מלחמת איראן היא שאלה של תזמון. נדמה לי שלפנינו כשל מערכת שאינו מייצר תוצאה. קשה לי להאמין שמשטר הסנקציות בהובלת ארה"ב יצליח לשתק את מדינת איראן שכל העולם צמא למה שיש לה להציע, ועל הנחישות האיראנית אי אפשר להטיל ספק. אחרי טריליונים, אחרי שלושה עשורים של מאמצים שהיה להם מחיר בינ"ל, האם מישהו באמת מאמין שהאיראנים יעצרו עכשיו? אני מאמין שהמערב מנסה בשלב זה לייבש את הכלכלה האיראנית כמו ריכוך לפני הפלישה הצבאית הצפויה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |