בדובר צה''ל תוקם ''סיירת צלמים קרביים''

על התיזמון

dd	יום ב', 13/8/2012, 8:49

את מלחמתם נגד הגרמנים, פתחו האנגלים בהתקפה על בעלי בריתם הצרפתים. הדיונים והשיקולים בין בעלות הברית סביב ההכרעה הבריטית הבלתי סבירה להיכנס למערכה נגד גרמניה בסוף מאי 1940, וסביב מה שקרוי 'מבצע קטפולטה' מדגימים את החשדנות הבסיסית שבין מדינות בסביבה ספקולטיבית.

אני מונה את העשירי במאי 1940 שהוא יום הפלישה של גרמניה אל מדינות השפלה ומהן אל צרפת, בתור המועד של פרוץ מלחמת העולם השנייה, או לפחות בתור המועד שבו הכריעה בריטניה באמת להילחם בגרמניה. פעם אחת מכיוון שידוע כי ההכרזה הפורמלית של השלישי בספטמבר 1939 לא תורגמה ליוזמה צבאית ולמעשה הייתה מעין הכרזה פיקטיבית, ופעם שנייה מכיוון שבאותו היום התפטר צ'מברליין וצ'רצ'יל תפס את מקומו. יש לומר שההיגיון של הכרזת 1939- שימור מאזן הכוחות באירופה, כבר לא התקיים במאי 1940. כל בעלות הברית של בריטניה באירופה נפלו ולא נותר עוד מאזן כוחות לשמר. המעשה הבריטי לחתור למלחמה בשלב זה לא רק שהוא מעיד על תיזמון מאוחר, אלא שהוא כבר בגדר מעשה לא הגיוני שאין לפרש אותו במונחים רציונליים של ריאל פוליטיקה. בצומת הזו של ההיסטוריה, ההתנגדות לגרמניה הנאצית היא לדעתי כולה מעשה של אדם יחיד. זה מה שהופך את צ'רצ'יל לאדם דגול, ובאותה מידה לאדם שאחראי להתפרקות האימפריה. בריטניה חתרה לשלום כשהיה עליה לחתור למלחמה, וחתרה למלחמה מאוחר מדי. כשכבר היה עליה לחתור לשלום.

בשלב הזה פונה צ'רצ'יל אל רוזבלט בבקשה לסיוע בהול ולשליחת כוח ימי. רוזבלט מצוי בעיצומה של מערכת בחירות ומצהיר על סירוב גמור. בריטניה אשר חזתה בנפילתן של כל בעלות בריתה בזו אחר זו ולמעשה נטשה אותן ברגע האמת שלהן, מצאה את עצמה במצבן וכשהיא מתחננת. בתוך שבוע וחצי בלבד מאז הפלישה, מגיעים הגרמנים לתעלה. צ'רצ'יל מתקשר לרוזבלט פעם נוספת ובזו הפעם מוסיף איום מרומז שאם בריטניה תנוצח, הצי הבריטי עשוי ליפול לידי הגרמנים כחלק מן התנאים של הסכם שלום בין השתיים. התגובה של הנשיא האמריקאי הייתה מדהימה. לא רק שהוא מסרב לפנייה, אלא שהוא פונה לראש ממשלת קנדה בהצעה לתאם פרישה של קנדה מן האיחוד במקרה שייפול האי. מאוחר יותר גם נוסחה תכנית מגירה לכבוש את קנדה במקרה של נפילת אנגליה. אמריקה לא הואילה לנקוף אצבע לטובת הדמוקרטיה היחידה (שנותרה) באירופה מכיוון שמה שהיה אקוטי עבור אנגליה לא היה אקוטי עבור אמריקה, ובראש מעייניה של אמריקה ניצבת הדאגה לאינטרסים של אמריקה ולא של אנגליה.

עד לאמצע יוני נכבשת פאריז. צרפת שהייתה מעצמה, החזיקה מעמד כשבועיים יותר מפולין. הכוח הבריטי הצבאי שלא נקט את היוזמה נחלץ בעור שיניו. לו היו הגרמנים משלימים את הכיתור על דנקרק היו נופלים גם האי וגם האימפריה. ראש הממשלה הצרפתי המכהן עוד ניסה לתאם את המהלכים מול צ'רצ'יל והבטיח לו לשמור לפחות על הצי הצרפתי, וביום למחרת התפטר. בשלב זה מציע היטלר לצרפתים שיאפשר להם סוג של ממשל עצמי בדרום צרפת בתמורה למסירת הצי. צרפת בעלת הברית הנופלת של בריטניה שהייתה זו אשר יצרה מלכתחילה את מערכת הבריתות נגד גרמניה- מחליפה לגמרי את האופן שבו היא רואה את האינטרסים שלה ברגע האמת שלה. היא מסכימה. צ'רצ'יל יוצר קשר ומקבל הבטחה מן האדמירל הצרפתי שלא יאפשר השתלטות גרמנית על הצי. הוא מגיע לרגע האמת שלו. האם האדמירל יעמוד בדיבורו. כיצד ינהג ברגע האמת. האם ישמור אמונים להוראה של ממשלת בריטניה, או שימלא אחר פקודה של ממשלתו שלו. עם בוקר מתחיל מבצע ההשתלטות על הצי הצרפתי. צ'רצ'יל עצמו מנסח אולטימטום לכוח צרפתי משמעותי החונה באלג'יר. האדמירל הצרפתי מגיב בהחלטה לתגבר את הכוח הימי באלג'יר. שתי המדינות הן בעלות ברית קרובות מזה ארבעים שנה. צ'רצ'יל משגר מברק קצר לקצין שלו בזו הלשון : "תסגור את העניין ומהר." מלחמת העולם השנייה נפתחת. בריטניה תוקפת את צרפת.

כל החלטה על מתקפת מנע באיראן לפני ה -12 באוגוסט, יום "שריפת הרייכסטאג" לפי גיא בכור, יכולה הייתה להיחשב הגיונית יותר מכל החלטה שאולי תתקבל מאוחר לתאריך זה.

על התיזמון

600887

דורון הגלילי • בתשובה לdd

יום ב', 13/8/2012, 9:13

לא הבנתי את הקשר בין התאור ההיסטורי לבין משפט הסיום.

על התיזמון

600891

dd • בתשובה לדורון הגלילי

יום ב', 13/8/2012, 13:54

הכוונה היא ל -12 באוגוסט יום האתמול, אשר בו, לפחות כפי שזה נראה כעת, השתלטו האחים המוסלמים על הצבא המצרי. האנלוגיה שלי ומבלי לדעת האם צריכה להתבצע התקפה או לא, מתייחסת לציר הזמן בתור שחקן של ממש בתוך בתוך השינויים במאזני הכוחות האזוריים. כלומר שיש משמעות לתקיפה ויש משמעות להעדר תקיפה. לדעתי, כל התפתחות שתתרחש לרבות כנראה הדבקות האיראנית בפרוייקט הגרעין, כמו גם המהלך האחרון של מורסי, תהא מושפעת כנראה מן הגורם המערכתי של ההסתבכות האמריקאית וכנראה גם הנסיגה שלה מן המזרח התיכון. נדמה לי שהיום ביחס לאתמול, ישראל נחושה יותר וגם מורתעת יותר לפעול. בכל מקרה, באותה המידה שבה אמריקה מבקשת שלא להיגרר למלחמה של ישראל, ישראל מבקשת שלא להיגרר לאי מלחמה של אמריקה. כך לפי הבנתי.

על התיזמון

600943

dd • בתשובה לdd

יום ד', 15/8/2012, 1:36

במאמר מנובמבר 2011 מסבירה הילארי קלינטון את אסטרטגיית הפיבוט החדשה של ארה"ב: "הפוליטיקה של העתיד תוכרע באסיה הפסיפית ולא באפגניסטן ובעיראק. ארה"ב תהיה שם במרכז העניינים (כשזה יקרה). אמריקה מצויה בנקודת פיבוט..בעשר השנים הבאות נהיה חכמים ושיטתיים יותר לגבי היכן להשקיע זמן ואנרגיה שעל מנת למצב את עצמנו בעמדה הטובה ביותר מבחינתנו לקיים בה את מנהיגותנו.."

הביטוי pivot מתייחס לאיזו נקודת מרכז של מערכת מתהפכת. כלומר שמצדה האחד הכף נוטה לכיוון האחד ומצדה האחר הכף נוטה לכיוון האחר. ובהשאלה, מצד אחד השיקולים הם כאלה, ומצידה האחר השיקולים הם אחרים. המחשבה האמריקאית ובצדק מבחינתם, היא להעתיק את נקודת הפיבוט מן המזרח התיכון ואירופה- הלאה מזה אל דרום מזרח אסיה, כלומר תנועת הכוח, הוקטור של הנוכחות האמריקאית שהיא בעצם תנועת הכוח המרכזית של המערכת- עוזבת אותנו.

אם יש שמץ של אמת בהשערות אלה, הרי שהמסקנה היא שמלחמת איראן, כמו גם פרשת המרמרה ועזות הפנים המצרית החדשה בהשתלטות של האחים המוסלמים על הצבא ובהמשך כנראה פלישה מצרית לסיני, כל אלה הם תוצאה של תנועת הפיבוט האמריקאית. בהתייחסותנו לדברים שנאמרים באמריקה בעניין הקונפליקטים של המזרח התיכון, ולדעתי מלחמת איראן תהיה ראשונה מתוך סדרה של התנגשויות, עלינו להבין שביסודו של דבר - השיקולים של אמריקה השתנו, ובמובן מסויים היא משאירה אותנו כאן לפתור את עניינינו לבד. ההצהרה האמריקאית ולפיה לישראל יש זכות להגן על עצמה ובעצמה, שהיא עוד הישג למדינאות ישראלית נבונה שיודעת להבחין בין עיקר לטפל, היא ביטוי של התאמה והסתגלות לשינוי המערכתי.

סוגיית מתקפת המנע באיראן, כמו גם האגרסיביות הגוברת של כל השחקנים באזור, עשויה גם היא לשקף מערכת מתהפכת על ציר הזמן. יש משמעות לפעולה, ויש משמעות להעדר פעולה. בשלב כלשהו בזמן, המערכת תיטה לצד אחד או לצד אחר. לא העוצמה לבדה חשובה, אלא היחסיות בין השחקנים. שם המשחק הוא להישאר מספיק חשובים - valuable עבור אמריקה ביחס לכוחות הנוספים באזור,ולא להיות מופקרים כתוצאה מתנועת הפיבוט שלה לשכנינו החמודים והטובים.

על התיזמון

607137

איציק ש. • בתשובה לdd

יום ב', 19/11/2012, 21:42

--''בריטניה חתרה לשלום כשהיה עליה לחתור למלחמה, וחתרה למלחמה מאוחר מדי. כשכבר היה עליה לחתור לשלום''. משפט יפה אבל אינו מייצג את המציאות והריאליה הפוליטית. בריטניה לא יכלה לחתור למלחמה כי הצבא שלה היה קטן מדי, הכלכלה רעועה מדי, והזכרונות ממלחמת העולם הראשונה טראומטיים מדי.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות