 |
במאמר מנובמבר 2011 מסבירה הילארי קלינטון את אסטרטגיית הפיבוט החדשה של ארה"ב: "הפוליטיקה של העתיד תוכרע באסיה הפסיפית ולא באפגניסטן ובעיראק. ארה"ב תהיה שם במרכז העניינים (כשזה יקרה). אמריקה מצויה בנקודת פיבוט..בעשר השנים הבאות נהיה חכמים ושיטתיים יותר לגבי היכן להשקיע זמן ואנרגיה שעל מנת למצב את עצמנו בעמדה הטובה ביותר מבחינתנו לקיים בה את מנהיגותנו.."
הביטוי pivot מתייחס לאיזו נקודת מרכז של מערכת מתהפכת. כלומר שמצדה האחד הכף נוטה לכיוון האחד ומצדה האחר הכף נוטה לכיוון האחר. ובהשאלה, מצד אחד השיקולים הם כאלה, ומצידה האחר השיקולים הם אחרים. המחשבה האמריקאית ובצדק מבחינתם, היא להעתיק את נקודת הפיבוט מן המזרח התיכון ואירופה- הלאה מזה אל דרום מזרח אסיה, כלומר תנועת הכוח, הוקטור של הנוכחות האמריקאית שהיא בעצם תנועת הכוח המרכזית של המערכת- עוזבת אותנו.
אם יש שמץ של אמת בהשערות אלה, הרי שהמסקנה היא שמלחמת איראן, כמו גם פרשת המרמרה ועזות הפנים המצרית החדשה בהשתלטות של האחים המוסלמים על הצבא ובהמשך כנראה פלישה מצרית לסיני, כל אלה הם תוצאה של תנועת הפיבוט האמריקאית. בהתייחסותנו לדברים שנאמרים באמריקה בעניין הקונפליקטים של המזרח התיכון, ולדעתי מלחמת איראן תהיה ראשונה מתוך סדרה של התנגשויות, עלינו להבין שביסודו של דבר - השיקולים של אמריקה השתנו, ובמובן מסויים היא משאירה אותנו כאן לפתור את עניינינו לבד. ההצהרה האמריקאית ולפיה לישראל יש זכות להגן על עצמה ובעצמה, שהיא עוד הישג למדינאות ישראלית נבונה שיודעת להבחין בין עיקר לטפל, היא ביטוי של התאמה והסתגלות לשינוי המערכתי.
סוגיית מתקפת המנע באיראן, כמו גם האגרסיביות הגוברת של כל השחקנים באזור, עשויה גם היא לשקף מערכת מתהפכת על ציר הזמן. יש משמעות לפעולה, ויש משמעות להעדר פעולה. בשלב כלשהו בזמן, המערכת תיטה לצד אחד או לצד אחר. לא העוצמה לבדה חשובה, אלא היחסיות בין השחקנים. שם המשחק הוא להישאר מספיק חשובים - valuable עבור אמריקה ביחס לכוחות הנוספים באזור,ולא להיות מופקרים כתוצאה מתנועת הפיבוט שלה לשכנינו החמודים והטובים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש