בתשובה להפונז, 13/03/13 5:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. השאלה היא לא אחוז החיסול, אלא האם האוכלוסיה יכולה להתאושש מזה. חיסול של 95% שאחריו האוכלוסיה פורחת ומכפילה את גודלה המקורי (לא יקרה אבל) לא יפריע לאף אחד. 2. גם הציפורים נמצאות באותה הסביבה, כמות האוכל בעיר גדולה מאשר במקומות אחרים - אחרת הציפורים לא היו מחפשות אוכל בערים. המשוואות של שיווי המשקל אינן תקפות, אבל יש שיווי משקל. 3. אני אקבל זאת כמחמאה. תודה :) קצפי יצא על הצורה החד צדדית שבה הכתבה התחייסה לעניין (יש בעייה ויש לה גורם אחד ויחיד!), אין לי ספק שלחתולים יש חלק באשמה של "קיטון אוכלוסיות בעלי חיים בערים" - אבל הם בטח לא הסיבה היחידה. תוספת קטנה לדיון, משיטוט מהיר בגוגל, עולה כי מלבד בעיית החתולים, ציפורים קטנות לא מצליחות להתמודד עם ציפורים גדולות - ציפורים גדולות מצליחות יותר בערים |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצטרף לעונים על סעיף מס' 1, שדי מפתיעים אותי. אני לתומי חשבתי שהמאמר מתיימר גם להעלות איזו בעיה מוסרית עם העובדה שהחתולים מחסלים תחת חסותנו הישירה מיליארדי בעלי חיים תמימים, ואפילו לא לצרכי מאכל. הבעיה הזאת לא קטנה אפילו במעט אם הם מחסלים 95% מאוכלוסיה מסוימת במקום מאה (או אפילו 50% לצורך הדיון). הייתי מצפה שאנשים - ויש כאלה לא מעט היום, לפחות על פי משקלם בתקשורת וב"שיח" - שמזדעזעים עמוקות מהחיות שאנחנו הורגים על מנת לאכול, יזדעזעו אף יותר על ידי הרצח העצום לצרכי שעשוע המבוצע תחת חסותינו, שלא לומר בעזרתנו הפעילה. איפה סרט המחאה הבא "ואלס עם יונה בשיר ובמזמור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתגובה צריכה להיות לעבור להשתמש בפרוות חתולים. אם מותר לצוד אותם, למה לא להשתמש בעורם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל תלוי בטיב המילוי. אם אתה מתייחס לפעולה של החתול בתור ''רצח למטרת שעשוע'' - אז זה אוטומטית מקבל גוון שלילי. אם אתה מתייחס לפעולה בתור - ''ציד למטרת שיפור יכולות, בשביל להשאר תחרותי ולשרוד'' - זה נשמע אחרת. בכל המקרים בהם חתולי הביאו ציד הביתה - מעולם לא הבחנתי בשעשוע שהמעשה גורם להם. הם תמיד מתייחסים לזה בכובד ראש (עד כמה שאפשר להבחין בכובד ראש אצל חתול), ומעולם לא מגרגרים בהנאה בסיטואציה (או משהו דומה שיכול לרמוז על ''שעשוע''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שמגדל חתולים (ברגע זה אני מקליד ביד אחת, הענק השחור יתיישב על המקלדת אם היד השניה לא תלטף אותו) ןאף מאכיל חתולי רחוב, אני יכול לאשר שחתולים מאוד נהנים מציד. לראיה, חתול שבע שצד, לעיתים קרובות יפצע את הקרבן שתפס כך שיקשה עליו לברוח ואז ישחרר אותו, כדי שיוכל לצוד אותו שנית. זה משחק ותו לא. ועדיין, חתולים צדים יותר ג'וקים ועכברים מאשר ציפורים ולו רק בגלל שקל יותר לתפוס את הראשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מאכיל חתולי רחוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מזהה שחתולים נהנים ממשהו? האם חיילים שמאמנים בירי במטווח, נחשבים אצלך כ"משחקים"? האם הם נהנים מהפעולה? ואנשים שמתחרים באולימפידה? האם כייף להם בתחרות? האם שגרת האימונים שלהם היא "משחק"? אני יודע לזהות שהחתולים שלי נהנהים, ע"י זה שהם מגרגרים. לדוגמא כשאני מלטף אותם, מגרד מאחורי האזנים או כשהם מוצאים שמיכת פליז' ו- "מעסים" אותה בהנאה מרובה (בליווי גרגור קולני במיוחד) לעומת זאת כשחתול מגיע עם ציד, ואפילו "משחק" איתו בפינה של האמבטיה (נותן לו מכה, הציד מפסיק לזוז, החתול מחכה שהוא יזוז שוב, ואד נותן שוב מכה) - אני לא שומע גרגור. מעבר לזה, כשמפריעים לו בפעילות, הוא לא מתנהג באותה הצורה שבה הוא מתנהג כשהוא "נהנה": אם הוא נהנה ואני מפסיק את זה - הוא ישמיע תלונה בקול ותו לא. לעומת זאת כשאני מפריע "בציד" - הוא מתרגז, מתלונן בקול ואף בצורה פיזית (ינסה להלחם איתי על הטרף) אני מבין את זה בצורה שהוא לא מתייחס לציד ולאינטראקציה עם הטרף בתור משחק - אלא בתור "עבודה" או "צורך". אולי אנחנו חושבים שאין צורך שהחתול יתאמן בציד - אבל למה שנחשוב שיש לו ברירה? כמו שחתולים מנסים לצוד קרן לייזר, או דברים אחרים שזזים במהירות - זה אינסטינקטים ולא פעילות שנעשית מצורך בשעשוע או הנאה. מה שמחזיר אותי לנקודה שלקרוא לחתול "רוצח", ולהשתמש בביטויים כמו "משתעשע עם הטרף שלו" - זה דמגוגיה זולה שמטרתה לעוות את תפיסת המציאות של זה שקורא את המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמתחרים באולימפיאדה אכן משחקים (אלא אם נוח לך יותר לומר "צדים בשביל הספורט" מאשר "צדים לשם שעשוע", למרות שסמנטית הם די זהים). ופרובוקציה קלה על המשפט האחרון שלך: ברמה מסוימת גם לקרוא לאוכל בשר "רוצח" או "מתעלל בבעלי חיים" - זה דמגוגיה זולה שמטרתה לעוות את תפיסת המציאות של זה שקורא את המאמר. אבל זה הו-כל-כך-מקובל לאחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את התיקון - אולימפיאדה זה אכן "משחקים" - אבל הנאה? כשאני מסתכל על המשתתפים, אני מקבל את הרושם שההנאה היחידה שמתקבלת היא אצל אלו שזוכים במדליה (וגם אצלהם - ההנאה היא מקבלת המדליה או מרגע הזכייה, לא מהמאמץ הנדרש להשיגה) ולגבי הפרובוקציה שלך - אני מסכים מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו עלולים לגלוש לנושא רחב היריעה של מה גורם הנאה ומה לא, ואילו סוגים, וזה קצת אופ-טופיק לדיון כאן. הרי אף אחד לא מכריח אף אחד להשתתף באולימפיאדה, או בספורט תחרותי בכלל, ולכן המסקנה המתבקשת היא שמי שעוסק בזה מפיק מזה רווח/הנאה מסוימים. במדינות רבות קשה לומר שהעיסוק הזה מביא רווח כלכלי ניכר, ולכן הכסף אינו כנראה המניע הראשי. אז נותרת ההנאה. למה אנשים נהנים מספורט בכלל ומתחרות בפרט? בטח יש מיליון ניתוחים על זה, החל מאנדורפינים וכלה בהגשמה עצמית, טיפוח האגו, התגברות על אתגרים ועוד ועוד. לכן נראה לי שהמסקנה שלך מהתבוננות במשתתפים באולימפיאדה איננה מדויקת, או לפחות חלקית ביותר. קשה להאמין שמישהו היה משקיע את המאמצים האדירים, בזמן ובאנרגיה, להגיע לאולימפיאדה, אילו היה סובל ולא נהנה לאורך כל הדרך הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתולים לא מגרגרים רק מתוך הנאה. כבר ראיתי חתול אחוז אימה מגרגר בקול. מצד שני, חתולים יכולים להנות גם בלי לגרגר. נסה לתת לחתול שלך את החטיף האהוב עליו ותראה. כך שאי אפשר להסתמך על "מבחן הגרגור". אימון? לא רונה. חתול שצד עכבר בהחלט מתאמן בציד. אבל אחרי שהוא שובר לעכבר רגל, איזה אתגר ציד העכבר מהווה? ובפעם השניה בה הוא תופס את העכבר, כשהוא פצוע בצורה חמורה יותר, איזה אתגר הוא מהווה עכשיו? האם זה אימון לקראת צייד עכברים נכים? וכשהעכבר כבר מת, מדוע החתול מנסה "לשכנע" אותו לזוז בכל זאת? איזה אתגל הוא כבר יכול להוות? קח חתול שצד עכבר צעצוע - הצעצוע לא זז בכוחות עצמו, החתול מעיף אותו עם הרגל או הפה ואז רץ כדי לצוד. הטרף לא יגיע רחוק ובהחלט מהווה הרבה פחות אתגר מטרף אמיתי, חי. ועדיין, החתול יזנק עליו ויעיף אותו שוב. אבל הוא לא ינסה להרוג את הצעצוע, כלומר לרסק אותו בין מלתעותיו. כי החתול רק משחק. או קח שני חתולים שמשחקים זה עם זה. שני המשחקים הנפוצים הם משחק קרב, לאימון בקרבות חתולים, ומשחק ציד, לאימון בציד. במהלך משחק הציד, החתול לא יגרום שום נזק לחתול (או לאותו אבל של החתול השני) אותו הוא צד. מין catch and release שכזה. זה משחק. למשחק יש מטרה - זו סימולציה של ציד. אבל החתול בבירור נהנה ממנו. אימונים? תלוי. ספורטאי מקצועי שמתאמן, סביר להניח שהוא לא נהנה מזה. אבל כשאתה משחק ב, נאמר, כדורסל עם החברים, אתה לא נהנה? ציד של טרף שכבר ניצוד ונפצע באופן שמגביל את היכולת שלו לברוח, של צעצוע חסר יכולת תנועה או של חתול אחר מהווה אימון לציד אמיתי בערך כפי שירי לעבר מטרה נייחת במטווח מהווה ימון לקרב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |