בתשובה לדובי קננגיסר, 05/04/13 18:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שכבר הבהרתי: הביקורת האנטי-אליטיסטית טוענת שמערכת המשטר המערבית נשלטת על ידי אליטות ולפיכך מקדמת את האינטרסים של קבוצות אליטה ולא את אלו של הציבור הרחב. אמת: תיאוריות האליטה של שומפטר ושל ליפמן לא הוצגו על ידיהם כביקורת אנטי אליטיסטית. העניין בהן מבחינתי הוא לא בעמדה הערכית שהן מציגות (שאותה אני דוחה) אלא בתיאור שלהן של המציאות שהוא משכנע בעיני. > לא בהפניות לאנשים שככל הנראה לא קראת את כתביהם באמת... אתה מבזה את עצמך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גם ליפמן וגם שומפטר אינם חסידים גדולים של הדמוקרטיה; הם בזים להמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להרחיב בנוגע ל"בזים להמון"? לפחות שומפטר, עד כמה שאני זוכרת אותו, מאמין גדול בדמוקרטיה פרוצדורלית. בין "בוז להמון" לבין "דמוקרטיה פרוצדורלית" יש מרחק די גדול (גם רולס, נגיד, הוא פרוצדורליסט, ואני לא חושבת שהוא "בז" להמון). (וכמובן, מה בין "המון" לבין "ציבור"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחס הזה חוזר עד ג'יימס מדיסון שהזהיר מהתעוררות ה-beast . כדי להביא ציטוטים אני צריך לחפש קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעניין הוא שלא מדובר בדיוק בבוז להמון אלא בטענה, שהיא נכונה לדעתי, שבמערכת המערבית (מה שמקובל לכנות "דמוקרטיה מערבית", כלומר מערכת מבוססת בחירות) הציבור הוא יותר מובל מאשר מוביל. הטענה היא לא שההתנהגות העדרית של הציבור נובעת מטמטום (או תכונות שליליות של הפרטים) אלא שמדובר פחות או יותר במצב בלתי נמנע הנובע מהיותו של הציבור המון (כלומר קבוצה גדולה מאד של אנשים). במילים אחרות, ליפמן ושומפטר אינם מתנגדים למערכת המערבית (המכונה "דמוקרטיה") אלא למה ששומפטר מכנה "הדוקטרינה הקלאסית של הדמוקרטיה" - הטענה שלפיה הציבור מכתיב את המדיניות במערכת אלקטורלית. אגב, הספר של ליפמן הוא ארוך ומתבדר אבל הטיעונים של שומפטר תופסים שלושה פרקים קריאים, כך שבהחלט כדאי לקרוא אותם למי שמתעניין (פרקים 21-23 בספרו Capitalism, Socialism and Democracy). עניין מעניין נוסף הוא ההשתלשלות ההיסטורית של התיאוריה. תיאוריות אליטה בסגנון שומפטר היו סטנדרטיות למדי באקדמיה ברבע השלישי של המאה ה-20. בתקופה הזו נחשבו המסקנות של התיאוריות הללו כבלתי בעייתית מבחינה נורמטיבית - האליטות שולטות וטוב שכך. מאוחר יותר, אולי בעקבות ההתפתחויות האידאולוגיות של שנות השישים, הפכה המסקנה האליטיסטית לבלתי קבילה מבחינה ערכית. אפשר היה לצפות שהתוצאה תהיה חיפוש אחרי שיטת משטר אחרת שתספק שלטון דמוקרטי, אבל התוצאה היתה הפוכה: תיאוריות האליטה ננטשו והאקדמיה שבה לאחוז באותה דוקטרינה קלאסית ששומפטר ניגח. מובן שהחזרה הזו נעשתה מבלי לטרוח להסביר מדוע במשך עשרות שנים הדוקטרינה הזו נחשבה כבלתי משכנעת. ההשתלשלות הזו מעידה כי תפקידה הראשי של האקדמיה אינו להסביר את המציאות אלא לתרץ אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה של דמוקרטיה ''מילולית'' ואליטיזם ממשי, איננה מיוחדת או נדירה מבחינה פרקטית. המיוחד אצל שומפטר, ליפמן ואחרים (קאבוט לודג'), שהם דיברו על כך.הרוב העדיפו לדבר דמוקרטיה ולנהוג אליטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Henry Cabot Lodge? זה מעניין - יש לך קישורים או מראי מקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהוא מתאים יותר לייעוד האימפריאלי של ארה''ב. מתישהו נתקלתי גם בהתייחסות שלו לאליטיזם אבל אינני מוצא את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הביקורת האליטרית אינה טוענת שום דבר כזה לגבי ''מערכת המשטר המערבית''. הם טוענים טענה כללית - שהאידאל הדמוקרטי הוא אחיזת עיניים, ולא משהו שכדאי או אפשר לשאוף אליו. זו לא ביקורת על שיטת משטר כזו או אחרת, אלא אמירה כללית על משטרים באשר הם. לקבל את תיאור המציאות שלהם אבל אז לדחות את המסקנה הערכית המתבקשת שהם מציעים זה בלתי הגיוני בעליל, ותאלץ להסביר לי איך אתה מגשר על הדברים מבלי להגיע לאנארכיזם (שזה גם בסדר, כמובן, אבל אז תגיד שזה מה שאתה מטיף לו, ותראה לי איפה אותם מאות אלפים שיצאו לרחובות בשם האנארכיזם). ואל תדאג לכבודי. אני מקפיד עליו בדיוק במידה הראויה בעיני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |