בתשובה לענת, אלטנוילנד, 03/05/13 19:01
נושא שקרוב ללבי 615547
לא הצלחת לכתוב ולו פסקה אחת בלי שגיאה

נעבור אחת-אחת:

ולכן חשוב לי להבהיר, גם עשר שנים לאחר כתיבת הפוסט המקורי.
צבי היבשה שלנו (לא זוכרת כעת את השם המדעי), הם לא סתם חיה מוגנת, היא חיה בסכנת הכחדה חמורה מאד (שזה אומר חקיקה בינל') ואחד המקומות האחרונים שעוד יש בהם פריטים כאלה זה אצלנו בארץ המתלבשת שלמות בטון ומלט.

השם המדעי הוא Testudo graeca terrestris, והוא מצוי בדרגת VU, שזו הדרגה הכי פחות חמורה של סכנת הכחדה, ובטח שלא סכנה חמורה מאוד.

זו דוגמא לחיה, שאנחנו בימי חיינו, חזינו בהיעלמותה הכמעט טוטאלית.
הם בעיקר נכחדים כי שטחי המחייה שלהם נעלמים לטובת חשבונות הבנק של הנדל"ניסטים, והמנהג הישראלי של לאסוף אותם הביתה כדי שיישמשו חיית מחמד לאיזה זמן כמובן לא עוזר לקיומו של הזן.

לא יודע מה איתך, אני רואה אותם לא מעט בטיולים, אז לפחות בימי חיי לא ראיתי את "היעלמותה הכמעט טוטאלית", למעשה אני לא מכיר נתונים על ירידה בכמות הצבים.

כך שמבחינה חוקית יש פה עבירה פלילית בינלאומית חמורה, ומבחינה מוסרית עוד יותר.

אין דבר כזה חוק בינלאומי, ובטח שלא עבירה פלילית בינלאומית לגבי שימור צבים. לכל היותר יש הפרה של איזו אמנה, וגם זה כאמור לא קיים, כי המדינה כן מגינה על הצבים (שרחוקים מאוד מהכחדה).

וברמה הפרקטית: א. ככל הנראה הן לא חיות שמתרבות בשבי (כמו חלק גדול מהחיות בסכנת הכחדה).
ב. בוא תספר לי על צב יבשה שמשמש כחיית מחמד לאורך שנים ארוכות בבית של אנשים. הם לא בנויים לזה וגם מעבירים מחלות לבני אדם, אגב. בדרך כלל הם לועסים עשב בתוך קופסה לאיזה זמן, עד שמשתעממים מהם ואז לכאורה - "משחררים אותם". אין כבר היום כמעט טבע שבו הם יכולים לחיות לאורך זמן. בוודאי שלא בסביבה עירונית.

צבים מתרבים יופי בשבי, ולעיתים קרובות מלווים את בעליהם שנים רבות.

"לשחרר אותם", שזה בדרך כלל אומר שמצאו אותם בשדה או בטיול, ואז משחררים במרכז פתח תקווה, כמו גם עם חתולי בית, וציפורים מבוייתות ועוד - זה בעצם אומר לגזור עליהם גזר דין מוות בייסורים.

עוד לא הכרתי דביל גדול מספיק לשחרר צב במרכז פתח תקווה (והכרתי כמה, גם משחררי צבים וגם דבילים), לעומת זאת בשדות קילומטרים בודדים משם חיים צבים רבים באין מפריע.

כחלק מפרויקט הצלה בינלאומי יש בשלוחה של הפקולטה לחקלאות חווה לשימור הזן. ושם יודעים איך לאפשר להם סגנון חיים שמתאים להם, ואיך להרבות אותם.

כחלק מאותו פרוייקט, רוצים בפקולטה לעשות בדיוק את מה שהציע עמית, "מניעת הכחדתו של הצב אפשרית רק על-ידי יצירת חוות רבייה מוגנות, שיספקו את הביקוש לחיית המחמד, במחיר שיהפוך את הסחר הבלתי חוקי ללא כדאי, ומאידך ישמשו כעין 'תיבת נח' לשם החזרת הצבים למקומות בהם נכחדו לחלוטין" (דוד לביא, מנהל הסברה ויחסי ציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ברחובות). כמובן שזה אפשרי גם בלי תיווכה של הפקולטה, שכבודה במקומה מונח.
נושא שקרוב ללבי 615552
אני הכרתי דבילים רבים. ו''חוות השימור'' המקצועית בפקולטה היא בהחלט גורם חשוב.

צב יבשה לא צריך להיות חיית מחמד. גם עם שאר חיות מחמד הציבור שלנו לא מתנהג תוך לקיחת אחריות מיטבית, ולראייה הכמות הגדולה (יחסית לעולם המערבי) של חתולי ''רחוב'' אצלנו - כל חתולי הרחוב האלה מקורם בחתולי בית שאנשים זרקו.

אותם דבילים, שאתה לא מכיר ואשרייך, כשהם נוסעים לחו''ל ופתאום לא בא להם טוב הכלב. הם נוסעים רחוק וזורקים אותו אי שם. הרבה וטרינרים (אני לא רוצה להגיד כולם, כי אז תמצא את הטעות הסטטיסטית, ותגיד שזו ''שגיאה'') מוצאים כל בוקר ליד הקליניקה שלהם ארגזים עם גורים, בעיקר של חתולים. אנשים לא מעקרים וזורקים את ''הבעיה'' לפתחם של ארגוני הסיוע ושל וטרינרים, שסיפרו לי שנקרע להם הלב כל פעם, שהם צריכים להמית אותם כי מישהו החליט להפיל עליהם את האחריות. גם הארגונים נאלצים להמית חיות רבות, כי אנשים לא מבינים את האחריות שיש להם על חיית מחמד.

כלבים וחתולים הן חיות מבויתות. חיות בר לא צריכות להיות כלל חיות מחמד.

את המידע שלי אני רכשתי מהפקולטה. והם קוראים קריאה נואשת לאנשים לא לקחת צבים הביתה כשהם נתקלים בהם בטבע.

וממה שאני שומעת מסביבי אנשים לא מודעים לכך שזו חיה מוגנת (ברמת הכחדה כזו או אחרת), כשרואים צב בטבע, הם לוקחים הביתה ''איזה נחמד, שיהיה לילדים''.

מעטים הם ההורים שברגע שהם מבינים שהילד השתעמם מהמשחק טורחים להחזיר את הצב בדיוק למקום ממנו הם אספו אותו (וגם אז הוא לא חוזר ל''משפחה הצבית'' שממנה חטפו אותו).
אם אתה מכיר כאלה זה משמח אותי מאד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים