בתשובה להאלמוני המזוהה, 10/05/13 21:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הכרתי דבילים רבים. ו''חוות השימור'' המקצועית בפקולטה היא בהחלט גורם חשוב. צב יבשה לא צריך להיות חיית מחמד. גם עם שאר חיות מחמד הציבור שלנו לא מתנהג תוך לקיחת אחריות מיטבית, ולראייה הכמות הגדולה (יחסית לעולם המערבי) של חתולי ''רחוב'' אצלנו - כל חתולי הרחוב האלה מקורם בחתולי בית שאנשים זרקו. אותם דבילים, שאתה לא מכיר ואשרייך, כשהם נוסעים לחו''ל ופתאום לא בא להם טוב הכלב. הם נוסעים רחוק וזורקים אותו אי שם. הרבה וטרינרים (אני לא רוצה להגיד כולם, כי אז תמצא את הטעות הסטטיסטית, ותגיד שזו ''שגיאה'') מוצאים כל בוקר ליד הקליניקה שלהם ארגזים עם גורים, בעיקר של חתולים. אנשים לא מעקרים וזורקים את ''הבעיה'' לפתחם של ארגוני הסיוע ושל וטרינרים, שסיפרו לי שנקרע להם הלב כל פעם, שהם צריכים להמית אותם כי מישהו החליט להפיל עליהם את האחריות. גם הארגונים נאלצים להמית חיות רבות, כי אנשים לא מבינים את האחריות שיש להם על חיית מחמד. כלבים וחתולים הן חיות מבויתות. חיות בר לא צריכות להיות כלל חיות מחמד. את המידע שלי אני רכשתי מהפקולטה. והם קוראים קריאה נואשת לאנשים לא לקחת צבים הביתה כשהם נתקלים בהם בטבע. וממה שאני שומעת מסביבי אנשים לא מודעים לכך שזו חיה מוגנת (ברמת הכחדה כזו או אחרת), כשרואים צב בטבע, הם לוקחים הביתה ''איזה נחמד, שיהיה לילדים''. מעטים הם ההורים שברגע שהם מבינים שהילד השתעמם מהמשחק טורחים להחזיר את הצב בדיוק למקום ממנו הם אספו אותו (וגם אז הוא לא חוזר ל''משפחה הצבית'' שממנה חטפו אותו). אם אתה מכיר כאלה זה משמח אותי מאד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |