בתשובה להפונז, 12/05/13 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי ששמחת על כך שההיבט המוסרי הצתרף לתמונה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, כל חצי המדגם הנ"ל, גוזל את התמיכה הכלכלית-דיורית מהוריו תוך שאין לו אלטרנטיבה סבירה אחרת לגדל את המשפחה שהוא והוריו ציפו שיקים, בשלב המוסכם - עליו על הוריו ועל כל החברה, בסטנדרטים המוסכמים על האמורים. מאיפה מגיע מוסר המשפחה הגרעינית המצומצמת הזה שלך? איפה האם זה אידיאל אליו המדיניות הכלכלית צריכה לכוון? או צורת התנהגות שאתה מצפה לפגוש בצעירים בעלי משפחות בריאם בנפשם וחסוני-ערכים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תמקד את מה שאתה שואל או רוצה לשאול זה יעזור לי. (''מאיפה מגיע'' למשל זאת לא שאלה שנראית לי מעניינת, רלבנטית, או אפילו כזאת שיש לי תשובה ברורה עליה, בלי להיגרר לדיון אפיסטמולוגי ולא כלכלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון כשאתה אומר, על התופעה הכלכלית שהזכרת, שיש בה בעיה מוסרית? א. זה לא מוסרי (מצד החברה/מדינה) לתחזק שיטה כלכלית המסתמכת על מגורים(למשל) של משפחות צעירות(ועובדות) במימון(חלקי) של הסבים-סבתות. שיטה הפוגעת באיכות החיים של הסבים-סבתות. ב. זה לא מוסרי מצד הזוג הצעיר (בעל המשפחה) להשתמש בתמיכה הכלכלית הסבית, אחרי גיל שלושים, שיהיה ארבעים, גם אם זו הדרך היחידה לעשות את מה שהסבים והחברה ציפו מהם תמיד לעשות. (כ2-3 ילדים + סטנדרטי גידול איכותיים [של ילדים]). ג. זה לא מוסרי מצד הסבים-סבות להציע תמיכה כלכלית לילדיהם, עלמנת שיקימו משפחות בגילאי השלושים, אם זה פוגע באיכות-חיי-הפנסיה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון. זאת צורה אחרת של לומר שהחברה לא נותנת לאדם הממוצע את היכולת להיות עצמאי כלכלית, או לא חושבת שהיא צריכה לשאוף לזה. ב. בהינתן ''הדרך היחידה'', שאלת המוסר מתמעטת לה, אם כי בסוף המשפט שלך (החברה ציפתה וכו') אתה קושר את זה מעגלית ל-א'. זה לא מוסרי מצד הזוג הצעיר לבזבז כסף ולהתנהל בצורה כלכלית לא אחראית מתוך ציפייה לתמיכה הנ''ל. (תסלח לי אם בפעם הבאה שלא תבין את הטיעון הזה אני אמנע מלחזור על עצמי בפעם השלישית). ג. לא. סבים וסבתות רשאים לעשות בכספם כרצונם, זו מדינה חופשית. כל עוד הם לא מצפים שהסבא-רבא יתמוך בהם ויפצה על התנהלות לא אחראית בכספי הפנסיה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. הבנתי. אתה מתאר את כל הערכים שנמצאים בדילמה כלשהי עם יעילות כלכלית כ'לא אחראיים כלכלית' ומכאן לא מוסריים. יפה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אסביר שוב, עוד מפעמת בי התקווה שנתקלתי רק בקיר עבה במיוחד, ולא בגוש בטון נעדר חללים פנימיים. ניקח זוג-X מתלבט. לצורך ההפשטה נתאר את הזוג כמתלבט בין שני ערכים: מצד אחד הערך של לא-לפגוע באיכות שארית חייהם של הוריו. מצד שני - לא הדוניזם, אלא כדבריי, הערך של לקיים את ציפיות ההורים, ולהביא נכדים לפני שקהו עינייהם. אם ההחלטה הסופית של הזוג היא לקבל סיוע שפוגע באיכות חיי ההורים באופן חלקי, אני הייתי מתאר אותה כמאוזנת מוסרית, ואתה, ע"פ הכלל שטרחת והסברת כ3 פעמים, רואה החלטה כזו כלא מוסרית. לא נתקלתי במהלך ההסברים החוזרים ונשנים שלך את הנקודה, בסימן כלשהו שיגרום לי לפקפק בהנחה המתבקשת, שאי-המוסריות בהתנהגות כזו נובעת מעדיפות הערך הראשון, על פני השני ודומיו, לשיטתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה להכנס לסבך הפסיכולוגי של ציפיות ההורים וכו', זה בכלל לא רלוונטי ומסבך מאד את הדיון. "ההחלטה הסופית של הזוג" - ואם ההורים לא כל כך מעוניינים לתת את הסיוע1? באיזה מקום אחר בחייך אתה מניח לזוג אחר (בוגר ושעומד בזכות עצמו וגו') לקחת את ההחלטות הסופיות על המשאבים הכלכליים, הזמניים והרגשיים שלך? עצם הניסוח שלך כבר מעיד על הבעיה כאן. ההתייחסות שלך - או של אותו זוג - למשאבי ההורים כמשאב כלכלי זמין ומחויב איננה מוסרית. כמובן שאם ההורים רוצים לתרום ומסוגלים, אני בעד1, אבל אם ההנחה הכלכלית של זוג שמתחיל את חייו, קונה דירה מסוימת עם משכנתא מסוימת, מחליט להביא כך וכך ילדים לעולם וכו', היא שיש להם בצד קופת תגמולים פתוחה לכל גחמותיהם, ולכן אפשר לטייל פעם בשנה בחו"ל, לקחת משכנתא של מיליון שקל על שתי משכורות סבירות פלוס, ובסוף שכל זה יבוא על חשבון הברון - זה לא מוסרי בעיני. 1 אני שמעתי על זוגות שהתנו את תדירות המפגשים של הנכדים עם הסבים בקבלת עזרה מהסוגים שנו דנים בהם היום, עד כדי איומים בניתוק אם וכאשר. אם אתה עונה על משהו מהתגובה שלי, הייתי שמח שתאמר לי אם זה נראה לך מוסרי או לא. 2 אני לא בעד על לחזור על עצמי כל כך הרבה, אבל מה לעשות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זוגות צעירים צריכים לענות על הציפיות הברורות של הפונז, ולהתעלם מהציפיות המעורפלות של הוריהם. ערכים קשורים בציפיות לפחות כמו כריות. ההחלטה הסופית = האם ומתי להקים משפחה. על חשבון הברון - לא. דיברנו על דיור ממומן (דירה קנויה, דירה על שטח ההורים, בניה בסיע ההורים), הסכומים ידועים מראש (בתלות במחירי הדיור). 1 אני אינני מכיר מקרים קיצוניים כאלו, אבל, אם זוג גדל וצמח ביחד ובנפרד תחת לחץ קבוע של מתי-כבר-תתחתן ומתי-כבר-תביא-ילדים, והלחץ הזה לא פחת כזית בעקבות הכרות מתמשכת עם מצב כלכלי שאינו מאפשר לעשות-זאת ללא סיוע (לכחצי מהאוכלוסיה הרלוונטית), אז יש לזוג הצעיר הקיצוני שתיארת נקודה מענינת בבואם להשפיע על מי יהיו דמויות המפתח בחיי הילדים שלהם. כשהפטרון שלך בעל החוסן הכלכלי, דוחק בך ללא הרף להביא ילדים ולחנך אותם היטב, כשהוא יודע שמצבך הכלכלי העצמאי אינו מאפשר זאת, יש בכך משום הבטחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך ב1 מראה שאתה כנראה מתעקש להתמקד בכל מיני מניעים פסאודו-פסיכולוגיים לתירוץ ההתנהגות הכלכלית שבה אנו דנים, במקום לומר אם היא מוסרית בעיניך או לא. נראה לי שאין לי יותר מה לומר לאור זה, כנראה שנסכים לא להסכים (או להימנע מדיון, מה שמתאים לך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך מראה שאינך מתכוון באמת לדון במוסר, אלא רק במשהו נקי-מתרבות, התנייה ושכנוע, שקשור איכשהו בכלכלה ע''פ תפיסה שלא הסברת. אני מסכים שלא להסכים, כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגורים על קרקע בבעלות ההורים אינם מוסריים מעוד בחינה: הם משעתקים את אי-השוויון הכלכלי מדור לדור. המדינה צריכה להילחם בתופעה (באמצעות מסי ירושה ומתנות, וביטול מוסד ה"בן הממשיך"), ולא להסתמך עליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |