הנה התגובה של NIMH 615989
שווה לקרוא את הביקורת שלהם ומה הם מציעים בתור אלטרנטיבה:

הנה התגובה של NIMH 615999
סטיבן נובלה מ־Science-Based Medicine מסכים עם הביקורת הזו בחלקה. לטענתי ה־DSM הוא מסמך המסווג לפי קריטריונים שמתאימים למטפלים ולא בהכרח לחוקרים. אם יש סינדרום (סינדרום? סימפטום?) אחד שיש לו כמה גורמים שונים לחלוטין, ה־DSM יכול לסווג אותו כ"מחלה" אחת: לפסיכיאטר המטפל זה לא משנה יותר מדי. אולם לחוקר מקור המחלה חשוב מאוד ולכן במקרים רבים ההגדרות של ה־DSM לא מועילות מספיק לחוקרים.

מה לגבי שימושים אחרים של ההגדרות מה־DSM?

אבל זה די בעייתי 616003
איך סיווג מסוים יכול לא לעלות בקנה אחד עם המחקרים? על מה הוא מבוסס אם כן, על תחושות בטן של אלו שכתבו את המדריך? אם אין הבנה טובה של ההפרעות אז הסיווגים הללו הם עניין של אופנות. לא במקרה היו דיונים וחילוקי דיעות במשך שנים מה להכליל ומה לא וזה נמשך גם אחרי הפירסום.
אבל זה די בעייתי 616016
המדריך נכתב על ידי צוות של 27 אנשים במשך כחמש שנים. הוא התבסס על מסמך קיים ולכן הייתה כאן מלאכת סיווג פחותה. השימוש במונח "תחושת בטן" קצת מעליב. רצוי לכבד קצת יותר את שיקול הדעת של הכותבים.

העלית במקום אחר את האבל והאם הוא צריך להיות מסווג כדיכאון. אל"פ אבל לעניות דעתי אפשר בהחלט לטעון שהאבל נושא סימנים של Major depressive disorder [Wikipedia]. לפי הגרסה הקודמת אבל לא נכלל בהגדרה של ההפרעה הזו מכיוון שהוא הוצא ממנה במפורש. האם לאותה הפרדה בין אבל לדיכאון יש בסיס מחקרי?

לנוחותכם, הנה נימוקיהם לשינוי הסיווג מתוך תקציר השינויים:
http://www.psychiatry.org/File%20Library/Practice/DS...

In DSM-IV, there was an exclusion criterion for a major depressive episode that was applied to depres-
sive symptoms lasting less than 2 months following the death of a loved one (i.e., the bereavement
exclusion). This exclusion is omitted in DSM-5 for several reasons. The first is to remove the implication
that bereavement typically lasts only 2 months when both physicians and grief counselors recognize
that the duration is more commonly 1–2 years. Second, bereavement is recognized as a severe psy-
chosocial stressor that can precipitate a major depressive episode in a vulnerable individual, generally
beginning soon after the loss. When major depressive disorder occurs in the context of bereavement, it
adds an additional risk for suffering, feelings of worthlessness, suicidal ideation, poorer somatic health,
worse interpersonal and work functioning, and an increased risk for persistent complex bereavement
disorder, which is now described with explicit criteria in Conditions for Further Study in DSM-5 Section
III. Third, bereavement-related major depression is most likely to occur in individuals with past personal
and family histories of major depressive episodes. It is genetically influenced and is associated with
similar personality characteristics, patterns of comorbidity, and risks of chronicity and/or recurrence
as non–bereavement-related major depressive episodes. Finally, the depressive symptoms associated
with bereavement-related depression respond to the same psychosocial and medication treatments as
non–bereavement-related depression. In the criteria for major depressive disorder, a detailed footnote
has replaced the more simplistic DSM-IV exclusion to aid clinicians in making the critical distinction be-
tween the symptoms characteristic of bereavement and those of a major depressive episode. Thus, al-
though most people experiencing the loss of a loved one experience bereavement without developing
a major depressive episode, evidence does not support the separation of loss of a loved one from other
stressors in terms of its likelihood of precipitating a major depressive episode or the relative likelihood
that the symptoms will remit spontaneously.

כלומר: השינוי בקריטריונים לא קשור ישירות להבנת הגורמים למצב ברמות השונות. הוא קשור להצטברות מידע על יעילות דרכי טיפול שונות. מסתבר שהקריטריון הקשיח הקודם פשוט לא עבד וחייבים לעדן אותו.
אבל זה די בעייתי 616023
השגות על ה DSM החדש הועלו עוד בשלבי ההכנה שלו.
למה זה מעליב לבקר אותם? 616025
היו מחלוקות חריפות בכל שלב של פיתוח המדריך ובמקרים רבים אין הסכמה על ההגדרות. האם לדעתך יש כאלו ויכוחים באיבחונים של סרטן למשל?

מה שאתה אומר בסיפא שלך שמגדירים הפרעות על פי היכולת לטפל בהן הוא הבעייתי. למה זה הקריטריון? למה אדם שנכנס לדיכאון כי מישהו קרוב לו מת סובל בהכרח מהפרעה שצריך לטפל בה? לא במקרה חלק גדול מהויכוחים קשור לדיכאון כי זו התעשייה הגדולה ביותר של תרופות.
למה זה מעליב לבקר אותם? 616031
איפה כתוב שמי שמי שמישהו קרוב לו מת מסווג אוטומטית כמדוכא? יש עוד קריטריונים לאבחון. אין לי מושג מהם.

לעצם העניין: האם נראה לך שאם מישהו בדיכאון הוא סובל מהפרעה שצריכים צריך אוטומטית לטפל בה?
למה זה מעליב לבקר אותם? 616032
יש הבדל, משמעותי למדי בין המילה "דיכאון" בשימושה בשפה המדוברת‏1, לבין שימושה הפסיכיאטרי. אם אני לא טועה (ואשמח שיתקנו אותי), שימושה הפסיכיאטרי זהה כמעט בהגדרתו ל"הפרעה (חמורה) שצריך אוטומטית לטפל בה".

1 נשבר לי המגן של האייפון, אני מה זה בדיכאון.
לא טענתי שזה הקריטריון היחיד 616033
אבל הנה מה שמצאתי מההצעות לקריטריונים בנושא: http://en.wikipedia.org/wiki/Complicated_grief_disor...

כך למשל נקבע שאחרי תקופה של חודש, אם מישהו חווה סימפטומים כמו כאב בעקבות העלאת שם הנפטר או "שומע" אותו מדבר אז זו בעייה. למה מלכתחילה צריך לתחום זמן לאבל? ולא, אני לא חושב שאנשים שסובלים מדיכאון בהכרח צריכים לקבל טיפול.
לא טענתי שזה הקריטריון היחיד 616038
ראשית, זו היתה הצעה לוועדה. ברור שההצעה הזו לא התקבלה כלשונה (ולו בגלל השם). אין לי מושג עד כמה הקריטריונים שבה קרובים לקריטריונים הסופיים. נניח שמדובר על הקריריונים שנכנסו בסופו של דבר ל־DSM-5.

אם אני מבין נכון את ההצעה הזו, צריכים להתקיים ארבעה תנאים כדי לעמוד בקריטריון. התנאים הם (תרגום לקוי שלי):

1. באבל (לדוגמה: על קרוב משפחה) לשך שישה חודשים לפחות
2. מתקיים לפחות אחד מהרשימה הבאה של סימפטומים (המעידים על אבל עמוק) למשך פרק זמן שלא מקובל בסביבה החברתית או התרבותית של האיש
3. לפחות שניים מהסימפטומים הבאים מתקיימים למשך לפחות חודש (רשימת סימפטומים, שכוללת גם את שני הסמפטומים שהזכרת)
4. הסימפטומים מתקיימים לפחות חודש (לא הבנתי: לא מיותר לציין את זה שוב?)
5. יש פגיעה משמעותית בתיפקוד (מעבר למה שהיה מצופה מבחינה תרבותית)

מכאן שלפי ההצעה הזו אין אפשרות לעמוד בקריטריונים לפני שעוברת חצי שנה. אבל גם אז זה צריך להיות "פרק זמן לא מקובל". ובכל מקרה, זה מתחיל להיות בעיה כאשר זה בעיה.

1 באנגלית: person
לא טענתי שזה הקריטריון היחיד 616040
אני מקבל את מה שאתה אומר אבל השאלה למה צריך לקרוא לזה הפרעה? למה זה לא יכול להיות אבל שנמשך הרבה מאוד זמן? ברגע שמכניסים את עניין ההפרעה יש כאן עניין שיפוטי. כאילו המתאבל היה צריך כבר להתגבר על האבל שלו ואם לא, משהו לא בסדר איתו. אני עדיין לא מבין מה לא בסדר עם אדם כזה.
לא טענתי שזה הקריטריון היחיד 616043
אחת הבעיות המרכזיות אגב של האיבחונים הללו היא שיש סט אחד של קריטריונים שמתאים לכולם. המדריך מתעלם מהבדלים אינדיבידואליים גדולים בין האנשים.
למה זה מעליב לבקר אותם? 616034
מה שהם מנסים לומר כאן ש"אבל" הוא גורם סטרס בדיוק כמו "פוטרתי מהעבודה", "התגרשתי" ולכן אם פלוני מקיים את הקריטריונים של Major Depressive Disorder (הקריטריונים לפי ה DSM-4) - כדאי לסווג אותו כסובל מ"דכאון", ולו משום שדכאון שכזה הוא בעל המאפיינים של דכאון "רגיל" ואותו פלוני ירוויח מהטיפול ה"רגיל" בדכאון.
למה זה מעליב לבקר אותם? 616035
אבחון סרטן: משהו כמו זה? ("הוויכוח על הממוגרפיה: האם יש מודעות יתר לסרטן השד?")
זה לא דומה 616036
סרטן השד היא מחלה מוגדרת היטב אבל שיש לה הייפ עצום שבין השאר מוביל לבדיקות לא הכרחיות או לבדיקות עם אחוז מסוים של false positive. אם זה היה המצב עם הפרעות נפש שהיו מוגדרות היטב אבל האיבחון שלהן לא היה 100% אז זה מצב טוב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים