 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אנסה לעזור ולומר לך בקצרה מה מטריד אותי בדיווחים האחרונים, ואולי אני מדבר מחוסר ידיעה (כי גם אני לא טרחתי לקרוא מעבר לרפרוף על הכתבות): יש איזה אסיר, נקרא לו x. (התיאור כנראה נכון גם ל-x-1). הכותרות טוענות: - הוא 'הועלם' - התנאים בהם הוא שוהה לא אנושיים - במקרה אחד - הוא התאבד. זה מזעזע ולא יכול לקרות במשטרים דמוקרטיים. והספין: איפה אנחנו חיים, במדינה שמעלימה אנשים כאילו בלעה אותם האדמה, מחר אלה יהיו אני ואת. לעומתם המציאות לפי הבנתי (ושוב, אשמח אם אתוקן): - המשפחה, עורכי הדין והחברים של אותו עציר יודעים היטב היכן הוא. לא הועלם ולא נעליים. זה שאני אישית לא יודע עליו, לא נראה לי רלבנטי כהוא זה. לשמחתי אני לא יודע את שמות רוב האסירים במדינת ישראל. - התנאים בהם הוא שוהה דומים לכאלה של אסירים 'חמורים' אחרים (נדמה לי שגם יגאל עמיר לא משחק שש-בש עם חבריו לכלא למשל). יכול להיות שאכן יש פה החמרה, כי עקב סוג העבירה, הוא אכן מנוע מלתקשר עם אסירים אחרים. אכן עונש קשה. מכאן ועד לא-אנושי יש מרחק גדול. - השומרים כנראה היו אמורים למנוע התאבדות, בדיוק כמו של כל אסיר אחר. אז אולי הם התרשלו בתפקידם, אבל במה זה שונה מההתרשלות שלהם אצל דודו טופז והנאלח ההוא שהרג את ילדיו? במקרה של x-1 אפילו נאמר שכנראה שאיזה ידיעה על משבר משפחתי היתה בין הגורמים. זה כנראה לא בגלל שהסוהרים טלטלו אותו עד שנמאס לו לחיות1 והספין: אז זהו, לא מעלימה, המקורבים ומערכת המשפט כולם מודעים למקרה. אנשים עברו עבירה כנראה חמורה, הם לא שכחו לשלם ארנונה או עברו באור צהוב. אז אני ואת, לפחות עד שלא נעבור על החוק באופן מחמיר כנראה, יכולים בינתיים לישון בשקט, או בשקט יחסי לפחות. 1 זאת היתה קצת ציניות, עצם הכליאה הממושכת והמבודדת יכולה לאיים כמובן על שפיותו ורצון החיים של כל אדם מהיישוב, זה נכון גם להרבה אסירים אחרים, ששמם לא תופס כותרות ראשיות ומאמרי 'הכארגנטינה היינו, לרוסיה דמינו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בכך, שהמון עובדות שהתגלו לא עלו בקנה אחד עם הסיפור של "איפה אנחנו חיים". מצד שני היו בעיות אחרות עם הסיפור. למשל: - במקרה של זיגייר הועלו סימני שאלה, האם ההשתקה של המקרה היתה פלסטר על מחדל של המערכת בעצם גיוסו ובאופן שבו התמודדה עם כשלונו (כנראה) בתפקיד. - והמשך ההשתקה גם אחרי שהעציר התאבד, סייע לטשטש את ההתרשלות בשמירה מצד השב"ס (להבדיל ממקרה טופז). - כמו כן, היתה שופטת אחת בלבד שהובאה בסוד הנושא, ובאחד השלבים היא גם חקרה את הממצאים שלה עצמה, ביושבה בערכאה גבוהה יותר... כלומר בעיה בפיקוח המשפטי על השב"כ. ואמירה שלא קשורה למקרים אלה: לאור ההתנהגות של אנשי המשטרה בשנים האחרונות (והכסת"ח העצמי שלה לאחר מעשה, מה שניכר בתוצאות של חקירות שוטרים), לא הייתי ישנה *כל כך* בשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ברקת, לא חשבתי לרגע שאי אפשר למצוא סיבות רבות באזורנו לא לישון כל כך בשקט. רק שהאסירים x, y, או z אינם אמורים להוות סיבות לכך. או בניסוח אחר, דווקא מאחר שיש סיבות טובות לדאגה, כותרות מפוצצות של 'זאב זאב' שאינן במקומן יכולות רק להזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרות הללו מזכירות לי את עסקאות הטיעון של הפרקליטות. בלי כותרות מפוצצות על ההר לא יגלו בכלל את העכבר שכן מסתתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שחוסר פרופורציות מביאות לתוצאות חיוביות בדרך כלל. הן בעיקר מעקרות מתוכן את הדיון התקשורתי והציבורי, וגורמות לאזרח הקטן לחוסר אמון מוחלט במערכת וביכולתה לשקול שיקולים רציונליים על פי השכל הישר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונפל גם אי דיוק לשוני בתגובתי הקודמת, עם הקוראים הסליחה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |