בתשובה לאהובה, 22/08/13 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חלב ומוצריו (למעט יוגורט) מוכרים בריפוי הטבעוני כמייצרי ליחה (נזלת) ולכן לא מומלצים על ידם. המלצות המומחים לאוכל בריא, שאין עליהן ויכוח, הן: להרבות בירקות להמעיט במזון מתועש ולהרבות באוכל ביתי להמנע מסוכר לבן, קמח לבן ומרגרינה, ולהמעיט במלח. התפריט המקובל כבריא ביותר נקרא תפריט ים תיכוני, וכולל הרבה סלטים ושמן זית. ואני מוסיף: - לקרוא על אריזות המזון את ההרכב. איפה שכתוב שומן צמחי מוקשה זה שומן טראנס, כמו מרגרינה, וזה רע. סדר המרכיבים הוא לפי הגודל שלהם ולכן כשבמקום הראשון כתוב סוכר או מלח (למשל באבקת מרק) - להחליף במוצר אחר. - להוסיף פטרוזיליה ולימון איפה שאפשר. - לשתות תה ירוק |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה בדיוק "הריפוי הטבעוני"? המושג "ליחה" מזכיר לי את רפואת ימי הביניים שעבדה נהדר אלפי שנים (וגם מזכיר לי אנשים עם חוש הומור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "הריפוי הטבעוני" אלא הרפואה הסינית1. אבל בוא לא ניתן לזה להפריע לתזות של אף אחד. 1 תורה הנשענת על מסורת תרבותית, גיאוגרפית ותזונתית רחוקה מאוד מאתנו (ומזכירה את התיאוריות הימי ביניימיות בחלוקות השרירותיות שלה - מזון א' מקרר את הגוף, מזון ב' מגביר ליחה וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת שהסינים בסין לא באמת משתמשים ברפואה סינית, אלא ברפואה מערבית, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף בתגובתי ''הרפואה הסינית'' ל''הרפואה הסינית המסורתית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח של אייל קישר למאמר (תגובה 619289) שאישר את הניחוש שלי: מקור המונח "ליחה" כאן הוא מהרפואה היוונית / ימי־בינייימית (זו הרפואה שההומאופתיה אמורה לפסול כאוסף הבלים). אני עדיין מחכה למישהו שייתן הסבר טוב יותר מ"נראה שזה עובד במקרים מסויימים" (הסבר שנכון גם לאסטרולוגיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריפוי טבעוני - קרא לזה תרופות סבתא. הספרים של חיים ברנשטיין עזרו לי המון למנוע מילדי אנטיביוטיקה מיותרת ושאר חולירע, ואף הקדימו את רפואת הילדים המודרנית בעניין חום הגוף הרצוי כמתואר ב תגובה 610946. ליחה [ויקיפדיה] זה האיכסה הצמיגה שעולה לך בגרון כשאתה משתעל בעת שאתה מצונן. ברנשטיין ומרפאים טיבעוניים אחרים ממליצים למי שסובל מנזלת כרונית להוריד חלב ומוצריו מתפריטם. יש לא מעט סיפורים של אנשים שסבלו מנזלת וליחה והוצאת חלב ומוצריו מהתפריט שלהם חוללה שינוי דרמטי. הללו הם כמובן מיעוט באוכלוסיה ורוב בני האדם כנראה לא ירגישו הבדל גדול בתפוקת הליחה. איני יודע מה שיעור ההצלחה של שינוי התפריט בקרב הסובלים מליחה אבל אני חושב שהוא די גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלב כמגביר ליחה: שתי כתבות בניו-יורק טיימס, אחת אומרת שלא, השנייה אומרת שאולי כן, למעטים. אבל מה שהשנייה מצביעה עליו הוא מנגנון אפשרי, לא ממצא סטטיסטי של קשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה לא עבד. אני מנוזל עם או בלי חלב. אבל אצל הבן הבכור שלי זה די ברור - כשהוא שותה חלב הוא מנוזל, וכשהוא לא שותה הוא לא מנוזל. באופן מאוד לא מפתיע - האפקט קיים, אבל לא אצל כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דגדגן: "לאור החסר התזונתי הצפוי בסידן עקב הימנעות מחלב ומוצריו, ולאור החשש מפגיעה הורמונלית אפשרית בעקבות מתן לאורך שנים של מוצרי סויה, יש להיזהר מהצמדת תוויות לא מוכחות של "רגישות לחלב" לילדים. על כן יש להימנע מלהמליץ במקרים אלו על הוצאה קבועה של חלב ומוצריו מהתפריט היומי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שרגיש ללקטוז לא חייב לוותר על חלב. יש להם אנזים או משהו שהם מטפטפים לחלב טרם שתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מאד בעייתי לסמוך על זה לאורך זמן, מעבר לזה שזה גם לא יצא זול. וממילא יש תחליפים סבירים לענין הסידן וכדומה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |