סוד הקסם 625196
היה לאריק איינשטיין קול שהתביית ישר על הנקודה הכי נכונה בפנימיות המאזין, קול ערב לאוזן, טבעי ואמיתי. הוא נשמע כמו שכן או חבר שבמקרה ניחן בקול טוב, ושר לאלה שסביבו, בלי לעשות מזה עניין.
בגל העצב האדיר ששטף את ישראל אתמול היו המון נסיונות להגדיר את אריק איינשטיין, והיו שקראו לו ''מלך הרוק'', אבל זה לא מדוייק, כשעוברים על רשימת האלבומים והשירים שלו רואים שרק מיעוטם הוא מה שניתן להגדיר כרוק, רוב השירים הם שקטים ועדינים, הרבה משיריו הם שירים עבריים חדשים או מחודשים, וכמובן עשרות שירי ילדים, וכמה שירים הומוריסטיים. הרוק הוא יותר בגלל שלום חנוך, שהוא המלך בתחום הזה, ובעקבותיו עוד כמה יוצרים. אבל את גוף העשייה הענק של אריק איינשטיין אי אפשר לתחוב לתוך הגדרה אחת, חוץ מלהגיד שאיכשהו כל השירים ביחד הם תמצית הישראליות.
אפשר גם להגיד שרוב השירים שהוא שר נשמעו טוב בדרגה כזאת או אחרת, כולל שירים שאצל אחרים אולי היו נשמעים סתמיים, או אפילו מטופשים.
כשמוסיפים לזה את האישיות המיוחדת ונטולת הפוזות, הבריחה מאור הזרקורים, הפשטות והצניעות- בתחום שרוב העוסקים בו מצטיינים בהפך מזה, מבינים שלא יהיה לנו עוד אחד כמוהו.
חבל על דאבדין ואינם משתכחין.
המנעד 625197
יצא לי לחשוב על זה קצת בהקשר של ״הגשש״ - אני חושבת שהיה משהו במנעד הענק של היצירה שלהם (גם של איינשטיין וגם של הגשש) שהצליח לגעת פחות או יותר בכל אחד ו/או לדבר איתו ב״שפתו״-שלו(1) - בכל גיל, מוצא, מגדר וכו׳.

(1) חוץ מכמה חבר׳ה פה ושם שהתנפלו בחדווה גם על המאורע העצוב הזה עם המגרסה האונטולוגית של פוליטיקת הזהויות.
המנעד 625198
אישית, איינשטיין דיבר אליי הרבה יותר מהגששים...
אבל לגבי ה(1) שלך- מזדהה איתך לגמרי! אפילו סגרתי בקוצר רוח את "המלה האחרונה" (שהיא בערך התכנית היחידה שאני מנסה לא להחמיץ), כשעירית לינור* התחילה עם עניין ה"אשכנזי-מזרחי".

*שהיא, יש להודות, הכי פחות חביבה עליי מבין המשתתפים. יש לה קטע "מתבדח" שחוזר על עצמו מדי, ושמתמקד בעניין הזהויות, ב-‏3 התחומים הבאים: דתיים-חילוניים, אשכנזים-מזרחים, גברים-נשים. בפעם העשרים ושבע בערך זה מתחיל להיות משעמם משהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים