בתשובה ללא חשוב, 28/11/13 6:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לי לחשוב על זה קצת בהקשר של ״הגשש״ - אני חושבת שהיה משהו במנעד הענק של היצירה שלהם (גם של איינשטיין וגם של הגשש) שהצליח לגעת פחות או יותר בכל אחד ו/או לדבר איתו ב״שפתו״-שלו(1) - בכל גיל, מוצא, מגדר וכו׳. (1) חוץ מכמה חבר׳ה פה ושם שהתנפלו בחדווה גם על המאורע העצוב הזה עם המגרסה האונטולוגית של פוליטיקת הזהויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, איינשטיין דיבר אליי הרבה יותר מהגששים... אבל לגבי ה(1) שלך- מזדהה איתך לגמרי! אפילו סגרתי בקוצר רוח את "המלה האחרונה" (שהיא בערך התכנית היחידה שאני מנסה לא להחמיץ), כשעירית לינור* התחילה עם עניין ה"אשכנזי-מזרחי". *שהיא, יש להודות, הכי פחות חביבה עליי מבין המשתתפים. יש לה קטע "מתבדח" שחוזר על עצמו מדי, ושמתמקד בעניין הזהויות, ב-3 התחומים הבאים: דתיים-חילוניים, אשכנזים-מזרחים, גברים-נשים. בפעם העשרים ושבע בערך זה מתחיל להיות משעמם משהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |