בתשובה לברקת, 09/01/14 21:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא קראתי במקור בפייסבוק את ההתנסחות של העתונאית שרון פורר (?) לגבי רני רהב. אני לא רשום בפייסבוק ולא ארשם לשם. לא מעניינים אותי הרכילויות והקישקושים החברתיים בפייסבוק, גם לא החדירה לפרטיות הגולשים. כל הגירסאות שהתפרסמו בנושא היו גירסאות של העתונאית ושל העתון דה מרקר שמעסיק אותה, אילו גירסאות חד צדדיות שאינן בהכרח מדוייקות. זאת ועוד, העתון דה מרקר הצהיר בגאווה שהשיטה שלו לקדם מאמרים היא באמצעות רכילויות סביב המאמרים (במילים מכובסות : העתון הזה קורא לרכילויות "הפן האישי של הסיפור"). בהתאם לגישה הרכילותית המכוערת והמכוונת של דה מרקר — לא אתפלא אם העתון דה מרקר מעודד את העתונאים להשתמש ברכילויות פייסבוק בתור פולו אפ למאמרים שהוא מפרסם. לגבי השאלה: האם יתכן שיש פה מקרה של לשון הרע. על זה יש התייחסות בחוק ללשון הרע בשיטת אינואנדו. איזכור, בין שאר הדברים, להשמצות אינואנדו יש כאן בסוף הדף : http://www.advocateperetz.com/עורך_דין_דיבה_לשון_הרע אינואנדו זו שיטת השמצה שבמכוון לא עומדים מאחוריה בגלוי. בשיטה זו רומזים שוב ושוב על ההשמצה תוך טענה שההשמצה נאמרה לא ברצינות; לאחר שחוזרים על הרמז המשמיץ שוב ושוב — מובילים את השומע למסקנה כי מה שנאמר "לא ברצינות" הוא האמת. העובדה היא שאת עצמך הגעת למסקנה "סבירה" שכאילו הייתה שיחה בין רהב לדנקנר על ניצול לרעה של העובדים הזוטרים, כאשר את המסקנה "הסבירה" הסקת מתוך הההתבדחות לכאורה של שרון פורר. דוגמא קלסית לשיטת האינואנדו, כשיטת השמצה חמקמקה, יש בנאום ההספד של אנטוני על קברו של יוליוס קיסר, במחזה של שייקספיר (יוליוס קיסר). אחזור על מה שאמרתי. לא היה שום איום לא לגיטימי מעבר לדיבורים חריפים בעידנא דריתחה, זמן קצרצר לאחר שהעתונאית רמזה כאילו רני רהב הציע לדנקנר הצעות מושחתות (ניצול העובדים הזוטרים). אם העתונאית ליכלכה על רהב זכותו ללכלך עליה, מידה כנגד מידה, לא מקבל את ציקצוקי הלשון והחרמות עליו על כך שאיים שגם הוא ילכלך כתגמול. המעשה שהעתונאית עשתה, אם עשתה (!), הוא הרבה יותר גרוע מהאיומים הלגיטימיים של רהב בעקבות השמצתו. השימוש במונח "איומים" על עתונאי כאן הוא שימוש מטעה: איומים לא כשרים על עתונאי הם איומים שמטרתם למנוע ממנו פרסום עובדות, ואילו כאן לא מדובר על פרסום עובדות עתונאיות אלא לכאורה בהשמצות של שרון פורר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק דיבה כאן? אם הייתה כאן דיבה הייתי מצפה בקשה מנומסת יותר להורדת הפוסט. מי שיש לו מקל של עורך דין יכול לדבר בנימוס. כשמדברים בנימוס נותנים לצד השני גם אפשרות להבהיר ולתקן (להבדיל מסתם כוחנות שנועדה להפחיד ולהרתיע). גם רהב לא מכחיש שזו הייתה תגובתו הראשונה לפוסט שנראה לו בעייתי: התגובה הראשונה שלו היא אותו איום כוחני. איש יחסי ציבור מנוסה צריך לדעת שאיומים מהסוג הזה לא תמיד עובדים. איש יחסי ציבור מנוסה היה צריך לדעת שזה יכול להיות מסוכן לאיים כל הזמן על עיתונאים. כמוכן, שפורר לא כתבה שההצעה הייתה מושחתת. היא כתבה שההצעה (או לייתר דיוק: ההתבטאות) הייתה צבועה. וההתבטאות הייתה אכן צבועה: * החברות שהיו בצרות הן החברות שבמעלה הפירמידה: גנדן, טומהוק, אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות. שופרסל, סלקום וכלל ביטוח הן חברות מצליחות (יותר או פחות) בזכות עצמן, בלי קשר לחובות העצומים שהצטברו במעלה הפירמידה. * היאחזותו של דנקנר בקרנות המזבח הותירה את קבוצת אי.די.בי אחזקות עם חוסר ודאות בהנהלה במשך זמן די ממושך ובכך מעשיו של דנקנר באותה תקופה דווקא פגעו בעובדים. גם אני משתדל לא לקרוא את פייסבוק, אבל אי אפשר לטעון שזמין לכל הוא (בהקשר הזה) הפרת הפרטיות. שפורר כתבה את הפוסט לכולי עלמא. שפורר לא רמזה שהיו שם הצעות מושחתות. שפורר כתבה שההצעות הן פשוט ייפוי המציאות (וחלק מתהליך הייפוי הזה הוא התייעצות עם איש יחסי הציבור). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |