בתשובה לשוקי שמאל, 10/02/14 20:48
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627383
אחת הדמויות של קורט וונגוט היא של חייל אמריקני שהוצב בגרמניה, והכיר שם את היטלר הצעיר בימים שהיו לו יומרות אמנותיות שלא זכו להכרה וכמעט גווע ברעב. בגלל איזו סיטואציה דווקאית (דחו אותו בבי"ס לציור כמדומני), החייל הוציא כסף, נתן להיטלר וקנה ממנו יצירה. זה בעצם הציל את היטלר ממוות ברעב. למותר לציין שאותו אמריקני לא הפסיק להתייסר על החלטתו זו, אחרי ששמע שמכרו משכבר הימים עלה לגדולה(?) והחל להשפיע על העולם בדרכים חדשות. את הציור תלו הקונה ואשתו מעל המיטה בחדר השינה שלהם (לא מוסבר מדוע).
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627384
באופן די מוזר, היחיד שקנה והפיץ את הגלויות והרישומים של היטלר היה רוכל אמנות יהודי וינאי והיטלר מעולם לא טען שהנ''ל רימה או עשק אותו.
היטלר הרבה לרשום (קתדרלות, בתי אופרה וביצורים בונקרים צבאיים) והיה בעל יכולת רישום, אבל הוא אף פעם לא טען לכישרון ציור גדול. העובדה שהוא נדחה פה אחד לאחר נסיונות חוזרים ונישנים להתקבל לאקדמיה ללציור בוינה, מוכיחה שהעדר הכישרון היה ברור לגמרי.
אפילו בחייו, לא היו ציורים רבים של היטלר תלויים בבתים.
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627385
"העובדה שהוא נדחה פה אחד לאחר נסיונות חוזרים ונישנים להתקבל לאקדמיה ללציור בוינה, מוכיחה שהעדר הכישרון היה ברור לגמרי" בהחלט לא מוכיחה, מבט חפוז בציורים שלו מראה צייר בעל יכולת טכנית הרבה מעל הממוצע ונטיה קצת אנרכוניסטית, ולא מן הנמנע שזאת הסיבה לקריירה הכושלת שלו.
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627398
אני מסכימה.
מה גם, שאני לא יודעת כמה מקומות היו באקדמיה של וינה, אבל אם היו מועמדים רבים ומעט מקומות, גם ציירים מבטיחים וטובים עשויים להיכשל. מה גם שמנסיוני‏1 הכימיה שלך עם המראיינים היא גורם משמעותי בקבלה למקומות כאלה.

1 לא יודעת אם בצלאל של סוף שנות ה-‏90 דומה לאקדמיה של וינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, במובן זה.
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627400
טוב, זה בסך הכל סיפור.
למה כן היה מקום לתת לאריאל זילבר פרס 627401
אני חושב שזה סיפור מעניין. קורט וונגוט היה דור שלישי למהגרים גרמניים שגרו לאינדיאנה בארה"ב. הוא שרת בצבא ארה"ב במלה"ע השנייה ואף נפל בשבי הגרמני וחווה את מוראות ההפצצה הגדולה של דרזדן, כפי שתאר בספרו "בית מטבחיים 5". באופן טבעי וונגוט היה קרוע בין זהויותיו כאמריקני וכגרמני והיה אמביוולנטי מאד ביחסו למלחמה בין ארצות מולדתו. יחסו לגרמניה היה הרבה יותר אמפתי ממה שהיה מקובל בדורו. השניות הזו באה לידי ביטוי בזהותו הפוליטית כסופר. וונגוט לא היה פאציפיסט מזוהה, אבל יש להגדירו כהומאניסט קיצוני וכאייקון של התרבות האנטי-ממסדית. שילוב ציוריו של היטלר בעלילות וונגוט, מתאים ליצירתו המשלבת בדיון ומציאות ומהלכת על הגבול שבין ריאליה למדע בדיוני. התיחסות חיובית במרומז ליצירתו של היטלר כצייר מתאימה מאד לוונגוט. אבל במציאות, על אף שהיטלר ראה עצמו לפעמים כאמן, גם הוא לא ייחס חשיבות רבה לציוריו. היה חשוב לו להחשב כבעל טעם ומבין באומנות, אבל לא להיות מוכר כאמן בעצמו (לפחות לא בתחום הציור. יותר אולי בתחום האדריכלות המונומנטלית).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים