 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לא היו אוסרים אפשר היה למסור אותו לקהילה היהודית שישמש לסעודת פורים הבעל״ט וכך לתפוס שתי ציפורים (או שתי ג׳ירפות) במכה אחת: גם להפטר מג׳ירף מיותר וגם להטיל את האשמה על היהודים האכזריים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
It ain't Kosher as far as I know
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צוות הגן לא יצליח למצוא סיבות חינוכיות-מדעיות לשחיטה הכשרה, ובכל זאת, מדוע ולמה לירות בג'ירף למוות? לתת את הגופה למאכל לאריות? ...אממה טבע, אז כמו בטבע האריות טורפים חיות, הכניסוהו חי לגוב האריות להיטרף, ואז לצוות הגן יהיה נימוק חינוכי-מדעי לפומביות הטריפה, כי זה טבעי כמו בטבע, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות ולא מרעיבים את האריות, ואורח חייהם אינו מכתיב נסיון רב בצייד, לא נראה לי שאפשר להמר בבטחה על מה היה קורה אם היו מכניסים ג'ירף בוגר לכלוב שלהם. גם בטבע אריות לא ממהרים לתקוף ג'ירף בוגר, שבעיטה שלו יכולה להרוג אריה. סיכוי טוב שהם היו מקבלים כלוב בו להקת אריות וג'ירף אחד חיים בצוותא. סיכוי פחות טוב אבל קיים הוא שאריה היה נפצע קשה במהלך צייד הג'ירף. אני לא רואה אסון גדול בתסריטים הללו, אבל נראה לי שהמנהלים רצו קצת יותר שליטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, שתי ציפורים במכה אחת. הג'ירף לא מתרבה, וגן החיות זוכה באטרקציה א-לה חזון אחרית הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כשר ועוד איך. מפריס פרסה ושוסע שסע כנדרש. יש אגדה אורבנית שאי אפשר לשחוט אותו על פי ההלכה כיוון שקשה למצוא את המקום המדויק בצוואר - גם זה לא נכון, על פי ההלכה כל הצוואר כשר לשחיטה כך שדווקא אצל הג'ירף לא חסר איפה. לפני כמה שנים היו רבנים שערכו גם בדיקה נוספת של מערכת העיכול של ג'ירפות כדי לבדוק האם הוא עומד במבחן אחר שמוזכר בגמרא - גם הבדיקה הזו עברה בהצלחה. אגב, רשימת החיות הכשרות המוזכרת בתורה כוללת "אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר". כל מתרגמי המקרא לערבית (בין אם היו יהודים רבניים, קראים או שומרונים) תרגמו את הזמר כג'ירפה, כלומר זו היתה המסורת של כל הקהילות בתחום השפעת האסלאם. אני סבור (אם כי טרם מצאתי אישוש לדעה זו בין העוסקים בתחום) שזו הכוונה בשורה הקצת תמוהה בשיר "היו לילות": "הוא היה אז בהיר, וגבוה כזמר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טלפנתי אל יעקב אורלנד, לביתו בחיפה (1986, תשמ"ו) ושאלתי: למה התכוונת כשכתבת "גבוה כזמר" ב"היו לילות"? אורלנד ענה מיד: זה לא ג'ירפה (אני, בשאלתי, לא הזכרתי את הג'ירפה). שאלתי: הכרת את הפיוט של יניי, ראשון הפייטנים החורזים בעברית בארץ, לפני 1500 שנה, ששם "זמר" - לשון רוממות? השיב לי: לא. אינני מכיר. שאלתי: אז מדוע כתבת, בעצם, "גבוה כזמר"? השיב: ככה חשתי כמשורר. הזמר הוא דבר שמרומם! הנה, כיוון המשורר יעקב אורלנד למה שהילך בארץ ישראל ללפני 1500 שנה ושנרשם בפיוט של יניי, ראשון הפייטנים החורזים בארץ ישראל הקדומה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, למדתי משהו. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה טוענים (בלי סימוכין) שאורלנד קצת מרמה. בתגובה 78672 נטען שבמכתבו האחרון (!) של הרב קאפח הוא הבטיח לסטודנטית שישחט לה ג'ירפה, אם תשיג לו. כשאני חושב על זה עכשיו זה נראה לי הדמיון הפרוע של לבשן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה אז בהיר, וגבוה כג'ירף? קשה לחשוב על דימוי פחות רומנטי מזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהה וקוצני כקיפוד? וורדרד ורכיכתי כמדוזה? מפוספס וריחני כבואש? 1 אמירה מיתולוגית המיוחסת לחיל האוויר הישראלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת הלא יאומן לא יאוחר ממחר. (היו זמנים ששחצנות נחשבה לתכונה טובה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לאור נבחרי הציבור והתקשורת כנראה שהרטרו כבר כאן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שחצנות לחשוב שזה מיוחס לחיל האויר הישראלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש לזה מקור קדום יותר לא סותר את זה שזה מיוחס לחיל האוויר הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל. עם זאת, מדובר בשחצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לייחס משהו לאומרו זאת שחצנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שמי שהנחיל את האמירה הזאת בחיל האוויר ( אני אישית לא שמעתי אותה מייוחסת לחיל האויר עד אתמול) ידע שהוא מצטט, אבל עם הזמן ה''מורשת'' הזאת נתפסה כאמירה מגניבה ומקורית ישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא ברור לי מי השחצן כאן, אבל ניחא, זה כבר ניואנס. אני מכיר את האמירה הזאת יותר מעשרים שנה, וגיגול קצר מעלה כי היא גם המוטו ה'רשמי' של אחת מטייסות הקרב הראשונות. אגב, חלק ניכר ממורשתו של חיל האוויר נבעה וינקה ממסורות, טקסים ומנהגים של חיל האוויר הבריטי, והמורשת הזאת דווקא לא הוצנעה ולדעתי בשנותיו הראשונות של החיל דווקא היתה מקור לגאווה ולא להסתרה. כך שלא אתפלא אם גם הציטוט הצנוע לעיל הגיע משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם קצת רגישים היום. לא התכוונתי שאתה שחצן. התכוונתי שהגיור המוחלט של האמירה המיתולוגית, עד שנראה שמאז ומתמיד לימדנו כך את הגויים היא שחצנית. כאילו שלקחו שיר, תרגמו אותו לעברית והציגו אותו כהתגלמות המוסיקה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר לא להרגיז את הגב' אפרת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכה, היום עוד לא נגמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר'ה, הפתרון פשוט מאוד. מה שקשה נעשה מייד, להמציא מכונת זמן לוקח\לקח קצת יותר זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What do we want? Time travel!
When do we want it? Irrelevant! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, לפני איזה עשר שנים נפל לי האסימון שהוא התכוון לג'ירפה. שוב אני מגלה שלא צריך להאמין לכל אסימון. ועכשיו, ניסיון להגיע למסקנות מפוקפקות מתוך ניתוח שירה בגרוש. ג'ירפה זה לא רומנטי, כמו שכתבה שם (שם, שם). אולי הארכאיות של "זמר" הפכה את זה בעיניו לכן רומנטי? אבל משורר כמו אורלנד, כך אני חושב עכשיו, היה נרתע אולי גם מ"גבוה כאורן" (שלא לדבר על ארז הלבנון). עשיתי עכשיו מחקר חפוז על השימוש של אורלנד בדימויים מפורשים (X הוא כ-Y, או X הוא z כמו Y). בדקתי תשעה מתוך 44 השירים של אורלנד בשירונט - בחרתי את אלו שאני מכיר ושהם רציניים או לפחות טיפה רציניים (הופתעתי לגלות שרוב גדול של שיריו שהולחנו, לפחות לפי כותרתם, הם שירי הווי לחבר'ה), וכיסיתי את טווח הרצינות עד מתחת "היו לילות" (עם "היה היו אי פעם בחורים" המקסים). הדימוי המפורש היחיד שהיה בכל התשעה, חוץ מ"גבוה כזמר", הוא "שתיים עינייך כשתיים יונים", שהיה יכול להיות דימוי סתמי-עד-מוזר, אלמלא היה ציטוט משיר השירים, וזה כמובן סיפור אחר. כלומר, המדגם הזה מלמד שאורלנד לא מוכר את עצמו בזול לדימויים. משורר ופזמונאי טוב במאה העשרים - ובעצם גם הרבה מאות אחורה - לא יכול להרשות לעצמו דימויים "סתם". "גבוה כאורן" זה דימוי סתם, הוא לא מוסיף כלום על "גבוה" (ו"גבוה כארז הלבנון" יותר גרוע, זה קלישאה). דימויים כאלה הם סימן היכר של פזמונאות (או רטוריקה) חובבנית1. כדי שדימוי יהיה ראוי להיכנס לשיר טוב הוא צריך להיות פגז (קומפוט). אחת האפשרויות היא דימויי WTF. יהודה עמיחי, למשל, היה רב אמן של דימויי WTF. "כבישים שבים בלי הרף, לבדם, כסוס בלי רוכבו". "ורוח באה כמתוך עיניים, כאפרכסת אוזן התקער הנוף". "בכייך הקטן מספיק להרבה כאבים, כמו קטר המושך קרונות רבים". "הוא היה גבוה כמו שיר" הוא לא ממש דימוי WTF, הוא נשאר מאוד מעודן (וטוב שכך, כי זה לא שיר כל כך רציני). אבל הוא בכיוון. הוא מטען חבלה קטן במנוע הסמנטי שלנו2. וכשמשתהים עליו הוא באמת סופר-רומנטי. ויש לי אפילו ניחוש (ברבע גרוש) למה דווקא הדימוי הזה. אורלנד כותב שיר בחרוזים, ובזמן הכתיבה יש חלק במוח שלו שטוחן חרוזים. הוא מנסה "הוא היה בהיר", והמטחנה מתיזה "שיר!". בסוף זה לא איפה שצריך חרוז ולא במשקל הנכון, אבל המילה הנרדפת "זמר" כבר קופצת. עוד ניחוש, הפעם בחצי גרוש: הוא בכלל לא היה מודע לקריאה האפשרית של ג'ירפה, ואילו היה מודע אז הוא היה משנה את השורה. זה הרי מגוחך, ואתה לא רוצה גיחוכים בלב הרומנטיקה. 1 בואו, הפציצו אותי בדוגמאות נגד. 2 נו, עמיחי אני כבר לא אהיה, וגם לא אורלנד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! עכשיו אני יודע מאיפה מנחם בן גנב את השורה הראשונה בשיר שבתגובה 588252 . העניין הוא שאם ה"גורמים מביני דבר" צודקים, ייתכן שהיתה פה מעידה של אורלנד שהתבייש בה אחר כך (מכל הסיבות הטובות שציינת). גם מייקל ג'ורדן ודאי זרק אי-פעם איירבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ראית את תגובה 627554 ? בן מספר שם איך נכתב השיר. המאמר עצמו מרתק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רציתי להודות לך ושכחתי. הנה: תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק שהמלה "זמר" באה להחליף את המלה "שיר" כאשר "שיר" לא התאימה לחרוז ולמשקל. אבל לדעתי ה"שיר" לא הופיע שם כחריזה אוטומטית ל"בהיר", אלא כחלק מהמוטיב של היצירה. אם תציץ שוב ב"זמרשת" תראה שמובא שם נוסח מלא יותר של השיר, שבו הפתיחה היא לוּ גַם גַּנִּים נָטַעְתִי מִסָּבִיב, לוּ כָּל פְּרָחַי שָׁתַלְתִי וְרִוִיתִי, אֵיכָה יוּכַל לָבוֹא לִי עוֹד אָבִיב וְהַשִׁירִים גָּוְעוּ כְּבָר בַּעֵינָיִם. והסיום הוא יֵשׁ בָּעוֹלָם חִידוֹת לְלֹא פִּתְרוֹן וְשִׁיר וּפֶרַח יֵשׁ שֶׁלֹא יָנוּבוּ. אַךְ רַק עִם שִׁיר, עִם פֶּרַח אַחֲרוֹן בּוֹכִים עַל אָהוּבִים שֶׁלֹא יָשׁוּבוּ. כלומר יש מוטיב חוזר של שירים+פרחים לכל האורך, ולכן צריך את השיר/זמר גם לצד (הכתנת עם) פרח הזהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה ''מוטיב חוזר'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את כל התגובות לגבי זמר= ג'ירף, אך אני תמיד חשבתי שמדובר בזמר= ענף גבוה, והנה אני בודק ברחבי האינטרנט ואני נתקל בהסבר הבא- זמר הוא ג'ירף הוא אשכול ענבים: זמר במקרא פירושו אשכול ענבים (זמורה) / כרם / גפן וזה גם המשמעות של של ג'ירפה , מלשון גרף / לגרוף / לקבץ / קבוצה / אשכול (ענבים) באנגלית (ובעוד שפות) - אשכול / קבוצה = group , (אשכול) ענבים grape |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית אשכול ענבים זה cluster/bunch of grapes והמהדרין יקראו לו בורדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קצת אנכרוניזם בצורה שבה אנו תופסים את הכשרות היהודית. בדורות האחרונים עניין הכשרות הפך לפרופסיה ממנו מתפרנסים רבים ואיכשהו זה חיזק את הדעה כאילו עניין הכשרות הוא עניין אקדמי (היו אפילו כמה חוזרים בשאלה שניסו לטעון כי צריך לאפשר ע"פ דין גם לאנשים חילוניים לכהן כמשגיחי כשרות). למה אני אומר זאת? ע"פ רוב הפסיקות הרבניות, הג'ירפה אינה כשרה, לא בגלל הקריטריונים הרגילים (מעלה גירה, מפריס פרסה) אלא בגלל מסורת אבות. פשוט אין מסורת אבות של אכילת ג'ירפה ולכן יש להקפיד ולפסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטת הספרדים והתימנים (ואולי חלק מהאשכנזים) אין צורך במסורת לגבי אכילת חיות ובהמות, רק לגבי עופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מסורת האבות אצל התימנים וספרדים היא שאין כאן צורך לנהוג כבמסורת אבות... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |