בתשובה ליוסי גורביץ, 27/06/00 16:22
בולשיט. 6346
ב 47 לא היה עדיין קו ירוק ולא היו "שטחים" שמעבר לו.
אילו "שטחים" הובטחו, אם כך, לפלשתינים ב - 47 ?
כן הובטחו שטחים 6348
להזכירך, תוכנית החלוקה (החלטה 181 של האו"ם), דיברה על חלוקת ארץ-ישראל המנדטורית לשתי מדינות - יהודית על 56% וערבית (קרי: פלסטינית) על 44% מהשטח.
אלו השטחים המדוברים. ולפי הבנתי, הסיבה היחידה שישראל - בהנהגת בן-גוריון - נמנעה בסוף המלחמה משחרור העיר העתיקה וגוש-עציון, היתה שהישארות הארץ מחולקת חיפתה על העובדה ש56% שהובטחו לנו הפכו ל77% בתום המלחמה.
(אחרת, כנראה היה מופעל עלינו לחץ בינ"ל כבד לנסיגה מהשטחים הנוספים)
ואם לא הבנת - כוונתי לכך שבמבצע "אל ההר", באוקטובר 1948, ניתנה פקודה לסגת מהכפר חוסן שעל הדרך לגוש-עציון, למרות שלא היה איום צבאי על כוחותינו שכבשו אותו. וכן לכך שלאחר יולי 1948 חדלו הניסיונות הישראליים להבקיע לתוך העיר העתיקה או לפרוץ את המצור על הר הצופים.
מכל מקום, המדיניות של בן-גוריון הצליחה:מדינות העולם מכירות בגבולות 49' ולא בגבולות 47', בהסתייגות המצערת היחידה שרובן לא מכירות בירושלים כבירת ישראל.
עם זאת, עמדתי לגבי המאמר עצמו היא שהכותב טועה, וארועי החודשים הקרובים יראו מי כאן צודק.
כן הובטחו שטחים 6352
אין צורך שתזכיר לי עובדות שאותן אני זוכר.
כותב המאמר דיבר על 49. אתה מדבר על 47.
דבריי קשורים בויכוח ישן שיש לי עם אנשי שמאל בדבר המעמד המשפטי וההכרה הבין לאומית בגבולות שביתת הנשק 49. אני טוען שמהבחינות האלה אין הבדל בין השטחים שבתוך גבולות הקו הירוק שמעבר לגבולות החלוקה לשטחים שנכבשו ב 67.
לדבריי יש אסמכתא מפרופסור למשפט בין לאומי (נדמה לי שמדובר בגברת לפידות) שאת דבריה שמעתי בטלוויזיה במו אזני לפני שנים מספר. היא טענה שאין הבדל מבחינת המשפט הבין לאומי וההכרה הבין לאומית בשטחים שמעבר לגבולות החלוקה והגולן , למשל.
אין זה נכון שיש הכרה בין לאומית בראשונים, והדוגמה של ירושליים שאתה מביא מוכיחה זו.
הסכמה שבשתיקה אינה הכרה רשמית, ודברים שהיום שותקים עליהם יכולים לצעוק עליהם מחר.
כן הובטחו שטחים 6360
כל מדינות העולם מכירות, דה פקטו, בגבולות 1949 של ישראל. אם ישראל תתעקש על עמדות ניציות, יותר ויותר אנשים יזכרו בהחלטת 1947. לפני כשנה וחצי, למשל, ניסה משרד החוץ, בפרץ של פטריוטיות, לדרוש ממדינות אירופה להכיר בירושלים כבירת ישראל. התגובה הייתה צוננת: היא הזכירה שהחלטת 1947 מדברת על ירושלים כ"קורפוס ספרטום", גוף נפרד, שלישראל אין בו כל מעמד.

להסכמים בין מדינות יש הכרה בינלאומית; הסכם עם הפלסטינאים על נסיגה לגבולות 1949, ובניית מדינה פלסטינאית בשטחים שיפונו, יכול להסיר מעלינו את רוח הרפאים של החלטה 181. מי שמתעקש על "כולה שלי" ימצא תוך כמה זמן שגם חציה אינו מובטח לו.
כן הובטחו שטחים 6362
עם הפלשתינים והחודשים הקרובים יוכיחו זאת.
עד כה לא וויתרו הפלשתינים על שום תביעה. הדבר היחיד שהסכימו עליו הוא לקבל.
בהמשך להודעה הקודמת (שהייתה שלי) 6364
שים לב שגם התומכים בהסכמי אוסלו מבין משתתפי פורום זה (כולל מחבר המאמר) בעצם לא מדברים כבר על הסכם קבע אלא על אילו שהם יתרונות אחרים (על כך אני כמובן חולק אבל זה סיפור אחר.)
ואם לא יהיה הסכם ממילא לא תהיה הכרה בין לאומית, ובעצם לא עשינו דבר, לבד מהכנת פוטנציאל להתפרצויות אלימות עתידיות.
בולשיט. 6358
עיין החלטה 181 של האו"ם, זו שדיברה על הקמת שתי מדינותצ בתחום המנדט הבריטי של פלסטינה, זו ששר החוץ לשעבר, אריק שרון, טען שישראל אינה מכירה בה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים