בתשובה לארז לנדוור, 24/07/14 19:21
מחדל מדיני. 636463
למה "מראש"?
אני מצטטת את הודעתי שלי, תגובה 636445:
"שהרי הסכמים רבים נחתמו והבנות רבות הושגו החל מאוסלו ועד היום. מעולם! מעולם לא קרה שהם כיבדו את ההסכמים כמו שצריך.
גם אם הם כיבדו אותם למחצה, באופן חלקי ומאולץ, זה היה כדי שיהיה להם שקט תעשייתי, על מנת שיוכלו להכין את עצמם לרגע שבו יפרו את ההסכמים/הבנות."

אם כן, לא מדובר בקביעה מראש של עתיד בלתי ידוע. מדובר באותם יחסי גומלין בין שני גופים שתמיד הניבו את אותה התוצאה באותו המקרה.
אז אני שוב שואל אותך את השאלה:
למה שכאן, באותו מקרה שכבר קרה בעבר, בין אותם הגופים הנ"ל, התוצאה תהיה אחרת?

לעניין האינטרסים של חמאס וישראל.
לחמאס יש אינטרס לשמור על שלטונו משתי סיבות:
1. גישה למשאבים.
2. מיעוט הפרעות לביצוע תוכניותיו.

המשאבים מאפשרים לבכירי חמאס להתעשר ולבצע את תוכניותיהם שכוללות פגיעה ביהודים וגם פגיעה ביהודים.
נראה שלחמאס לא אכפת מתושבי עזה. הוא לא טורח לפתח את הכלכלה, את החינוך והבריאות. הוא משתמש בתשתיות ובמערכות הקיימות כדי לפגוע ביהודים.
לכן כששלטונו של חמאס מתערער במידה מסויימת אבל הוא מצליח לפגוע ביהודים, זה משתלם לו. הרי השלטון היה בשבילו אמצעי לפגוע ביהודים.

הייתה דעה בשיח הציבורי הישראלי, שחייבים לקבל את שלטון חמאס בעזה בגלל שהאלטרנטיבות גרועות בהרבה.
ומהי אלטרנטיבה גרועה בהרבה? מישהו שרוצה לפגוע ביהודים ולהשמיד את מדינת ישראל? חמאס כבר עומד בקריטריונים.
אז לשיטתך ישראל צריכה להרפות מהחבל בהתאם לדרישות חמאס. אבל הדרישות של חמאס הן שניתן לו לרצוח את כולנו.
אם לחמאס לא היה אינטרס לשמור על ההסדרים הקודמים, הוא לא היה צריך להסכים להם. אילו היה עומד בהם בכבוד ובהגינות, נקל לשער שהיה מצליח להגיע להסדרים נוספים, נוחים יותר מבחינתו.
אבל לא החמאס ולא אש"פ ולא אף אחד מהם מסוגל לעמוד בדבריו, לכבד הסכמים והבנות או לכבד כל דבר שהוא.
מחדל מדיני. 636489
אתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה אומר שהפרות הסכם נעשו תמיד מהצד הפלסטיני. ישראל היא זו שבנתה התנחלויות וכבישים עוקפים בתקופת אוסלו. בלי להצדיק את התנהגות עראפת, ברק הוא זה שניסה להגיע להסכם בצורה לא נכונה - בחיפזון, ללא הכנות של ערוץ חשאי ובשותפות עם האמריקאים בלבד.

המקרה של עזה הוא כמובן שונה. ישראל מכירה בשלטון חמאס דה-פאקטו. במקום לנקוט בשיטת המקל והגזר כדי להשיג מצב יציב יותר אבל הקיבעון הנובע מתפיסת הסטטוס קוו לא איפשר זאת. את דרישות החמאס לינקקתי בתגובה 636435 , דרישות הגיוניות בהחלט. כמו במלחמת יום הכיפורים, המצב הנוכחי היה יכול להימנע עם גישה מדינית נבונה יותר. היה ניתן להגיע להסדר שנגיע אליו בסוף המבצע הזה ללא כל ההרוגים משני הצדדים (כולל בדואים ועובד זר תאילנדי).
מחדל מדיני. 636522
נדמה לי שבתקופת אוסלו לא דיברו על חזרה לקווי 67. אם כן, בתקופת אוסלו היה מצופה מערפאת שיעמוד בסיכומי אוסלו, כדי לבצע פעימות נוספות ולדון במקביל על הסדר הקבע. במצב שבו לא ברור איזה שטח מחזירים ואיזה לא, למה שלא יבנו ישובים, להם אתה קורא "התנחלויות"?
את הכורח בבניית כבישים עוקפים כפו עלינו אותם פורעים שלא יודעים לשמור על חיי אדם כשם שהם לא יודעים לכבד הסכם.
בפועל, אתה מודה שאי אפשר היה להצדיק את התנהגותו של ערפאת. במילים ברורות יותר אכתוב: ערפאת לא הלך במסלול של עמידה בהסכמים וחתירה לפעימה/הסכם הבא בשלום וברגיעה, כדי להוכיח שאפשר לקיים שלום ולעמוד בהסכמים. ערפאת עודד ושלח לנו סדרות של פיגועים. אם זה בתקופת אוסלו ואם זה בתקופת הסכם וואי ואם זה בתקופת ברק, שאתה מאשים אותו שניסה להגיע להסכם בצורה לא נכונה, אבל הוא ישב עם ערפאת לדיון, היה מוכן לתת לו עוד ועוד ועוד, פי כמה מכל אחד אחר לפניו.
אבל ברור שברק אשם.
וכאן אני לא מבין. כשמנהיג ימני לא רוצה לתת להם ודורש שיכבדו ולו הסכם אחד לפני שהולכים איתם לעוד משא ומתן עקר, אתה מאשים אותם בשימור סטטוס קוו, קיפאון מדיני, גישה מדינית בלתי נבונה וכו'. כשמנהיג שמאלני מציע לתת להם כמעט כל מה שהם רוצים ובלי תנאים מוקדמים, אתה אומר שלא היה ערוץ חשאי ובשותפות עם האמריקאים בלבד.

וכאן אנו חוזרים לעניין האמינות. אם ערפאת רצה ערוץ חשאי, הוא יכל לבקש (לא שאני מבין מה רע במשא ומתן גלוי ומכובד). אם ערפאת בכל אופן חתם על הסכמים וניהל הידברות, הוא אמור לכבד אותם.
כל התירוצים שאתה מתרץ בשם ערפאת/אש"פ/חמאס, הם תירוצים מאוד מאוד דחוקים לאי קיום משא ומתן.
התירוצים האלה לא מסבירים למה יש הפרות חוזרות ונשנות של הסכמים, הודנות, הפסקות אש, הבנות, מחוות למען וכו'.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים