כמה נקודות למחשבה 637863
קוף הביגועים הקורונרי יום ג', 5/8/2014, 16:23
1. הבעייתיות הגדולה של האגרה היא בכך שהיא מס רגרסיבי - "מס גולגולת". זוג צעיר עם טלויזיה 14 אינץ' משנת תרפפ"ו משלם את אותה אגרה כמו אוליגרך עם 8 מערכות קולנוע ביתי תלת מימדי.
2. האם במאה ה-‏21, שידורי טלויזיה (ורדיו) הם שירות ציבורי חיוני שהמדינה צריכה לספק לאזרחיה? ואם כן, מדוע דווקא תקשורת טלויזיונית ולא אינטרנטית (ומדוע לא תקשורת מודפסת)?
3. בהנחה שיש לה שווי כלכלי, מדוע לפרק את רשות השידור ולא להפריטה?
כמה נקודות למחשבה 637879
אריק  (אתר) • בתשובה לקוף הביגועים הקורונרי יום ג', 5/8/2014, 17:31
1. מסכים, אין צורך באגרה. השידור הציבורי ראוי שימומן מתקציב המדינה- משרד החינוך והתרבות.
2. כן. משום ששידורים ממומנים באופן ציבורי מפיקים תכנים שלא משיקולי רייטינג. בתקשורת מודפסת כל צרכן ניגש לתכנים שמעניינים אותו (אחי, תעביר ת'ספורט) ולכן יש ריבוי קולות. בתקשורת המשודרת המסחרית שיקולי הרייטינג מכריעים, ואילו השידור הציבורי קיים כאלטרנטיבה שיוצרת תכנים "איכותיים" שלא מושפעים מרייטינג, וטלוויזיה חינוכית.
3. יש כבר טלוויזיה מסחרית, והרגולטור החליט שאין צורך להוסיף מתחרים.
כמה נקודות למחשבה 637882
קוף הביגועים הקורונרי • בתשובה לאריק יום ג', 5/8/2014, 17:50
לגבי 2, לא ענית לי מדוע במאה ה21 המדינה צריכה לספק תכנים איכותיים (דרך אגב, מי קובע מה איכותי? והאם באמת ערוץ 1 סיפק לצופיו תכנים איכותיים? האם האירוויזיון, המונדיאל או האולימפיאדה הם הדוגמאות שלך? האם "מבט שני" איכותי יותר מ"עובדה" או ש"מבט" איכותי יותר מחדשות ערוץ 2?) בכלל, וגם אם כן - מדוע דווקא בשיטת תקשורת ישנה מהמאה ה20 שנישאת על גלי רדיו, ולא בשיטות מודרניות יותר כמו המרשתת (או לחילופין על שיטות מסורתיות יותר כמו עיתון).
ומה היתרון בכך שהממשלה מספקת תכנים איכותיים אם הציבור - במציאות של ריבוי ערוצים - לא צורך אותם (ע"ע רייטינג)?
לגבי הטלויזיה החינוכית/לימודית - אני מסכים שדווקא במקרה הזה זוהי אחריות המדינה, כחלק ממערכת החינוך שלה.
כמה נקודות למחשבה 637899
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לקוף הביגועים הקורונרי יום ג', 5/8/2014, 19:44
עדיין רוב הצריכה נעשית בערוצים המסורתיים. אני מניח שזה ישתנה בעשר השנים הקרובות, אבל הערוצים המסורתיים הם הבסיס.

ה־BBC (כמובן) הוא דוגמה לשידור ציבורי שעובר גם לאינטרנט (קראתי לא מזמן ראיון עם מישהו ב־BBC על הנושא הזה. אבל אני לא זוכר איפה).
כמה נקודות למחשבה 637903
העלמה עפרונית • בתשובה לצפריר כהן יום ג', 5/8/2014, 20:23
אולי פה?
כמה נקודות למחשבה 637970
רון בן-יעקב • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 6/8/2014, 8:44
דו"ח הוועדה מראה שנתח השוק של השידור הציבור (נכון ל-‏2012) בטלוויזיה באירופה נע בין 21% בבריטניה ל-‏40% באיטליה.
כמה נקודות למחשבה 637973
קוף הביגועים הקורונרי • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 6/8/2014, 9:21
באמת? לתחושתי דווקא רוב צריכת התקשורת כבר היום נעשית דרך המחשב או המובייל ולא דרך הטלויזיה.
לפחות אצלי בבית זה ככה. אנחנו מקבלים את המידע שלנו בסלולר והילדים ביו-טיוב. הטלויזיה רוב הזמן כבויה, וכשהיא פתוחה זה לתכניות מאוד ספציפיות שהילדים אוהבים בערוצים שלהם.
ואני שואל שוב - האם הטכנולוגיה בה משדרים היא העיקר (במיוחד שזו טכנולוגיה של המאה שעברה) או התוכן?
אם כבר מדברים על שירות ציבורי בסיסי שהמדינה צריכה לספק לאזרחים אז דווקא יכולת הקליטה חשובה מאשר השידור. לדעתי יותר חשוב שלכל אזרח יהיה חיבור אינטרנט (ולו בסיסי), ושירותי טלפון (תוך ארצי) חינם מאשר שידור ציבורי.
כמה נקודות למחשבה 637913
אריק • בתשובה לקוף הביגועים הקורונרי יום ג', 5/8/2014, 21:50
אין צורך בתקשורת מודפסת ממומנת ע''י המדינה מהסיבה שכתבתי- ריבוי הקולות נמצא שם באופן אינהרנטי.
מדוע המדינה צריכה לספק תכנים ''איכותיים'' - כי ככה היא החליטה. באותה מידה אתה יכול לשאול למה היא תומכת בתאטרון.
האם באמת סיפק הערוץ הממשלתי תכנים איכותיים- רוב הזמן לא, אבל זו דעתי האישית. בגלל זה שמתי את ה''איכותיים'' במרכאות.
מה היתרון אם הציבור לא צורך אותם- ההפך מרייטינג זו המטרה ולא הכשל. התכנים ה''איכותיים'' יהיו זמינים. מיעוט מבוטל גם הולך לאופרה ועדיין היא זוכה לתמיכה ממשלתית.
כמה נקודות למחשבה 638231
קוף הביגועים הפריפראלי • בתשובה לאריק שבת, 9/8/2014, 8:23
אני גם נגד תמיכת המדינה בתיאטראות - בעיקר מכיוון ש70% מהתקציב הולך לתיאטראות בת"א יפו.
כמה נקודות למחשבה 643239
אייל סתם • בתשובה לקוף הביגועים הפריפראלי יום ג', 30/9/2014, 10:00
אין לי מושג האם הנתון שנתת נכון, אבל מכיוון שברור שיותר מ-‏70% מההצגות בישראל הן הצגות של תיאטראות תל אביב יפו ‏1‏2, הרי שמדובר פה בתקצוב חסר. חוץ מזה, נדמה לי שלמעט הבימה, שאר התיאטראות, המבנים בהם הם יושבים וכו' מתוקצבים בעיקר מתקציב העירייה ולא המדינה.

‏1 גם אם הצגה של בית ליסין מוצגת באולם בבאר שבע, היא עדיין הצגה של בית ליסין, עם שחקנים של בית ליסין, ציוד של בית ליסין וכו'.

‏2 למעשה, אני יכול לנחש, שאם נשים את כל תיאטראות ישראל שאינם בתל אביב על כף אחת, ואת הקאמרי על הכף שנייה, יהיה איזון.
כמה נקודות למחשבה 643603
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לאייל סתם שבת, 4/10/2014, 23:06
כן, אבל זה לא מצב שקדם לחלוקת תמיכת המדינה, אלא התפתח יד ביד עם חלוקת התמיכה. אם התמיכה תשונה כדי לתת יותר העדפה לתיאטרון מחוץ לת''א, יהיה יותר תיאטרון מחוץ לת''א.
לא שאני תומך בזה במיוחד, אבל זו נראית לי סיבה סבירה לפריפריאליים להתנגד למדיניות.
כמה נקודות למחשבה 637920
ברקת  (אתר) • בתשובה לקוף הביגועים הקורונרי יום ג', 5/8/2014, 22:33
פסטיבל הזמר והפזמון, שבזמנו היה מאוד איכותי, סייע מאוד לקידום של תרבות פופולרית איכותית במוזיקה הישראלית. זה לא עניין של מה בכך, להפיק אירוע כזה כשהוא נקי מפרסום סמוי או גלוי ותוך תשומת לב לאיכות ולהצפת חומרים מקוריים של יוצרים (השווה לתחרויות המוזיקה בערוצים המסחריים, שהן בעצם קריוקי מתוחכם עם סינמטוגרפיה מניפולטיבית להחריד).

ז'אנר נוסף שיש לו ערך מוסף בשידור לא מסחרי הוא תכנים לימודיים, מהסוג שגדלנו עליו (שיעורי אנגלית למשל), אבל גם היום יש תוכניות כאלה.

לגבי החדשות - יש אינטרסים בדיווח גם לבעלי הון וגם לאנשי שלטון, אז קשה לקבוע שזה סוג שידורים שיש לו עדיפות. אם כי לתוכניות תחקיר מעמיק בנושאים "לא סקסיים" בהחלט יש יותר סיכוי בערוץ לא מסחרי.

לגבי יצירה מקורית - הערוצים המסחריים נוטים לפשל ולעגל פינות בקטע הזה. אם כי לא ברור לי למה - בזמנו הופקו בערוץ הראשון המון תכנים שהיו בעצם צילומי מחזות והופעות: מחזות של נסים אלוני למשל, הופעות של אמנים בצוותא וכולי. זו נראית "עבודה קלה" אבל בעצם זה נתן ערך מוסף אדיר לצופה ותיעוד משמעותי ליצירה התרבותית כאן. אני לא רואה ערוצים מסחריים עושים זאת למרות הקלות שבעניין (בהשוואה להעלאת יצירה מקורית מאפס).

לגבי מדיה אחרת: אפשר לצפות בשידורים גם באינטרנט - באתר הרשות וביו-טיוב (חלק מהתוכניות אפילו עולות לרשת יום לפני השידור בטלוויזיה). לא נראה לי שיש ערך מוסף גדול לאתר שהוא ערוץ תוכן ממלכתי.
כמה נקודות למחשבה 638047
שוקי שמאל • בתשובה לברקת יום ד', 6/8/2014, 20:37
אחד הדברים המטרידים אותי הוא כאשר אושיות הטלביזיה המסחרית אצלנו (נניח ארז טל ודן שילון) טוענים שהם נותנים להמון הצופה את מה שהוא רוצה.
עד כמה שאני מסוגל לשפוט כחלק מן ההמון הצופה, אנו די מוכנים לאכול כל מה שיתנו לנו. הנה כי כן, הטלביזיה המסחרית היא וולגארית, נמוכת-מצח ומכורה לרכילות, סנסאציות ופרובוקציות זולות לא משום שאנו כאלו, אלא משום שה''ה שילון וטל הם כאלו.
כמה נקודות למחשבה 637902
ידידיה • בתשובה לאריק יום ג', 5/8/2014, 20:20
2. נדמה לי שאין הרבה שיחלקו על כך שמצב העיתונות המודפסת רע מאוד. דרוש עיתון ציבורי!
כמה נקודות למחשבה 638019
האייל האלמוני • בתשובה לידידיה יום ד', 6/8/2014, 17:31
גלעד ארדן התגאה בכך ש"נחזיר את השידור הציבורי לעם". אנו צפויים לרדיו וטלוויזיה בסגנון ישר"ה, נוטפי מורשת יהודית וגאווה ציונית. החלק הציבורי, העצמאי, שלא חושש לנשוך ולבקר יעומעם במופע אחדות ציוני גאה. מדוע הם עומדים לפגוע ברדיו אם לא כדי לפקח על תכניו?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות