 |
זה כמובן לא נא בחשבון מסיבה אחת קטנה נוספת - ממשלת ישראל הנוכחית ממש ממש לא מעוניינת בכך.
עד כמה שאני רואה, יש זהות אינטרסים מסוימת בין ממשלת ישראל והמנגנון הקרוי "הרשות הפלשתינית". הרש"פ איננה קיימת כרשות שילטונית. מבחינתנו היא איננה מסוגלת לשלוט על אנשיה הפועלים נגדנו, ומבחינת הפלשתינים זו איננה רשות ריבונית המסוגלת להבטיח לתושבים שרותים כגון בריאות, חינוך, כוחות שיטור ושמירה על הסדר, וכיוצא בזאת. הרי אפילו התנועה של הפלשתינים איננה נשלטת ע"י הרש"פ אלא ע"י ישראל, וכיצד יובטחו כל השאר? עושה רושם שהדבר היחידי אותו מספקת הרשות הוא כסף התומך ברבים מתושבי השטחים. זה חשוב מאוד, אולם לא נראה לי שזה מספיק כדי להגדיר אותה כרשות שלטונית.
אלא מה? נוח ללא מעט אנשים ברש"פ להמשיך ולהעמיד פנים כאילו היא גורם אשר עדיין קיים ומשפיע. והם מוצאים בעלי ברית בשפע בצד הישראלי, ולא בכדי. שהרי מכל בחינה מעשית, כבשה כבר ישראל מחדש את השטחים - היא שולטת על תנועתם של שלושה מליון בני אדם, יש לה זכות ווטו על אספקת השרותים החיוניים להם, והיא אפילו מקיימת נוכחות פיזית בשטח, גם אם היא מקפידה לצאת בכל פעם מחדש. ומדוע היא יוצאת בכל פעם מחדש? רק בגלל לחצי אומות המערב? אולי. ואולי גם מהסיבה הפשוטה הבאה - ישראל איננה באמת מעוניינת לקחת על עצמה את חובותיה ככובש, ואיננה מעוניינת לספק שרותים מחדש לשלושה מליון בני אדם. ויותר מכך - ממשלת ישראל איננה מוכנה להכיר בכך שהיא נלחמת בעם שלם, ולשם כך היא -מוכרחה- לשמר את "שלטון" ערפאת והרש"פ. שהרי על מי יוציאו קיטור, את מי יגדפו וינאצו, על מי יטילו אחריות אם לא על הרש"פ, אותו גוף חסר השפעה אשר איננו משמש עוד כמעט לדבר מלבד סמל? שהרי אם הרש"פ איננה עוד והפיגועים יימשכו (והם יימשכו, שהרי "מיטוט" הרשות איננה אלא הגדרה פורמלית), אנו מוצאים את עצמנו נלחמים בעם, ולא ברשות. ואז לא נותר לנו אלא להשמיד או להגלות את כולם, להשליט שוב משטר צבאי על השטחים (שתי אופציות שיחסלו או יצמצמו דרסטית את הטרור נגדנו, אולם ספק אם נוכל לשלם את המחיר - מן הסתם מלחמה אזורית ו\או נפילה למעמד של מדינה מצורעת) או לחלופין לצאת משם ולפנות את ההתנחלויות. לא, אלו הן אופציות אשר ממשלת ישראל הנוכחית איננה מסוגלת להשלים עימן. נראה כי האופציה המועדפת היא עדיין שלטון חסות פלשתינאי המסוגל לשמש כשומר הגבולות שלנו, תוך המשך כיבוש עקיף או מו"מ נצחי מעמדת כוח.
וכך אנו מגיעים למחזות אבסורדיים של עשרות אזרחים ישראלים הרוגים, בעוד שתגובת ישראל היא למנוע מערפאת את החמוצים שבפיתה, ואולי, מי יודע, פעולת קומנדו סודית להחלפת המנעול של הדלת ללישכת היושב ראש (זה פחות או יותר מה שדרוש ל"מיטוט" הרשות). כל זאת משום שישראל נזקקת לערפאת. היא נזקקת לאותה אופציית יום הדין של "מיטוט הרשות", אשר היא בעצם האופציה היחידה שנותרה לה לצורכי תעמולת פנים. ברגע שייעלם כולא הברקים הזה, המפלט האחרון של מדיניות הנקמה ונקמת הדם, ישנה אפשרות אמיתית שהציבור ייאלץ את ממשלתו לתת פתרונות מציאותיים או ללכת הביתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש