 |
אז אתה טוען שהסיבה (או אחת הסיבות) לביקורת על ישראל היא סיקור תקשורתי מוטה, וכמובן תגובה רגשית ולא רציונלית. לגבי התגוב הרגשית אני מסכים, למרות שהיא איננה סיבה מספיקה.
לגבי 'התקשורת אשמה' - לי קצת קשה לקבל את הטיעון הזה (גם בתחומים שונים לחלוטין) כסיבה ראשונית לתופעות ציבוריות. התקשורת מהווה הרבה פעמים בבואה של ציבור הלקוחות שלה, דעותיהם, ציפיותיהם, ומה שהתקשורת חושבת שהציפיות שלהם. ז''א שהרבה פעמים מאחורי התקשורת חבויים גורמים בסיסיים יותר בדעת הקהל שרואה את התקשורת הזאת. למשל - אל-ג'זירה הוא ערוץ אנטי ישראלי, אבל מן הסתם זה נובע מקהל היעד שלו. ובאופן דומה פוקס הוא ערוץ שבדרך כלל מצדד בישראל, אבל שוב הוא כנראה מייצג פלחים מסוימים בציבור הצופים האמריקאי.
רוצה לומר אם כן שהתקשורת היא יותר סימפטום מגורם, ולכן כדאי להסתכל עמוק יותר כדי להבין את הגורמים הבסיסיים המתחתיו.
באשר ליסוד האנטישמי - אני מסכים עם מה שאמרת, הוא חשוב אבל הוא לא הכל.
לדעתי הולכת ומתפתחת אנטי-ישראליות שורשית, שהיא שונה מהאנטישמיות הקלאסית. ישראל היא עצם בגרונם של עמי האזור. זאת עובדה, שהיא גם פוליטית וגם דתית. ולכן עמי האזור ותומכיהם - שמהווים רוב גדול בקהילות בינלאומיות שונות - מנצלים כל הזדמנות להכפיש אותה. ואחרי שבעים שנות קיום כמעט, כבר יש נאראטיבים סדורים וענפים למה למדינת ישראל אין שום זכות קיום, והיא מתרכזת בקולוניאליזם, טיהור אתני, וסתם ג'נוסייד קל השכם והערב מתי שבא לה. המשנה הזאת, עם זה שהיא יונקת גם מהאנטישמיות הקלאסית, לדעתי היא נפרדת ממנה מהרבה בחינות, גם אם היא חמורה ומרושעת לא פחות.
ומאחר והסכסוך מכיל גם הרבה מרכיבים דתיים (לטעמי היום רובם דווקא מהצד המוסלמי), כמובן שמהולה בו גם אנטישמיות כלפי יהודים באשר הם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש