בתשובה להפונז, 12/06/15 14:38
הביולוג הימי 657002
מעולם לא הייתי חסיד גדול של סיינפלד האיש והסדרה.
שנון- כן, אבל היו סדרות אחרות בשנות התשעים שממש ציפיתי לפרק הבא שלהן (טווין פיקס, בבילון 5), והסדרה הקומית החביבה עלי היתה "נשואים פלוס" החתרנית.

יש כמה קטעים שמצחיקים אותי גם היום, אבל סיינפלד זכתה להערכתי בזכות ענין כלל לא קומי- שיתוף ההורים.
הדמויות של ההורים של ג'רי וההורים של ג'ורג', בני הגיל השלישי, נטוו לתוך הסדרה באופן שלדעתי היה פורץ דרך. לא זכורה לי התייחסות טלוויזיונית כל כך נרחבת לפנסיונרים בזמנו. הם די נפקדו מהמסך הקטן ככל שזכור לי
הביולוג הימי 657003
פנסיונריות זכורות לי מ golden girls
היו כמה סדרות קומיות אנגליות על פנסיונרים. הכי מצחיקה היתה waiting for god והכי עוד יותר מצחיקה היא one foot in the grave עם ויקטור מלדרו האלמותי.
הביולוג הימי 657006
אני מדבר על שילוב של הורים בסיטקום רגיל. נניח ''שלשה בדירה אחת''
הביולוג הימי 657012
היו גם היו. אם אתה מדבר על שלושה בדירה אחת אז היתה הסדרה רודה ואימה הנודניקית, מי הבוס עם האמא המוזרה שבכלל באה מהאם אמא של הסדרות בועות soaps, פרייזר והאבא הטרחן שצודק תמיד, ואם אתה מחפש הורים לצעירים לא תתאכזב מהסדרה האנגלית שלוש למעלה שתיים למטה.
הביולוג הימי 657015
ההשוואה לטווין פיקס היא קצת מופרכת, כמו להשוות טניס לכדורסל.

מעבר לקומיות, אני מסכים איתך שחלק מהגאונות של סיינפלד היתה הנגיעה בחלקים רבים מהחיים, שנעלמים בסדרות אחרות. ולדעתי היא גם היתה חתרנית בזה שהיא נגעה בהרבה נושאי טאבו, אבל בלי לעשות מזה ענין. קח את נושא הפרק 'התחרות', שכשהוא הוצג בסדרות כמו סקס והעיר הגדולה לדוגמה, זה נעשה בהרבה רעש וצלצולים של 'כמה אנחנו נועזים ומקוריים', בניגוד די חריף.

גם אני אהבתי את נשואים פלוס בזמנו. רק כדי לומר שהכיוון של הפתיל הזה של 'למי יש יותר גדול' לא מאד מוצא חן בעיני.
לכל אחד יש טעם אישי וזה נהדר, ואפשר לאהוב כמה סדרות בו זמנית.
אבל מעבר לטעם האישי, אפשר לקבל ולהעריך את ההשפעה התרבותית של יצירה מסוימת, שמזה בערך התחלנו.

אני למשל לא חובב גדול של משחקי הכס, אבל אני יכול להעריך אותה מבחינת היקף ההפקה, רוחב היריעה, והאימפקט שיש לה על תרבות הטלוויזיה. כנ''ל לגבי הסופרנוס.
וכנ''ל לגבי סיינפלד. קשה להטיל ספק בהשפעה שלה והמקום שלה בעולם הסיטקום של העשורים האחרונים, וזה מעבר לטעם האישי של אוהב לא אוהב.
אני גם לא אוהב חלק מהמחזות של שייקספיר. זה לא גורם לי לומר שהוא חסר חשיבות ולהביא כדוגמה נגדית את המחזות של חנוך לוין, נניח לצורך הענין, שמדברים אלי יותר.
הביולוג הימי 693316
מעיר מרבצו את הפתיל כדי להכריז שלכבוד חזרתה של טווין פיקס למסכים (בדיוק לפי הנבואה העצמית המדהימה שלה), צפיתי בשתי העונות המקוריות, ואני שמח להודיע שהיא עמדה בכבוד רב במבחן הזמן. אני מצטרף בזה לביקורתו החיובית של ניב הדס ב"הארץ" מאתמול. הוא קלע בול לתת מודע שלי שהציק לי שמערכת היחסים בין וינדום ארל לליאו ג'ונסון נראית לי מוכרת באורח מוזר. הפרק הלפני אחרון של טווין פיקס המקורית היה ונשאר אחד משיאי סדרות הטלוויזיה.

ובאותו עניין צר לי לומר שלא כל יצירות המופת נולדו שוות. צפיתי מחדש לפני מספר שבועות ב"בלייד ראנר" ולטעמי היא לא עמדה יפה במבחן הזמן.

מאידך אני שותף חלקי לביקורת על המהפך שעבר רדיו 88. הבעיה שלי היא שכאשר משמיעים את הצנטרום של הפיילה זה משטיח את החוויה. דוגמה: לשמוע ברצף את "כמו אבן מתגלגלת" של דילן, את "סטיספקשן" של הסטונס, ואת "כנף קטנה" של הנדריקס זו חוויה פחות מרגשת וחיובית מאשר לשמוע את כל אחד מהיהלומים האלה משובץ בתוך מסגרת זהב משל עצמו.
ועוד- אני יודע שכשזה דילן אלו תמיד יהיו אותם 4-5 שירים מתוך גוף יצירה עצום, כשזה הסטונס כנ"ל ("צבע את זה שחור", "סטיספקשן", "אנג'י", "סוסי פרא" ואולי אולי "ג'ק פלאש המקפץ"), אצל לד זפלין המגוון יורד לשלוש, כשזה קינג קרימסון האפשרויות יורדות לשתים, וכמו בגלגל"ץ אין סיכוי לשמוע שום דבר בגזרה הרועשת ממטאליקה וצפונה. אני אסיר את הכובע ביום שישמיעו את "אנטר סנדמן" שהריף שלו הוא לא פחות קלסיקה מהריף של סטיספקשן.
הביולוג הימי 693317
הומר צופה בטווין פיקס 2017.. https://youtu.be/GiY83H6hfgg
הביולוג הימי 693336
לא יפה שאתה לא נותן לנו לינק. בטח לא כשהחיפוש מוביל למעמר הן עשרה ימים. התכוונת לזה?

אני עוקב אחרי העונה החדשה, היא התחילה מעולה אבל שני הפרקים האחרונים, 5-6, ממש הורידו הילוך.
הביולוג הימי 693337
מאמר בן*
הביולוג הימי 693346
אכן. אנא קבל את התנצלותי.
הביולוג הימי 693374
הדבקתי את כל הפער ואני עכשיו מעודכן להיום (פרק 7) בסדרה החדשה.
ככל שהיא טובה (והיא טובה בעיני) היא לא אייקונית כמו הסדרה המקורית. להלן ההבדלים.

1. בסדרה המקורית המון דברים היוו חידוש עבור סדרת טלוויזיה:
- העלילה שהתחילה מדבר אחד והתפתחה לדבר אחר לחלוטין, כאשר עלילות המשנה מקשות על הצופה לנחש לאן העלילה הראשית מתפתחת.
- השילוב המעודן של פנטזיה עם קמצוץ מד"ב בעלילה לכאורה ארצית.
- ההצגה של הרוע כאלמנט של הקיום והדירוג וההנגדה של רע (ליאו ג'ונסון, בובי בריגס) לעומת יותר רע (ווינדום ארל, ז'אן רנו, בוב)

בסדרה החדשה יש איזו התרפקות על העבר והמון דה ז'ה וו, ושום דבר חדש. עבודת המצלמה האיטית והסצנות בהן "לא קורה דבר" בכוונה, מזכירות לי את "שובר שורות". לא ראיתי עדיין שום דבר בבניית הדמויות, קווי העלילה, העריכה, הטקסטים, או כל אלמנט אחר שגרם לי דיגדוג של הפתעה או חידוש. להיפך. האלמנט של הפרדת הגיבור לשניים "טוב" ו"רע" מוכר לנו היטב מסדרת סרטי "סופרמן"

2 .בסדרה המקורית היו כמה שחקנים מוכרים אבל הרבה תפקידים ראשיים, ובראשן שלוש הבנות אודרי, שלי ודונה, גולמו בידי שחקנים טריים.

בסדרה החדשה להיפך - חוץ מהמיחזור המוגזם של הדמויות המקוריות (אני מוצא טעם לפגם במיחזור של הדמויות של אנדי ולוסי. אמנם זה קאמפ אבל זה מרגיש קאמפ מיושן) יש גם אינפלציה של תפקידים שמשוחקים על ידי שחקנים מוכרים היטב, שלא לומר כוכבים.

3. בסדרה המקורית היתה תשומת לב מרובה ומפורטת לחייהם ועולמם הפנימי של בני ה 18. לפחות 5 דמויות ראשיות למדי הן בנות המחזור של לורה פאלמר (שהיתה דמות ראשית בפני עצמה). הסדרה שמה דגש על הפער הבין דורי אבל גם על המעבר החד מחניכות לבגרות. הדמות של דייל קופר היא דמות צעירה אך מאוד בוגרת ומונגדת בעוצמה רבה לחוסר הבגרות שמפגינות הדמויות של בני המחזור של לורה פאלמר.

הסדרה החדשה היא סדרה של זקנים. חוץ מכל הדמויות המקוריות שהתבגרו ב 25 שנה הסדרה משופעת בדמויות חדשות של מבוגרים וזקנים. זה מתחיל משריף טרומן החדש- שהיוצרים יכלו לבחור בבנו להמשיך אותו כדמות צעירה אבל בחרו באחיו. לפי השחקן רוברט פורסטר (יליד 1941) זה אפילו אחיו הגדול... ממשיך בדמויות משנה קטנות (האשה במכונות המזל בקזינו) וגדולות יותר (מנהל חברת הביטוח) והשיא עבורי הוא בהופעתו של ריצ'רד צמברליין בן ה 83 . הדמויות הצעירות שמופיעות פה ושם פשוט נרצחות לפני שהן יכולות להראות פוטנציאל כלשהו.
בעצם תוך כדי כתיבה אני קולט שבכל זאת יש כאן אמירה - אני פוגש המון שחקנים שאני מכיר וזוכר אותם כצעירים, וכעת הם כבר מבוגרים. אשלי ג'אד, לורה דרן, ג'ים בלושי, מת'יו לילארד (הזכור מ"צעקה") וכמובן נעמי וואטס. הרושם שלי הוא שהסדרה דווקא מדגישה את אותות הגיל שניכרים בהם. נראה לי שהתמה המרכזית בסדרה החדשה היא לא הרציחות ומסתורין, ולא הטוב מול הרע, אלא אותן 25 שנים שחלפו מאז הסדרה המקורית. זו סדרה על הזדקנות וחלוף הזמן.
הביולוג הימי 693398
לזכותם של עורכי כאן 88 שמעתי אצלם הבוקר רד הוט צ'ילי פפרס וזו לא היתה אחת משלוש הבחירות הגלגלציות האוטומטיות ("מתחת לגשר" "הצד השני" ו"קליפורניקיישן") אלא מסביב לעולם הרועש והמאתגר יותר.
הביולוג הימי 693694
כמה ימים אחרי התגובה הזו התפטר בעז כהן, השדר/עורך המוערך והמזוהה ביותר עם רדיו 88. היום מסתבר לי שבדיוק מאותה ביקורת שיש גם לי על הקו החדש של התחנה.
הבוקר התפרסם ב"הארץ" ראיון עם בן שלו (למאותגרי "הארץ" - גוגל בעז כהן 88 התפטרותו הארץ)
הנה כמה פסקאות רלבנטיות מן הכתבה:

אומר בן שלו- "בכאן 88, גלגולה הנוכחי של התחנה במסגרת תאגיד השידור, הנטייה היא להשמיע בעיקר להיטים גדולים ולהתעלם מכל היתר."

במתכונת הקודמת של 88 כמעט כל המגישים היו גם עורכים. המתכונת החדשה שינתה את הפורמט הזה, לפחות בשעות היום: יש שדרנים שכלל לא משתתפים בעריכת התוכניות שהם מגישים, יש שדרנים שעורכים את התוכניות שלהם ביחד עם עורכים אחרים, והיו רק שני שדרנים שנהנו מזכויות יתר, כלומר מהזכויות שהיו בעבר נחלתם של כל אנשי 88, וערכו לבדם את התוכניות שלהם. כהן היה אחד מהם. השני הוא אבנר גורלי.

אבל מה שהתפתח, אומר כהן, היה שגרת עבודה מתסכלת מאוד כל יום הוא זומן לחדרו של עורך המוזיקה הראשי של התאגיד, אביעד רוזנבוים, והתבקש לשנות את רשימת השירים שלו. "יום־יום זומנתי", אומר כהן. "לא רק אני. זאת השיטה. יום־יום העורכים מזומנים, ועוברים על רשימות השירים, ואין דבר כזה שהעברת רשימה והיא מתקבלת כמו שהיא. למה השיר הזה ככה וזה ככה, והשיר הזה הוא לא שיר פתיחה..."

מה היו ההערות המרכזיות?

"הרצף הזה לא מספיק להיטי. הרצף הזה לא מספיק מוּכר. זאת הקונספציה החדשה של 88: לעשות רדיו שיש בו עדיפות גבוהה מאוד ללהיטים, העצמה גדולה מאוד של להיטים. השאלה היא מה זה להיט. על זה היו הוויכוחים. רציתי להשמיע את 'Beast of Burden' של הרולינג סטונס. לא מספיק להיט. 'ג'אמפינג ג'ק פלאש' – לא שיר פתיחה. "One of these nights' של 'האיגלס' – לא מספיק להיט.

"ואתה אומר: 'רגע, מי קובע?' כשאמרתי: 'אבל במצעד הבילבורד זה היה במקומות הראשונים', אמרו לי: 'הבילבורד לא קובע לגבי ישראל'. אמרתי: 'או־קיי. אבל בישראל זה היה במצעד השנתי'. יש לי את הנתונים. עבדתי איתם כל השנים. אז אמרו: 'היה במצעד השנתי בשנות השבעים, אבל לא שודר ב–20 השנים האחרונות'. שאלתי: 'איפה לא שודר?' אמרו: 'בגלגלצ הוא לא שודר'. זה כבר עולם מושגים שאני לא מכיר. אז מה אם הוא לא שודר בגלגלצ? זה אומר שאני לא יכול להשמיע אותו?

עד כאן הכתבה.
הבוקר נגדשה הסאה גם אצלי. גם לי אין בעיה עם להיטי עבר, אבל הבוקר האזנתי לליונל ריצ'י אחד ושני באנגלס ברצף (אחד מהם "מאניק מאנדיי", אבל היום יום ששי! טוב שלא השמיעו ביום החמסין הזה את hazy shade of winter) וזה היה פשוט מתוק מדי. כמעט הייתי צריך לעצור בצד ולהזריק אינסולין לאוזן.
ועוד- בוקר יום קייץ חם הוא בדיוק האנטיתזה ל "In the air tonight" של פיל קולינס שאפילו גלגלץ לא היו מעזים לשדר מחוץ לערבי סתיו וחורף קדורניים. אבל ב 88 החדשה אין שום רגישות לאוזן של המאזין. אם כך אני מעדיף כבר גלגלץ. שם אני יודע בדיוק למה לצפות.

לצד הזכות המדולדל של 88 החדשה אני חייב לציין את המינון הנמוך יחסית של ביטלס, ופה ושם יש עדיין "אוי איזה כיף, לא שמעתי את זה המון זמן" כמו Memories של "אדמה ואש" ההולנדים שהושמע באמצע השבוע.
הביולוג הימי 694053
בחודש שעבר מאז התגובה הזו אני ממשיך להתנדנד בין ביקורת להערכה.
אותו חוסר רגישות בעריכה ממשיך לעצבן אותי. באחד מאחר הצהריים הדביקים של השבוע שעבר שוב זכיתי לרצף של שירים שאין מילה טובה יותר לתאר אותם מאשר "סתויים" (הפעם "in the air tonight" נעדר, אבל רוחו שרתה על הסט). לא יכולתם להתאפק עוד חודשיים? באותה שעה בתחילת אוקטובר הם יישמעו אחרת לגמרי.
ביום אחר השמיעו את "white room" וזה סבאבה, אבל הקריין נכנס בהשהיה שעושה את השיר, זו שבן שלו כתב עליה פיסקה שלמה‏1, הטביע את הכניסה המחודשת של המוזיקה והרס את חווית ההאזנה. שלא לדבר על חילול הקודש המוחלט כאשר באולפן החליטו ש"In the Court of the Crimson King" מסתיים לפני ריקוד הבובות...

ומצד שני הבוקר זכיתי ליהנות מאוד מעריכה מעולה שהשמיעה לי את "תמונה" של יהודית רביץ, ו"התעוררות" של שם טוב לוי. שני שירי בוקר לפתוח איתם את השבוע שהשילוב שלהם‏2 מקפיץ את חווית ההאזנה לתענוג, ומייד אחריהם את "מן זאמאן" הגרובי והמעולה שלא הכרתי בכלל. סט שמכניס אותך למשרד ביום ראשון בבוקר בצעד קליל יותר.

_______

1 איך השירים האלה מצליחים להצליף בי כל פעם מחדש?:
"האלמנט הקצבי הבולט של "ווייט רום" הוא הברייק, העצירה הפתאומית של המוזיקה בסוף האינטרו המלכותי, שאחריה באה מכת תוף אדירה והשיר מתחיל לדהור. זה קורה כמה פעמים בשיר ויוצר התניה אצל המאזין, אבל בפעם האחרונה, לפני הסולו של אריק קלפטון, המתופף ג'ינג'ר בייקר לא מנחית את המכה במקום הצפוי אלא מחכה עוד כמה שניות ויוצר (ביחד עם הפידבק של הגיטרה) מתח מוזיקלי טעון שפשוט חייב להתפרק. ואז קלפטון נכנס. ההקשר, עם ההשהיה האסטרטגית של הקצב, צורב את הסולו בתודעה לא פחות מנגינת הגיטרה עצמה."
2 בכמה רמות, הרי יש קשר אסוציאטיבי ברור בין רביץ ללוי.
הביולוג הימי 694496
2 לא רק אסוציאטיבי, ע"ע ששת [ויקיפדיה].
הביולוג הימי 694499
:)
זאת בדיוק היתה האסוציאציה שלי
הביולוג הימי 700716
לאחרונה רדיו 88 מצליחים לקרוא לי את המחשבות.
לא רק שנכנסו לשידור המון שירים מהפלייליסט האישי שלי ביוטיוב, אמש שוב חשבתי לעצמי "למה לא מגוונים יותר רוק כבד משנות השבעים ומסתפקים רק במדגם הצפוי. טוב, לא חייבים אוריה היפ, אבל אם זה דיפ פרפל זה תמיד עשן על פני המים. למה לא Highway star?"
והנה הבוקר (אמנם ישר אחרי Stairway) הם השמיעו את Highway star בכבודו ובעצמו.
הביולוג הימי 700723
ואולי להיפך - הם מצליחים לעצב את המחשבות שלך שיתאימו לפלייליסט.
הביולוג הימי 700726
אפשר להשוות טעמים מוסיקליים
מצעד הגיטריסטים הגדולים
היה לי קשה לבחור והשארתי כמה אהובים בחוץ.
הביולוג הימי 700842
נו, פה אתה יכול לפרט - מי בחרת? מי נשאר בחוץ בצער? את מי הרגשת סיפוק להשאיר בחוץ?

אני קצת מאוכזב מעצמי, גיליתי שאין לי כמעט אהבות של ממש בגיטריסטים. שנאות דווקא יש לי; יותר קל לי לסמן גיטריסטים שאני לא אוהב (בריאן מיי, אדי ואן היילן, סלאש‏1). כדי לקושש עשרה אהובים אני אצטרך להקשיב לאלה שאני לא מכיר (רוב הרשימה, ובפרט, אוי לבושה, פיט טאונסנד), לאלה שאני מכיר אבל בטוח לא מספיק (קלפטון) ולזה שאני מכיר מצוין אבל אף פעם לא שמתי לב אליו כגיטריסט (זאפה).

יש רק שניים שסימנתי בלב שלם חוץ מהנדריקס: אחד הוא ג'וני מאר, שכשהייתי נער וחרשתי את הסמיתס למדתי להעריך אותו עוד יותר מאת מוריסי. השני - פעם ברדיו שמעתי את Cocaine, ואמרתי לעצמי, או, אף פעם לא הבנתי מה כל כך דגול באריק קלפטון, ועכשיו אני מבין! איזה צליל גיטרה נהדר! ואז השדר אמר שזה היה ג'יי ג'יי קייל.

ומה לעזאזל עושה ברשימה בלאק פרנסיז? לא אמור להיות ג'ואי סנטיאגו? (לא שהייתי בוחר אותו, ובכל זאת)

1אצל שני האחרונים אפשר לטעון שהתיעוב שלי הוא למוזיקה של הלהקה ככללה, אבל אני חושב שלגיטרה יש תפקיד, תרתי משמע, בתיעוב.
הביולוג הימי 700843
כמעט שכחתי, גם סנטנה בשנואים!
הביולוג הימי 700899
ועכשיו לצלילי המצעד, אני נזכר בגיטריסט הכי גדול שאני הכי מתעב: גארי מור! (לפי השיר היחיד שלו שאני מכיר, היחיד שמשמיעים)
הביולוג הימי 700917
אני יכול להבין בקלות למה השיר הזה יכול לעורר אנטגוניזם - יש בו איזה שמאלץ פומפוזי שמקצין סגנון גיטרה מסוים וואז ממשיך ועושה זאת שוב ושוב. ושוב.
אבל יש לי ניחוש לא מבוסס, שגיגול יוטיובי קצר יחשוף אותך למגוון יותר גדול של הנ''ל שבטח יצדיק
קצת יותר את ההערכה לפועלו.
אני גם לא מתלהב מסנטנה.
הביולוג הימי 700921
מחשבה אחרונה (בלי נדר) בעקבות המצעד: הם אמרו שבתוצאות ההצבעה הניצחון של הנדריקס היה בפער מאוד קטן מפייג' ומקלפטון. אבל באוזני הפער של הנדריקס מכל השאר הוא ענק.

וחוץ מזה, מישהו צריך פעם לציין שהוא היה גם זמר אדיר.
הביולוג הימי 700928
הערת שוליים
הגיטריסטים הגדולים מתחלקים אצלי לשניים-
אלו שמנגנים ''מלוכלך'' ובראשם ג'ימי הנדריקס וג'ימי פייג'
ואלו שמנגנים ''נקי'' ובראשם דיויד גילמור ומר קנופלר (תודה לפונז)
היה מי שאמר שג'ימי פייג' פספס יותר תווים בהופעה בשיר אחד מאשר שגילמור פספס בכל הקריירה שלו.

אני חושב שהגיטריסטים ה''נקיים'' שייכים יותר למסורת הבלוז וה''מלוכלכים'' לרוק, אבל יש מספיק דוגמאות הפוכות. לד זפלין עצמם נגנו המון בלוז.
הביולוג הימי 700932
לא הפוך, "מלוכלכים" בבלוז?
הביולוג הימי 700935
ואולי כדאי לציין כאן את המובן מאליו - הרבה יותר קשה לנגן מלוכלך מלנגן נקי. כעובי שטיח הדיסטורשן עובי הטעויות, הפספוסים וההחלקות שאפשר לטאטא מתחתיו.
וזה בלי להוריד כמובן מאיכות ההלחנה והיצירתיות האדירות - עוד לפני הביצוע - של פייג' או הנדריקס, כשאלה של האחרון נדמות כאילו לא מהעולם הזה. בשביל מקוריות כמו שלו צריך להרחיק לאבות המייסדים של הבלוז והרוק.
הביולוג הימי 703944
זה מזכיר לי שארתור רובינשטיין (גיטריסט קטן מאד, עד כמה שאני זוכר) כתב בספר שלו שאם היו שמים דלי מתחת לפסנתר הוא היה מתמלא בתווים שהוא פיספס.

ושתי האגורות שלי לרשימת הגיטריסטים זה אלווין לי מלהקת Ten Years After שהתאהבתי בו כשראיתי אותו בפעם הראשונה בסרט וודסטוק שהקרינו במרתף של הגמנסיה.
הביולוג הימי 700934
להנדריקס יש עוד יתרון גדול על שניהם: הוא מת בגיל עשרים ושבע, ובזאת חסך מאיתנו ומשקלולי המצעדים שלנו את כל הקראפ, הדעיכה, ההתמסחרות, ההזדקנות, ושאר הגועל נפש שמלווה קריירה של חמישים שנה ולא של שבע שנים. ככה שממנו נשארה בעיקר המיתולוגיה, וזו מביסה את המציאות לעיתים קרובות.
וכן, הוא היה גם זמר אדיר.
הביולוג הימי 700944
מבחינת הפרסום הוא היה פעיל 4 שנים. (אין על ה60 וה70).
הביולוג הימי 700947
כן, לקחתי מקדם היסטריה לצורך חסכון בזמן גיגול.
הביולוג הימי 700844
ומה עם קית' ריצ'ארדס?
הביולוג הימי 700850
לא צד את אוזני עד כה (אני מכיר רק את הלהיטים הגדולים של האבנים, אבל זה לא מעט). בדף של ההצבעה מייצג אותו Satisfaction. צר לי, אני לא ממש מתרשם מהריף שם, זה נראה לי משהו שכל גיטריסט היה יכול לנגן באותה מידה. רוצה להציע לי רצועה אחרת?
הביולוג הימי 700852
בנגינה אני לא מבין אבל ריצ'ארדס נחשב בעיני מביני דבר כמו דני סנדרסון כאחד מנגני הגיטרה הגדולים ביותר. דוגמא טובה לנגינתו היא Honky Tonk Women .
הביולוג הימי 700853
גם אני לא מבין גדול בנגינה, וכן, את זאת אני יכול להעריך.
הביולוג הימי 700858
רון מיברג כתב על Gimme Shelter:
"אם ייצא לכם פעם להיקלע לקטטה שהנושא שלה הוא ריפ הגיטרה הגדול בהיסטוריה, הפרידו בין הניצים, חלקו כמה סטירות והסבירו בסבלנות שמה שעשה כאן קית' ריצ'רדס ב-G פתוח ובחושים של חתול אשפתות, זה להגדיר מה יכולה גיטרה חשמלית לעשות אחרי שכל הווירטואוזים הלכו כבר הביתה עם אצבעות מדממות ולסת נעולה."
הביולוג הימי 700849
בצעירותי היה מקובל לטעון שאריק קלפטון הוא הגיטריסט הטוב ביותר בעולם. אני, אם יש צורך לציין, מתקשה להבדיל בינו לבינו.
הביולוג הימי 700854
עוד אחד בלב השלם שלי - מארק קנופלר כמובן.
ואם אתה אוהב את הצליל של ג'יי ג'יי קייל, הוא מזכיר אותו הרבה יותר מקלפטון.
אני מאד בעד קלפטון, אגב, ובמקרה שאתה לא מכיר אני ממליץ על האלבום הכפול הקלאסי "לילה וסיפורי אהבה אחרים" בתור התחלה, ואחר כך על אלבום ההופעה Just one night משלהי הסבנטיז.
זכיתי לראות שתי הופעות שלו, אחת בבריכת הסולטן ביום השחרור שלי מסדיר, ואחת ברויאל אלברט הול בלונדון ב-‏2006. שתיהן היו טובות, אבל הראשונה, כששנינו (אני והוא) היינו הרבה יותר צעירים היתה נפלאה במיוחד.

ובשביל הופעה אדירה באמת, אני מפנה אותך למשפט הראשון שלי.
הביולוג הימי 700862
קנופפלר לא מרטיט לי את המיתרים, מצטער (ואין לי נימוק).
הביולוג הימי 700864
טעמו של אדם כבודו.
בגללו אני מנגן בגיטרה.
הביולוג הימי 700865
גם את נופלר (המכונה קנופלר) הצטערתי להשאיר מחוץ לעשיריה שלי
הביולוג הימי 700866
אתה רשאי לקרוא לו מר קנופלר :)
האף של גולדה מאיר 700871
:)
הביולוג הימי 766538
סבא נופלר לא מוותר.
הביולוג הימי 766539
בימים אלה ממש הוא מוכר עשרות מהגיטרות שלו במכירה פומבית בלונדון, אם זה מעניין אותך.
ושאפו על הקישור.
הביולוג הימי 766541
הוא בטח גם חותם על הגיטרה. גיטרה של נופלר בחתימתו האישית ותלויה בסלון. כן ממש. בגלגול הבא.
הביולוג הימי 766546
ומה עם כזו שגם קלפטון, גילמור, ג'ף בק ואחרים חת מים עליה?
הביולוג הימי 766552
אם הייתי גרוש, כנראה הייתי ללא גרוש.
הביולוג הימי 766542
ראיתי שמחר 30/1 זה מסתיים.
הביולוג הימי 703919
היה עכשיו ברדיו את יד אחת עושה את זה, ואשתי הבחינה פתאום שיצחק לפטר (זה עובד!) עושה שם חיקוי ברור מאוד של נופלר (בתקופת סולטני הסווינג). מלבב במיוחד הסולו הארוך מ-‏2:08 (יותר מחמישית השיר! איפה הם, הסולואים ההם).
הביולוג הימי 703920
בהחלט!
גם אני מתגעגע לסולואים ההם.
ואגב, סגנון הנגינה של לפטר די קרוב לנופלר לא רק כאן, צליל הפנדר הנקי שלו די דומה, ולטובתו אפשר גם לומר שללפטר היה את זה לפחות חצי עשור לפני שנופלר פרץ לתודעה.
פעם כבר תהיתי ביני לבין עצמי עד כמה האהבה שלי לדייר סטרייטס - שהיו גם ההופעה החיה הראשונה שלי - מושפעת מהתקליט הראשון ששמעתי בגיל 4: סיפורי פוגי.
הביולוג הימי 703921
אין ספק שהמוזיקה של הילדות מוטמעת בנו (כמו כל דבר אחר, מי אמר עוגיות מדלן?).
בעבור זה טחנתי לילדים כשהיו קטנים את "הייתי פעם ילד" של איינשטיין ורכטר. קונטרה ל"איפה העוגה".
הביולוג הימי 700863
הבחירות שלי היו ברובן מאוד שבלוניות
הנדריקס
פריפ
ג'ימי פייג'
סנטנה
דיויד גילמור
בריאן מאי
סלאש

עד כאן קלי קלות
השלישיה האחרונה היתה לי קשה בגלל ריבוי מועמדים

קלפטון
פרינס
ג'ף בק
ריצ'י בלקמור
זאפה
חשבתי לרגע גם על מיק רונסון

בסוף בחרתי את קלפטון, ריצ'י בלקמור ופרינס, והשארתי בצער רב את ג'ף בק בחוץ.

מי שהיה צריך להופיע בין המועמדים לדעתי ולא נכלל הוא ג'ו וולש מהנשרים.

הגדול מכולם היה ונשאר עבורי רוברט פריפ. מי שיכול לנגן תו בודד שישמע כמו מנגינה, ושהסולואים שלו לא נשמעו כמו שום דבר אחר
הביולוג הימי 700873
והנה הרשימה של בן שלו.
הביולוג הימי 700882
בדיוק רציתי לקטפייסט אותה כאן וראיתי שהקדמת אותי. רשימה נאה, והוא מנסח היטב דברים שרציתי לומר בפתיל הזה, לגבי ג'ורג' הריסון וניל יאנג.
יאנג בכלל הוא תופעה, כי בכל רשימה כזאת הוא בקלות הגיטריסט הכי גרוע מבחינת טכניקת נגינה, אבל כאמן שמנגן את עצמו בדיוק כמו שבא לו באותו רגע, ושיקפצו לו כל הוירטואוזים שמסביב, כמעט ואין לו מתחרים.
בלי לעמוד מאחוריה, אני עדיין אביא לכאן תגובה נהדרת ביוטיוב שקראתי לאחד הביצועים החיים שלו ל'הוריקן': Neil Young" plays the second greatest guitar solo ever, then he sings some, and then he plays the' greatest guitar solo ever heard"r
הביולוג הימי 700885
לטעמי נגינת הגיטרה של ניל יאנג היא לא ''מעט גמלונית'' (כדברי בן שלו במאמר לעיל), אלא גמלונית בצורה מביכה, ואף מכאיבה לפרקים, ברמה של להקת תיכוניסטים שמתאמנת במקלט. אבל על טעם וריח וגו',
הביולוג הימי 730781
אגב, ברשימה האקלקטית של הרולינג סטון יאנג במקום 83, ליד גילמור(!). מר קנופלר 27 מכובד, בהתחשב בזה שפריפ ב 42 ובריאן מאי 39.
ואצלם אחרי המקום הראשון המשוריין, הסגן של אלוהים הוא דווין אולמן.
הביולוג הימי 730785
א. מן הידועות בענף שהשיטה הכי טובה להתקרב לאלוהים זה למות צעיר.

ב. הרשימה לא נוראית, חוץ מכמה החלקות:
קורט קוביין? ברצינות? מילא שהלהקה שלו אוברייטד (אבל כבודה במקומה מונח), אבל גיטריסט במקום ה-‏13? אמנם הוא נעזר בסעיף א', אבל יש גבול, לא הייתי מכניס אותו לשום רשימה רצינית של גיטריסטים. מה הוא ידע לנגן, שלושה וחצי ריפים שכל גיטריסט מתחיל מצליח לנגן? פייר - אני מאוכזבת.
הביולוג הימי 730786
אני חושב שזה תת סעיף של הויכוח על בוב דילן.
אני הרבה מעבר לגילאים של דור ה-X ומוזיקת הגראנג' של סיאטל, אבל נירוונה בהחלט מצויינים בעיניי. אני חושב שזו עובדה אובייקטיבית שקוביין היה מוזיקאי חובב ולא מקצועי מבחינת כישורי הגיטריסט שלו. אלא שהבחור שיחק היטב את תפקיד חייו. דבר שהרשים רבים ומשפיעים, כמו למשל ניק הורנבי, שכתב עליו ברווק פלוס ילד בציניות מסויימת.
מזכיר את הסיפור הישראלי של זוהר ארגוב.
הביולוג הימי 730793
כמו שרמזתי, על נירוונה עצמה אין לי כוונה להתווכח, כל אחד וטעמו עימו.
אבל לגבי כישורי הגיטרה אני מסכים עם הגדרתך, שבינה לבין מקום 13 בכל הזמנים נמצא מרחק כל כך גדול, שאפשר להכניס בו אלף גיטריסטים ויהיה עוד מקום לעוד.
הביולוג הימי 730797
א. מסכים, וניסוח מעולה.

ב. הרשימה כן נוראית. לא משנה אם אתה אוהב את גילמור או לא, מקום 80 ומשהו זאת אמירה פוגענית, בפרט שקלפטון כן משתחל אצלו למקום רביעי. איזה מין רצון להיות קול בכל מחיר, שמתבטא גם בכמה שמות עלומים למדי שמשתחלים מאוד גבוה (מי זה ריצ'רד תומפסון ממקום 19 לעזאזל?).
הביולוג הימי 730800
מסכים כמובן לגבי גילמור.
ליגה לאומית בכל דירוג סביר - שאני רוצה גם לחזק מראייה טכנית של גיטריסטים (חובבים, נניח): מאד קשה ללמוד לנגן כמו גילמור.
אם בשביל קוביין מספיקים כמה power chords שהם בין הדברים הראשונים שתלמד בתור נגן חשמלית, מתיחות המיתרים של גילמור הן ממש חומר למתקדמים.
מנסיוני האישי, ככלל מתיחת מיתרים היא דרגת קושי מאתגרת לגיטריסטים - היא בעצם המקום העיקרי שבו הנגן עובר מספקטרום בדיד של טונים לספקטרום רציף שבו האוזן שלו היא הקובעת מתי הוא מגיע לתו הנכון.
אבל אם מתיחה של חצי-טון וטון הן מהמקובלות, גילמור מגיע גם לשניים וחצי טון כאילו כלום.
(דה פקטו זה אומר שהוא יכול לנגן כמעט חצי אוקטבה על מקום יחיד בסריג של הגיטרה).

או כמו שאמר פעם מישהו בהשוואה לגיטריסט אגדי אחר: ג'ימי פייג' מפספס בשיר אחד יותר תווים ממה שגילמור פספס כל החיים.
הביולוג הימי 700894
פריפ נעדר מהרשימה שלו, ולכן היא פסולה מטעם הרבנות הראשית.
הביולוג הימי 700986
תודה על מקבץ פריפ! בהחלט מרשים.
הביולוג הימי 750836
אחרי המון שנים של המנעות מטעמי "יצא לי כבר מכל החורים" שמעתי שוב את אלבום ההופעה הכפול של לד זפלין The song remains the same.
אני חושב שבאותו לילה שרתה השכינה על ג'ימי פייג' והוא היה לרגע הגיטריסט הכי טוב בעולם. נכון, הוא היה נפוח מחשיבות עצמית, ועזרה לו חטיבת הקצב כנראה הטובה בהיסטוריה, אבל עדיין. אני מדבר כמובן על סטיירוויי, אבל גם Since I've been Loving You (שלא הופיע באלבום המקורי אבל כן בסרט1). בכלל, כמות הנפח המוזיקלי שהגיטרה שלו ממלאת באלבום הזה (קצב, ריפים, לווי, עיטורים, סולו, הלוך חזור עם הזמר, כנ"ל עם התופים, דאווינים) היא חסרת תקדים בעיני.

________
1 והגרסה ברימסטר מ 2007, מהופעה אחרת באותו סבב, אפילו טובה יותר בעיני.
הביולוג הימי 750837
אני אוהב משם את No Quarter הפחות ידוע קצת.
הביולוג הימי 750894
שהוא בעיני דוגמה מצויינת לגאוניות התיפוף של בונזו, על אחת כמה וכמה לאור העדרו של הבס בגרסת ההופעה כי ג'ון פול ג'ונס על הקלידים.
הביולוג הימי 700851
היה לי ויכוח קטן בבית, האם היה צריך לשים בהצבעה גם גיטריסטים ישראלים. לי היה קשה לדרג ישראלים לעומת זרים, יש מטען שונה לגמרי של סנטימנטים. אבל יש גיטריסט אחד, ישראלי טכנית (הוא ולהקתו רק אינסטרומנטליסטים, כשהיתה קצת שירה היא היתה באנגלית, ואין לו שום קשר מוזיקלי לישראל), שאם הוא היה מועמד אז הייתי מצביע בשבילו כל כך חזק שהמסך היה נשבר: אורן בן דוד.
הביולוג הימי 702234
ועוד בן דוד עם גיטרה שאני מאוד אוהב: ריקי בן דוד, היג"כ "מורחת לאקום" (נסו כל אחד מהשירים שם). בעצם הם שתי גיטרות, יחד עם אורן זילברשטיין. אין לי סיבה לחשוב שהם גיטריסטים מוכשרים בצורה יוצאת דופן, אבל עצם הדומיננטיות של הגיטרות נדירה בימינו, אני אוהב את הצליל המחוספס (אבל לא אוהב את איכות ההקלטה המחוספסת), ותפקידי הגיטרות מגוונים, בעצם נשמעים שונים למדי בכל שיר.
הביולוג הימי 713610
לא יודע למה נזכרתי בפתיל הזה היום, אבל חשבתי שאם מדרגים גיטריסטים, צריך לחלק אותם לפי סגנונות. כי מה לג'ימי פייג' ולפאקו די לוסיה?
יוצא שהמצעד, וגם הבחירה האלטרנטיבית של בן שלו, מתמקדים בגיטריסטים של ז'אנרים בודדים.

אז בוא נראה (בסוגריים דוגמאות, לא דירוג)
בלוז- (בי בי קינג, באדי גאי, ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס)
ג'אז - (ווס מונטגומרי)
רוקנרול - (לס פאול, צ'אק ברי, צ'ט אטקינס, קית' ריצ'רדס)
פופ רוק (ג'ורג' הריסון)
בלוז רוק (אריק קלפטון, גארי מור, SRV)
פולק רוק (ניל יאנג)
רוק דרומי (דווין אולמן)
רוק כבד (ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, אנגוס יאנג)
רוק לטיני (קרלוס סנטנה)
גלאם רוק (בריאן מאי, אדי ואן הילן, סלאש)
פרוג רוק (רוברט פריפ, סטיב האקט)
מטאל (דייב מארי, מרטי פרידמן, קירק האמט)
פאנק (פרינס)
פאנק (ג'וני ראמון)
פוסט פאנק (ג'וני מאר)

וג'ימי הנדריקס, שוב, בקטגוריה משלו. הייתי מכניס אותו לרוק כבד, רק שעוד לא היתה הסוגה.

גיטריסטים ישראלים-
יצחק קלפטר
יהודה פוליקר
דני סנדרסון
שמוליק בודגוב (הצ'רצ'ילים, ברוש, ששת, היהודים) שעיטר וממש "עשה" להיטים גדולים כמו סיוון (לחכות לסולו), נכון להיום של זוהר ארגוב, הסולו הקצרצר והענק מ"אתה פה חסר לי" ועוד הרבה. קטע המופת שלו עבורי הוא הדואט עם הכינור של טוני בראוור ב"שמש שמש" של אריאל זילבר.
גילי דור, בזכות הסולו האלמותי ב"אם זאת אהבה. עבורי זה סולו הגיטרה הגדול ביותר בשיר עברי.
הביולוג הימי 713611
ויהודה קיסר, כמובן.
הביולוג הימי 713612
כתבה מצוינת על להקת ברוש וכל מה שסביבה.
הביולוג הימי 713621
Fאנק או Pאנק?
הביולוג הימי 713623
גם וגם. פרינס בפ' רפויה, ג'וני ראמון בפ' דגושה.
הביולוג הימי 713696
אם כבר ג'ימי פייג', אנקדוטה ששמעתי באחת התוכניות ברדיו (88FM?) שבשיר Tous les garçons et les filles של פרנסואה הארדי מ-‏1962 ניגן בגיטרה ג'ימי פייג'. מקווה שזה לא יגרום לך לשנות את הקיטלוג שלו.

אה, כן. במטאל (או אולי רוק כבד) יש מקום של כבוד לטוני איומי, שחגג יומולדת שבוע שעבר. כשהצצתי בדף שלו בויקי הסתבר לי שהוא כתב את השיר שייצג את ארמניה בארוויזיון 2013.
הביולוג הימי 721003
היום ב-‏88 שמעתי שיר ישן מוכר ונחמד, ואחרי שתי דקות של כיף פופי טראשי הלסת שלי נשמטה לשמע סולו הגיטרה הכי מלהיב שאני מכיר בתולדות ישראל, בהסתייגויות הזניחות שהשיר לא בעברית, אני לא יודע אם הוא הוקלט בישראל, אני לא יודע מי מנגן את הסולו (שתי אפשרויות עולות על הדעת), ואני לא בטוח אם זו גיטרה. אבל למי אכפת. הנה.
הביולוג הימי 721004
ודייק: זהו סולו בוזוקי.
לא רע בכלל, אבל אני לא בטוח שהייתי משתמש באותם סופרלטיבים.
מצד שני, הרמת ציפיות שכזו לפני השמיעה סופה אכזבה כמעט מובטחת.
הביולוג הימי 721006
אתה צודק, טעות טקטית שלי.
הביולוג הימי 721012
כפיים.

יאסו טריפונס.
הביולוג הימי 721010
לא יודע, אין שם טאצ'.
ואם אמרתי טאצ', אחד הגדולים
הביולוג הימי 748499
עד לרגע זה חמק מאוזני מה שהוא עשה ב"אני ואת אז". מילא הסולו, אבל ההנדריקס באינטרו!
הביולוג הימי 748508
לי האינטרו (של הקישור ששלחת, כן?) נשמע הרבה יותר קלפטון מהנדריקס.
הביולוג הימי 748575
לי זה נשמע יותר BB King. בסיס להשוואה
הביולוג הימי 748578
מאחר ואני הייתי שם את הקשת BB קינג – קלפטון – הנדריקס בסדר הזה‏1, אזי הדרוג שלך מכיל ממילא את הדירוג שלי.

1 מבחינת אופי הנגינה והסאונד, אין כאן מי יותר טוב או פחות טוב.
אין על פופ יפני 721014
השיר זן זן זן סה, על ידי להקת ליווי ז
של סרט האנימציה
"השם שלך/שלך"
"your name"
לקליפ העיקרי שלא הצלחתי להביא את הלינק שלו ביוטיוב, היו ביוטיוב יותר מ- 200 מליון צפיות.

הביולוג הימי 721037
לאיפה הלכת? איך אפשר להשוות את נגינת חולה דלקת הפרקים שלך על הבוזוקי למשל לדואט של חיים רומנו עם הרוק של Guns and Roses?
מועדון הקצב של אביהו פנחסוב
הביולוג הימי 704487
עכשיו כאן 88 עושים בחירות לקראת מצעד קאברים.

הצלחתי בקושי לגרד עשירייה:

1. House of the Rising Sun, עם כל הקלישאה שבדבר
2. Scarborough Fair, כנ"ל
3. I've Seen that Face Before, לא בגלל שהגרסה הזו מוסיפה משהו מוזיקלי לפיאצולה, כמו בגלל שיש משהו מופתי באינטגרליות שבה ג'ונס ושותפיה שילבו בו מילים והפכו אותו לשיר פופ.
4. Sloop John B. אומרים ש-Pet Sounds הוא אלבום מופת, ואני לא הצלחתי למצוא בו שום דבר טוב חוץ מהשיר הזה, ואז גיליתי שהוא בכלל לא מקורי, אבל עדיין זה עיבוד שמוציא מהשיר יותר ממה שהיה בו קודם (ואאל"ט גם טוען את המילים במשמעות חדשה).
5. Teardrop של חוסה גונסלס, לא יותר טוב מהמקור, אבל טוב כשלעצמו ולא מעורר געגוע למקור, מה עוד אפשר לבקש מקאבר.

וחמשת האחרים הם לא כזה חוכמה, סתם שירים שהז'אנר של הקאבר יותר אהוב עלי מהז'אנר של המקור, אז לא היו צריכים להתאמץ.

6. My Way של סיד וישס
7. Sweat Dreams של מרלין מנסון
8. Walk on By של הסטרנגלרז
9. Walk on By של אייזק הייז
10. You Keep Me Hanging on של ונילה פאדג'.

מיותר לציין שהכל במגבלות ההשכלה שלי. את ששת האחרונים כאן לא הכרתי קודם בגרסת הקאבר, ורק ההיכרות עם המקור סיקרנה אותי מספיק כדי לבדוק. בערך רבע מהרשימה לא הכרתי לא את המקור ולא את הקאבר, ולא בדקתי. בחלקם הקאברים הם של מוזיקאים שאני אוהב.

רשימה הרבה יותר נחמדה מבחינתי היתה של שירים שאני אוהב, אפילו מאוד, ולא ידעתי עד עכשיו שהם קאברים, או ששמעתי פעם ולא הפנמתי, ועכשיו גיליתי את המקור והוא הרבה יותר יפה.

1. Bette Davies Eyes
2. Hound Dog
3. I Put a Spell on You
4. Lalena
5. Got My Mind Set on You
6. Me and Bobby Maggie
7. Piece of My Heart
8. Rivers of Babylon
9. Sunny
10. Tainted Love
11. Wild Thing
12. טוויסט וצעקה. המקור לא משהו בשמיעה חפוזה, אבל זה של הביטלס הוא קאבר לקאבר יותר טוב משל הביטלס.

אם מישהו מסיק מ-‏8 ו-‏9 שאני בהכרח מעדיף מקור אולדי על פני קאבר דיסקו, דוגמה נגדית ש-‏88 לצערי לא הציעו: One Way Ticket. של Eruption מהנה בהרבה משל ניל סדקה.
הביולוג הימי 704491
הקאבר החביב עלי, גם כי הוא יפה וגם כי הוא כל כך הרבה יותר טוב מהמקור, הוא Mad World בביצוע של גארי ג’ולז.
הביולוג הימי 704492
כבר דנו בו בעבר, אבל הסיבה היחידה לא לכלול את לאורך מגדל השמירה של הנדריקס זה כי אלה פשוט לא כוחות.
הביולוג הימי 704544
אני מסכים בקלות שזה לא כוחות, שהגרסה של דילן היא שיר יפה של דילן ולא יותר, ואילו זו של הנדריקס היא פצצה גרעינית. אני חושב שהצלחתי להסביר לעצמי עכשיו למה אני לא יכול לראות בה קאבר מופת. כי כשדילן שר ברור מאוד שזה שיר של דילן, אתה מרגיש את דילן מכל הברה שהוא שר. כשהנדריקס שר ומנגן - אתה שומע את הנדריקס בשיאו, אבל אתה, כלומר אני, לא שומע את השיר. אי אפשר לדעת אם הוא קיבל השראה מהשיר הספציפי הזה. הוא היה יכול לשיר את ''יונתן הקטן'', והיתה יוצאת לו פצצה גרעינית בערך באותה מידה.
הביולוג הימי 704493
וגם:
כל אחד צריך ללמוד מתישהו של בק.
הביולוג הימי 704494
לגמרי One way ticket. אני זוכר אותו כשיר כיפי מאד בזמן אמיתי.
ומפתיע - תמיד חשבתי שזה זמר, ועכשיו גיליתי בזכותך כמה טעיתי.
משעשע שבאותה תקופה לערך זה קרה לי הפוך עם ה-Logical Song של סופרטראמפ. מה רבה היתה הפתעתי לראות אותו בפעם רהאשונה בטלויזיה ולגלות שהקול הראשי הוא לא זמרת.
הביולוג הימי 704545
כן, גם אני הופעתי כמוך ממגדרה של הזמרת של ארפשן. המקרה ההפוך קרה לי עם ג'ואן ארמטריידינג. כנער התקשיתי גם להסכין עם העובדה שגי'מי סמרוויל הוא גבר, למרות שידעתי את זה כעובדה.
הביולוג הימי 704564
סליחה על הניטפוק - נשמע לי שהמקרה עם ג'ואן ארמטריידינג הוא זהה, לא הפוך (ל-ארפשן).
הביולוג הימי 704581
אהמ, כן.

תראו קטע, התת פתיל הזה מתקשר (לפחות באופן אסוציאטיבי) לכותרת המאמר!
הביולוג הימי 704651
ובדיוק עכשיו פורסם שאפשר יהיה לראות אותו בהופעה חיה בארץ השנה.
הביולוג הימי 704498
הקריטריונים שלי עבור הקאברים הגדולים:
שהביצוע לא רק יהיה טוב יותר מהמקור אלא שיתן לו גם טוויסט, שיטען את השיר במשמעות נוספת,
ובכך שיהפוך אותו לשיר טוב יותר.
הקאברים הגדולים מזוהים כל כך עם המבצע המחדש וגורמים למקור להשמע אנמי, ואפילו להשכח כליל.

1. ג'ו קוקר- עם מעט עזרה מידידי
הקאבר האולטימטיבי מבחינתי.
2. ג'ימי הנדריקס - all along the watchtower
כל קאבר לדילן מבורך בעיני, אפילו גאנס נ רוזס. הוא כתב שירים טובים אבל לאזני הביצועים שלו לרוב מסריחים. הנדריקס לא רק היה הגיטריסט הענק, אלא גם ידע להגיש שיר.
(וזה נדמה לי או שג'ימי פייג' גנב את הריף שמתחיל ב 2:32 לסטיירוויי בגרסת ההופעה?)
3. ננסי סינטרה - באנג באנג
עושה לי צמרמורת, המקור לא.
4. דיויד בואי - wild is the wind
בואי, אין עליו.
5. מת'יוס סאות'רן קומפורט - וודסטוק
מכניס אותי לאווירה של וודסטוק הרבה יותר מהמקור. הגיטרה המרחפת ברקע. שיר על זמני בזכות הביצוע.
6. הקרפנטרס - סופרסטאר
אני מת על הקול וההגשה של קארן קרפנטר.
7. תא רך - tainted love
שיר אהוב, לא ידעתי שהוא קאבר.
8. סנטנה - Black majic woman
כנ"ל. כל כך מזוהה אצלי עם סנטנה שהופתעתי.
9. This mortal coil - song to the siren
כנ"ל.
10. שינייד אוקונר - nothing compares to you
תחילה לא אהבתי את השיר, עכשיו אני בסדר איתו, לא מת עליו. אני פשוט מעריך את הפער העצום בינו לבין המקור.

נשארו בחוץ בצער:
The man who sold the world - צריך הרבה אומץ לעשות קאבר לבואי.
Sailing של רוד סטיוארט
Hound dog של אלביס
Sunny של בוני אם (אני אוהב גם את המקור)

והחלק האישי - היו צריכים להופיע ברשימה
ג'ון קייל Heartbreak Hotel
הלטאות המעופפות Money (That's what I want)
וגבע אלון modern love (צריך הרבה אומץ לעשות קאבר לבואי...)
הביולוג הימי 704499
אופס. פספסתי את Summertime של ג'אניס גופלין. מעיף את שינייד החוצה בקלילות.

ויש גם קאברים ישראלים לא רעים בכלל
אני אוהב את "אצלך בעולם" של היהודים יותר מהמקור.
אבל הגדול מכולם הוא ארקדי דוכין עם ליצן קטן שלי
הביולוג הימי 704546
הליצן של דוכין באמת נהדר, תודה.

אבל הקאבר הישראלי הגדול מכולם, אני לא רואה איך יכול להיות בזה ספק, הוא ממש לא סודי. ''הורה היאחזות'' - במקור משנות החמישים שיר חביב באופן שגרתי ללהקת הנח''ל, ואצל כוורת, גם בשמיעה האלף וגם אחרי ארבעים ושש שנה לא איבד גרם של רעננות ושל כוח הלהבה. וזה למרות שיש בו לא מעט גימיקים שהיו יכולים להימאס מהר, אבל הנגינה והשירה כל כך טובים שהם לא נמאסו.
הביולוג הימי 704547
מבקשים ממני לציין גם את לשרוק בחושך של החצר האחורית - להתעלות על אריק איינשטיין זה לא קל.
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • אריק
  איזו מחלה זאת • ירדן ניר-בוכבינדר
  איזו מחלה זאת • אריק
  איזו מחלה זאת • יובל נוב
  איזו מחלה זאת • יובל נוב
  איזו מחלה זאת • הפונז
  איזו מחלה זאת • אריק
  איזו מחלה זאת • יובל נוב
  איזו מחלה זאת • ירדן ניר-בוכבינדר
  איזו מחלה זאת • ירדן ניר-בוכבינדר
  איזו מחלה זאת • יובל נוב
  איזו מחלה זאת • הפונז
  איזו מחלה זאת • ירדן ניר-בוכבינדר
  איזו מחלה זאת • יובל נוב
  איזו מחלה זאת • אריק
  איזו מחלה זאת • ירדן ניר-בוכבינדר
  איזו מחלה זאת • הפונז
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • אריק
  אשת מאגיה שחורה • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ירדן ניר-בוכבינדר
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • יובל נוב
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ארז לנדוור
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ירדן ניר-בוכבינדר
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ארז לנדוור
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ירדן ניר-בוכבינדר
  דברים שאמרנו היום לפני חצי יובל • ארז לנדוור
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • רון בן-יעקב
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • רון בן-יעקב
  הביולוג הימי • ארז לנדוור
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • יובל נוב
  הביולוג הימי • ירדן ניר-בוכבינדר
  הביולוג הימי • easy
  הביולוג הימי • easy
  הביולוג הימי • רון בן-יעקב
  הביולוג הימי • רון בן-יעקב
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • אריק
  הביולוג הימי • הפונז
  הביולוג הימי • אביר הקרנפים
  הביולוג הימי • אישקש

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים