בתשובה לצפריר כהן, 19/06/15 19:43
מירי תעשי לי נכד 663962
1931? זה קצת מאוחר. כל השאלה בסכסוך הזה היא מאיזו שנה מתחילים לספור.

ראה את מקרה העקורים ממצרים שהביאו התורכים לאזור יפו (ע"ע אבו כביר) באמצע המאה ה-‏19. לאחר הניצחון במלחמת העצמאות, כלומר לאחר כשלושים שנה, התרוקנו הבתים וכיום שוכנת שם תל כביר. מה עושים? האם "זוכרים", "זוכרות", "מדחיקים" או "מתעלמות בנימוס"? לא יודעת. זו דוגמא שוודאי הבאתי כבר באייל אבל הסיבה היא פשוט שקראתי חומר רב על הנושא. האנשים הללו נעקרו ממקומם פעמיים תוך שלושה דורות. אכן, חיים קהילתיים קשים ונעדרי המשכיות. אבל לתבוע את בעלותם על אבו כביר זה כמו לדרוש זכות שיבה והשבת נכסי נפקדים לתאילנדים שמישהו פינה ממושב בערבה.

ניחוש פרוע: לנדאו בוחר היטב את השנים שאליהן הוא מתייחס, כמו שאר המשתתפים בדיון זה. לכן גם אם כל מקורותיו אמינים ובדוקים, הם מציגים תמונה חלקית. עם כל פוסט פוליטי (לאו דווקא שלו) שאני קוראת, הדבר היחידי שנותר בזיכרון הוא לקחת את כולם, אבל כולם, בעירבון מוגבל.

אני קצת מתביישת לומר, עם חברים אני לא מדברת על זה (זה מסוג הנושאים שעליהם אומרים בבית מרקחת "חברה שלי סובלת מ...") - אבל למי בעצם שייכת חברון? לא לפי התנ"ך. לפי ההיסטוריה הקרובה. רחוב השוהאדא, מה היה שם? וקודם מה היה שם? ולפני זה? לא אלפיים שנה אחורה. רק מאה.

ולסיום חמוץ משהו, סיפור (גנוז בינתיים) שכתבתי די מזמן סייע לי להבין שהזכות העיקרית על אדמה זו שייכת לניאנדרתלים, שהם היחידים שבאמת היו שם לפני כולם.
מירי תעשי לי נכד 663988
לא נשמע הגיוני שהרי הניאנדתרלים חיו הרבה לפני השילוש הקדוש של ג'ון לוק, ''חיים, חירות וקניין''.
מירי תעשי לי נכד 664059
''השילוש הקדוש'' אתה אומר. נאה.
מירי תעשי לי נכד 664072
גם מגורשי ספרד כך. זה לא מפריע לממשלת ספרד להשיב בנים לגבולם.
מירי תעשי לי נכד 664073
אמנם הסיפור של ''השבת מגורשי ספרד לגבולם'' נע בין ההזוי לבזוי אבל אני מתקשה לראות את הקשר לנשוא הדיון והוא זכות הקניין כירושה היסטורית.
מירי תעשי לי נכד 664081
לא כל כך דיברתי על "נכסים". יותר על "זכות אבות", "כמיהה למולדת" וכולי (או כמו שאמר יאיר לפיד: ירושלים היא רעיון).
מירי תעשי לי נכד 664130
אני מתבייש ששמו של יאיכ לפיד שורבב לכאן.

בכל מקרה, יש כמה מובנים לביטוי ''זכות אבות''. למשל, מעניקים אשראי למי שאין לו משהו מיוחד חיובי או אולי יש לו דברים שליליים אך לאבותיו מיוחסים ערכים ומעשים חיוביים. מובן אחר זה המובן שקשו לזכות הקניין, מעין ירושה בזכות קשרי דם או אחר ללא קשר לערכים ומעשים של האבות והבנים.

כמדומני שכאשר מדברים על זכות אבות לטריטוריה הידועה כארץ ישראל משתמשים במובן השני, זה הקשור לקניין וירושה.
מירי תעשי לי נכד 664138
אנאכרוניזם של אתיקה (או הקפדה להימנע ממנו) הוא הדבר האחרון שמטריד את הצדדים בסכסוך הזה. וכנראה שגם בסכסוכים אחרים.

סלח לי אם תשובתי לא תהיה אתית או משפטית. זכות האבות לשנ"צ כנראה נלקחת ממני היום וההכרה בזה קשה מאוד.

לקשר בין אדם לאדמתו יש, בפרספקטיבה של 1948, כמה רמות:
1) בית הילדות ("המפתחות שמורים אצלנו").
2) זכות קניין על הנכס (חוזה מכירה).
3) זכות על האדמה ויבולה, הקשורה בפרנסה וקיום (שדות שעיבדה המשפחה, בארות, עצים וכדומה).
4) אובדן חיי קהילה (במקרה של כפר שלם שברח/גורש) שנעקרו ולא ישובו להיות כפי שהיו.
5) אובדן זהות מקומית ותיקה, הגדולה גם מן הקהילה באותו כפר (אובדן המיתרגם במקרה הפלסטיני, בטעות או בצדק, לפי הדעה שהבאת אתך מהבית, לפגיעה בעם שלם ובזהותו הלאומית).
6) אולי פחות קשור, אבל רגשות נקם כלפי האחראים והקשורים לבריחה/גירוש (רגשות מהסוג שגורם לתבוע פיצויים).
האבות והאמהות 664144
ומה נאמר אנו, אזובי הקיר, שהזכות לשנ"צ נשללת מאיתנו על בסיס קבוע?
האבות והאמהות 664149
בינתיים היה גם שנ''צ, תודה. מה שלא משפר את התגובה אבל מילא.
האבות והאמהות 664151
שפר גורלך.
האבות והאמהות 664152
בורגנית זמן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים