בתשובה ליניב נעמן, 06/07/00 13:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי מה ניסית לומר. אם זה היה נסיון לפרודיה, הוא היה צולע אפילו במונחי המיליטריזם הישראלי. ישראל איננה נמצאת כעת במלחמה. אין כל הצדקה, על כן, לגיוס חובה. יש בהחלט הצדקה להחזיק צבא קטן ומקצועי, לצרכי הרתעה. תמיד יהיו אנשים - במיוחד צעירים - שישמחו לאמץ את פוזת המאצ'ו ולהצטלם עם כלי משחית למינים, ואולי אפילו להפעיל אותם. אין שום סיבה להחיל את גיוס החובה - שנחשב תמיד לאמצעי דרקוני המנוגד לחירויות הפרט - על כלל האוכלוסיה. מלחמה היא מצב אחר, שבו יש הצדקה לגיוס חובה; אבל הפעם האחרונה שישראל נכנסה למלחמה שלא מרצונה הייתה לפני עשרים ושבע שנה. יותר ממחצית שנות קיומה של המדינה. יתר על כן, אם יוקם צבא מתנדבים, ולא ימצאו די מתנדבים כדי להגן על המדינה, פירושו של דבר שרוב אזרחי המדינה אדישים לקיומה, ושלמדינה אין כל זכות מוסרית לכפות עליהם להרוג וליהרג למענה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, שוב אין הפרדה בין חלום ומציאות. האם אתה יודע שלא תהיה עוד מלחמה? איך צבא קטן יוכל להוות הרתעה? מנין לך שצבא קטן יוכל למלא את כל הפעילות הסדירה? במדינתנו הקטנה המוקפת באויבים יש את כל ההצדקה לגיוס חובה. מי שחשיבתו התעוותה באיזושהי צורה וקורא לעצמו פציפיסט זו בעיתו בלבד. החוק נקבע לפי הנורמות. בעיה מצפונית, אלא אם כן היא כלולה בחוק, אינה תרוץ לעבירה על החוק. ובאשר לזכויות המדינה: המדינה היא ישות אומנם אבל כזו שבנויה על הרבה ישויות נפרדות - האזרחים. אזרח א' כופה על אזרח ב' להתגייס, לטובתו של אזרח א' ובתורו, אזרח א' מתגייס לטובתו של אזרח ב'. המדינה אינה סומכת על טוב ליבם של אזרחיה, בשביל זה יש חוקים. מאוד מזכיר לי את החוק בבריטניה שהוזכר לא מכבר: פאבים נסגרים מוקדם כדי שאנשים יצאו לעבוד. הלוגיקה במקרים אלה זהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדינתנו הקטנה במוקפת באויבים" - קביעה מעניינת ביותר, להזכירך - כל הגבול הדרומי וחלק ניכר מהגבול המזרחי של ישראל הוא עם מדינות שאיתן יש לנו יחסי שלום. שאר הגבול המזרחי הוא או עם הרשות הפלסטינאית (שעימה אנחנו במהלכו של גיבוש הסכם שלום) או עם סוריה (ברמת הגולן), שגם עימה יש דיונים ברמה מתקדמת להגעה להסכם שלום, וממילא אין עימה עימות אלים מעל ל-25 שנה. בגבול הצפוני (לבנון) הגענו לאחרונה למצב של רגיעה יחסית, לאחר כיבוש מיותר ומטופש של כ-20 שנה. ההתקפה הכי חמורה שהייתה על מדינת ישראל בזמן האחרון הייתה מהמערב בצורה של מדוזות... אגב, אני מתייחס לפוטוריזם שהפגנת פה בתור "חשיבה מעוותת" הרבה יותר מפציפיזם. משום מה השאיפה לחיים ללא מלחמות ואלימות נשמעת לי _קצת_ יותר שפוייה מהשאיפה לדם ומהגלוריפיקציה של המלחמה... אבל אולי זו תוצאה נוספת של החשיבה המעוותת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינתנו אינה מוקפת באויבים ונהיה מאוד נאורים אם בירושלים יהיה ראש עיר ערבי. בסדר. פציפיזם בכל אופן מקושר לאנשים שמצאו להם מילה לועזית(שכידוע מאוד מוערכת) לסיבה שבעטיה אל להם להתגייס. כשתמצא קשר בין רדיפת שלום לבין השתמטות, תגיד לי. אגב, בקשר לכיבוש, אם תהיה רה''מ ומדינה שכנה תצא עליך למלחמה, עדיף שלא תעמוד על חייליך המתים ופשוט תעשה איתם ברוגז. זה בטוח יהיה מאוד נאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פציפיזם היא מילת גנאי שהמציא הזרם הלאומני לכל מתנגדי הגיוס וההתחיילות מטעמי מצפון. ואם ההכשה קשה לך אז הנה: "פציפיזם" כלשונך, מהותו רגישות לזכויות אדם באשר הוא אדם. התנגדות לדיכוי עמים שכנים כמו הפלשתינאים או הלבנונים שטעמו מכוח זרוענו האימפריאליסטית בחסות הציונות ותסביך השואה. ההכרה שכל בני האדם שווים וזכאים לזכותם הבסיסית לחיות בכבוד, אי לכך רצח בשם אידאות לאומניות או לאומיות איך שלא תקרא להן הוא פשע אנושי ללא מחילה. מעבר לזה, "פציפיסט" מחזיק בהבנה שהמדינה נועדה לשרת את אזרחיה ולא ההפך הוא הנכון. הבנה שזעטוט בן 18 אשר מת בלבנון או בשטח כבוש אחר, לא שירת את המדינה אלא את האגו מניה ותסביכים דיקטטורים אחרים של היושבים בראשה , שמחייבים תרוצים זולים כמו הלאמה של אזרחים או מלחמה כדי לתת תוקף לחיוניות שלטונם. וידידי, ביום שכולנו נבין את זה, יבוא שלום על כולנו. ועכשיו תקרא שוב ל-א-ט ל-א-ט כדי שתבין. ואגב, אני לא הייתי רוצה שתמות בשביל להגן עלי. לא ולא ולא. הייתי מעדיפה לחיות בשלום עם שכנינו "האויבים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר הערות: 1. בשורה הראשונה של תגובתך (המתלהמת משהו) את מצהירה קבל עם ועולם כי "פציפיזם היא מילת גנאי שהמציא הזרם הלאומני", ואילו 4 שורות אחר כך את מסבירה מהו הפציפיזם. הכיצד? 2. מה הופך את הפלשתינאים לעם? 3. האם באמת טעמו המסכנים הללו מנחת זרוענו ללא שום התקפה מצידם? 4. כאשר את אומרת כי "המדינה נועדה לשרת את אזרחיה ולא ההיפך" - מיהי המדינה? את מתייחסת לאיזשהו גוף ערטילאי חסר ממשות שמהותו היחידה היא לשרת את האזרחים, שהם, מצידם, חסיר כל מחוייבות. המדינה, וודאי וודאי מדינה דמוקרטית, היא מדינה המורכבת מאזרחים, נשלטת על ידי אזרחים, ותפקודה נקבע לפי רצון האזרחים (באידיליה...). המדינה נועדה לשרת את האזרחים? לא רק. גם האזרחים הם חלק אינטגרלי ממנה, והם בהחלט משרתים "אותה". אותו פציפיסט שלך, הינו בעצם נצלן ותו לא - אני לא אתרום דבר למדינה, כי היא זו שאמורה לתרום לי. 5. זאטוט ולא זעטוט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם הבנתי נכון, מיכל טוענת שגורמים לאומניים כרכו תחת ההגדרה של "פציפיזם" גם סרבנות גיוס מטעמים שונים ומשונים שאין לה דבר וחצי דבר עם השאיפה לשלום והרגישות לזכויות אדם, וכך הפכו גם את הפציפיזם (כמו את השמאלנות ואת יפי הנפש) למלת גנאי. 2. הפלסטינאים הם עם כמו שהעם היהודי הוא עם. שני העמים לא ממש עומדים בקריטריונים המקובלים בעולם, אבל בשני המקרים מדובר בקבוצת אנשים גדולה שהחליטה שיש לה מספיק מן המשותף בכדי שתיחשב לעם ותזכה להגדרה עצמית וכלל-עולמית כעם. 3. מכיוון ש"המסכנים הללו" זו תוספת שלך, אין כמובן צורך להגן עליה. לגבי השאלה האם הפלסטינאים טעמו מנחת זרוענו ללא התקפה מצידם, ודאי שהתשובה חיובית. מדובר באנשים שנולדו לתוך סיטואציה איומה של כיבוש שלא קרה באשמתם, ועשו מה שכל עם נורמלי היה עושה במצב כזה - בהתחלה כלום, וכשזה לא עזר, פעולות טרור מסוגים שונים שחלקן גרמו להרעת מצבם אך בסופו של דבר הביאו לכך שמדינת ישראל תפסה שלא תהיה ברירה וחייבים להגיע איתם להסדר. אהוד ברק אמר פעם שאילו היה נולד בצד הפלסטינאי היה הופך כנראה לטרוריסט. הוא חטף על היציאה הזאת המון אש וחיצי ביקורת, אבל זהו לדעתי אחד הדברים הכנים ביותר שיצאו אי פעם מפיו, ואני אומר זאת לזכותו המלאה של האיש. 4. לשאלה הפילוסופית מהי המדינה אני מעדיף שלא להתייחס. רק אומר שנקודת ההשקפה שלך היא אחת מנקודות ההשקפה האפשריות ואיננה דווקא נכונה או צודקת יותר מתפיסות עולם מקובלות לפיהן מטרת המדינה לשרת את אזרחיה ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הפצפיסטים עצמם כורכים את המושג עם סרבנות גיוס. במיוחד זכורה לי הופעתו של סרבן גיוס בתוכנית "משעל חם", כל מה שאמר היה שהוא פציפיסט, ללא שום הסבר. כמובן שתקפו אותו על כך שלפציפיזם אין כל קשר להשתמטות. 2. הפלסטינאים הם חלק מהעם הערבי, הם אינם עם נפרד. הם מראים את עצמם כעם נפרד כדי לקבל מדינה. 3.הכיבוש ב67' אינו שונה במהותו מהכיבוש ב47'. לפי החשיבה של "ללא אשמתם" גם אין הצדקה להטלת סנקציות על מדינה - יש אזרחים המתנגדים לממשל ובכל זאת הם יוצאים מופסדים. 4. אנחנו משרתים את המדינה בתשלום מיסים, בהצבעה בקלפי וגם בצבא. דברים בדבר אי נחיצותו של הצבא- ערכם כאוויר, בדומה להנחה שלא נשתמש בפצצות האטום. ההרתעה חייבת להמשך בשני התחומים. ההשוואה למדינות גדולות יותר אינה במקומה בעיקר מכיוון שגודל הצבא הנצרך אינו יחסי לגודל המדינה; אי אפשר להשוות מתגייסים פוטנציאלים באוכלוסיה של 5 מיליון עם אוכלסיה של 250. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם עוד מה להוסיף בדבר איכותם של הלוחמים בצבא ארה''ב, בדיקות מצאו שחלק גדול מהם אנאלפביתים. הוזכר גם שהם חוזרים הביתה לעיתים רחוקות, מן הסתם זה בגלל שאין להם למה לחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מצפה שחיילי ארה"ב בדרום-קוריאה ובסעודיה יחזרו כל שישבת לאמריקה (או אפילו פעם בחודש) ? זו הערה מטופשת למדי מצידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שיניב בוודאי התכוון לחילים אמריקאים בארה"ב (ויש לא מעט כאלו). איך היציאות שלהם והאם יש להם לאן לחזור? אני חושב שכנראה, עקב הרקע הסוציואקונומי הנמוך של חיילי צבא ארה"ב כנראה ובאמת אין להם לאן לחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שאלות 2 ו-3 שלך ענה אסף עמית בצורה ממצה למדי. בנוגע לשאלה 1 - במסגרת הרטוריקה הלאומנית שפשתה בארצנו איבדה המילה פציפיזם חלק נכבד ממשמעותה המקורית והפכה לחלק מאוצר המילים הנרחב שמתאר חשיבה שמאלנית רדיקלית - שינקינאים, עוכרי ישראל, תוקעי סכין בגב האומה (לא בטוח שהמשתמשים בביטוי זה מודעים להקשרים הגרמניים-ואגנריינים שלו), פציפיסטים, יפי נפש לובשי משקפיים עגולות וכו'. מיותר לציין שהמדובר בדמגוגיה זולה שאין לה ולא כלום עם רעיונות הפציפיזם וההתנגדות הלא-אלימה. ההגדרה שנתנה מיכל היא ניסיון להחזיר קצת תוכן למונח שכה רבים משתמשים בו, אך מעטים מבינים את מהותו האמיתית - אך במקום בו "פרופסור" הוא כינוי גנאי נפוץ בין זאטוטיו נותר רק לקוות כי הצהרות מעין אלו אכן יקנו לבבות... בנוגע לשאלה 4 - המדינה הינה גוף ערטילאי, אך היא בהחלט לא חסרת ממשות - המדינה מורכבת מאוסף של רשויות ציבוריות (צבא, משטרה, כנסת, ממשלה, בתי-משפט, מס-הכנסה וכו') שהקימו האזרחים ואשר המטרה העליונה שלהן היא לשרת את אותם האזרחים הנ"ל. האזרחים משרתים את המדינה מתוך התפיסה ששירות זה תורם לקיומה של המדינה ובכך מיטיב עם האזרחים עצמם, לדוגמא - תשלום מיסים נעשה ע"מ שהמדינה תוכל לממן את פעולותיה, אשר בתורן אמורות להעלות את רמת-החיים (מושג פשטני וכולל, אך ממצה לצורך העניין) של מירב האזרחים; אם המיסים מנותבים לאפיקים חסרי כל תועלת בעליל (נאמר-למימון ישיבות חרדיות, או לריפוד כסאותיהם של חברי-הכנסת בעור אייל משובח), הרי שפקידי המדינה מעלו בתפקידם ולא פעלו לטובת אזרחי המדינה, וזכותם של אזרחים אלו להתנגד לכך. מדינה אשר תרומת האזרחים אליה נועדה להטבת מצבה של ה_מדינה_ עצמה, איננה מדינה דמוקרטית, כי אם מדינה פשיסטית. עכשיו, אתה טוען כי המתנגדים לגיוס לצבא (ה"פציפיסטים", כלשונך) הינם נצלנים מכיוון שאינם מוכנים לתרום למדינה - טענה זו רחוקה מהאמת. לצערי הרב נוצרה בחשיבה הישראלית זהות מוחלטת וחד-חד-ערכית בין המושגים "תרומה למדינה" ו"שירות בצבא". האם זהות זו מוצדקת? האם היית מכנה בשם "נצלן" גם אדם אשר אומר כי הוא בהחלט מוכן לתרום למדינה במגוון רחב של תחומים, אך לא בתחום הספציפי של שירות צבאי, בשל שיקולים מצפוניים/רפואיים/נפשיים וכו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם תהיה מלחמה, בהחלט יש מקום לשקול גיוס חובה. כרגע אין, ולא הייתה מזה כעשרים שנה. ב. צבא קטן ומקצועי (כמו הצבא הבריטי, למשל, שנאלץ להתמודד עם האיום השולי של האימפריה הסובייטית) יעיל, בדרך כלל, יותר מצבא גדול, שמן ומסורבל. שרשרת הפיקוד יעילה יותר, המערכת הלוגיסטית עובדת, ואם הצבא שלך מודרני, יש לו סיכוי טוב מאד מול צבא המונים לא מודרני. רוב החיילים, כיום, מגויסים מכוח חוק, בניגוד לרצונם, ויש להם מוטיבציה הטובה רק במעט מזו של עבד. בצבא מקצועי, החייל נמצא שם מפני שהוא רוצה להיות שם. ג. "מדיתנו המוקפת אויבים"? בוא נראה. עם מצרים יש הסכם שלום מאז שנת 1978. עם ירדן, מאז שנת 1994 (והיא לא היוותה אויב מאז 1967, ואפשר לטעון שלא הייתה נכנסת למלחמה אילמלא גררה אותה ישראל לתוכה). עם לבנון אין הסכם שלום, אבל אני בספק אם המדינה הזו בכלל קיימת. עם סוריה אין הסכם שלום - אבל הצבא הסורי נמצא מזה שני עשורים בתהליך התפוררות, ומזא 1972 לא הראה כל צעד תוקפני כלפי ישראל. בקיצור, אין איום ממשי. הלאה. יש את הפלסטינאים, ולצורך זה בהחלט יתכן שיש צורך באוגדה או שתיים. צה"ל מחזיק כרגע בלמעלה מעשרים אוגדות (על פי פרסומים זרים), כלומר, פי עשר מהעוצמה הנדרשת. כל המדינות והישויות שאינן חתומות על הסכם שלום עם ישראל נמצאות במשא ומתן איתה במגמה להגיע להסכם כזה. מאיפה שלפת את השטות על "מדינתנו המוקפת אויבים"? ד. "בעיה מצפונית אינה תירוץ לעבירה על החוק"? אם אתה אומר. משום מה, אלפי אברכים משתמטים מדי שנה משירות בשל בעיות מצפון. אין לי שום בעיה עם זה; הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהחוליגנים האלה ילמדו לירות. מה שאני רוצה הוא, שלכל בנאדם תהיה האפשרות להחליט שמצפונו אינו מאפשר לו לשרת בצבא כיבוש, בצבא שהעיסוק העיקרי שלו מאז הקמתו הוא דיכוי ורצח, בצבא מטומטם, בצבא המקדש גזענות, שובניזם וחוסר מקצועיות. זה כל מה שאני רוצה. הדבר היחיד שלמדתי בצבא הוא איך לשקר, לטייח, לגנוב ולירות בעיניים עצומות. לשם כך, גזלו ממני שלש שנים מהטובות שבחיי. שירותי - כאפסנאי בבקו"ם ולאחר מכן כסמל מבצעים ברצועת עזה - לא הועיל לאיש. עדיף היה למדינה (נעזוב לרגע את הגישה האישית) אילו למדתי או עבדתי באותן שנים. ה. פציפיסט? אני? יש לך טעות בכתובת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שהנ"ל ניסה להסביר זה שצבא לא בונים ביום אחד, למעט צבא פלנגות, בניית צבא חזק היא תהליך הלוקח שנים ולכן גיוס של כולם כשתהייה המלחמה הוא חסר כל הגיון, אלא אם כן הדבר יגיע למצב של קרב מאסף מבית לבית. 2. המוטיבציה היא לא פונקציה של הגודל או הכסף אלא פונקציה של רמת הזדהות וחינוך ולכן גודל הצבא איננו רלוונטי לעניין. הדיון בגודל הצבא הוא נושא לגיטימי אך נפרד ובכל מקרה גם צבא קטן יצטרך להבטיח איך שהוא שהטובים יגיעו אליו, על ידי חוק מן הסתם. 3. עיין סעיף 1. 4. אני לא הייתי מעלה על נס את הדברים שלמדתי בצבא אם הרשימה היתה זהה לשלך, כנראה שכל אחד מוצא בצבא את מה שהוכשר לו מטבעו. אני מכיר אדם אחד או עשרים שלמדו בצבא: התחשבות בזולת, מגוון כישורי לחימה, הגדלת ראש, ניווט, חריצות, יושר, אמינות, רגישות חברתית, אהבת הזולת ועוד מגוון כישורים מועילים וטובים לחיים ובכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צבא לא נבנה ביום אחד. זה נכון. השאלה היא אם אנחנו צריכים להחזיק צבא הגדול פי חמש ויותר מהנדרש לביצוע משימותיו, וזאת מפני חשש ערטילאי ובלתי ברור מפני מתקפה ערבית עתידית. ב. מוטיביציה חשובה מאד, אין לי ויכוח איתך כאן - והמוטיביציה של רוב חיילי החובה היא על הקרשים, דבר שאינו מפתיע בכך שמדובר בעבדי המדינה. שים לב ל"לחיצות הבית", תגובה אוטומטית של אנשים שלא רוצים להיות היכן שהם נמצאים. חייל שנמצא הרחק מביתו במשך חודש נחשב לחייל ש"יש לו יציאות גרועות"; בארה"ב ובבריטניה חיילים מקבלים חופשות פעם בחצי שנה, ועד כמה שידוע, הם לא מתלוננים על "רצון לחזור הביתה" - בין השאר, בגלל שהם בחרו את הג'וב שלהם. ג. די להקים "צבא שלד", צבא של 5-6 אוגדות, להשאיר את חיל האוויר בגודלו הנוכחי, לבטל את חיל הים (הוא לא מועיל לשום דבר, והוא בזבוז כסף רציני), כדי שיהיה לך כוח מספיק חזק לעמוד כנגד כל מתקפה צפויה. במידה ותפרוץ מלחמה, על הכוח הזה יהיה לעבור למגננה עד שאפשר יהיה להקים עוד כמה אוגדות, המורכבות מאנשי צבא לשעבר, אנשי מילואים שנשארו מהמערך הקיים כיום, וחיילים שעברו אימונים מזורזים. זו המתכונת שבה פעלו צבאות ארה"ב, בריטניה, וברה"מ בעת מלחמת העולם השניה. גרמניה וצרפת, שתי מדינות שנשענו על גיוס חובה, הוכרעו. ד. כיצד להבטיח שהטובים יגיעו לצבא? משכורות ראויות לשמן, פטור ממיסים, חינוך על חשבון הצבא, דירה על חשבון המדינה עם השחרור, מדים נורמליים, ועדיפות בקבלת משרות מדינה לאחר השחרור. זה נשמע לי כמו חבילה סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור יוצא חיל הים (אומנם לא לוחם אבל ביחידה קרבית גם בסדיר וגם במילואים), נראה לי שאתה מאד מזלזל בחיל הים. במלחמה הבאה, אם וכאשר תהיה, חיל האוויר יהיה עסוק מאד מול כוחות אוויר ונ"מ של הצד השני, כך שאין ביכולתו להחליף את חיל הים בהגנה על מימי המדינה. יתר על-כן: 1. עיקר תנועת המטענים לארץ וממנה נעשה בדרך הים. אי אפשר להטיס באוויר משלוח שלם של מכוניות יפניות - לדוגמה. ויש בהחלט חשש שבעת מלחמה כוחות ימיים של האוייב ינסו לשתק את התובלה הימית האזרחית למדינה. 2. יש לשני הצדדים צוללות. מהאוויר מאד קשה לזהותן, וכך בלא חיל ים, צוללת אוייב יכולה לשגר אנשי קומנדו לפגיעה בערי החוף שלנו, בלא חשש ממשי של התגלות. 3. לחיל הים יש תפקיד מכריע בתוכניות פיתוח יכולת מכה שנייה במקרה התקפה גרעינית על ישראל. 4. חיל הים נותן לנו אופציה (כמו במלחמת לבנון) של החפת כוחות חי"ר ושריון בעומק חופי האוייב. 5. לסיום: במלחמת יום הכיפורים, חיל הים הישראלי היה החיל היחיד בצה"ל שממש ניצח במלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה, במערב מקובל גיוס חובה כצעד חירום. זה לא קורה הרבה. זה קרה במלחמות העולם, בקוריאה ובוייטנאם. ולא לוקח כל כך הרבה זמן להביא אנשים ליכולת קרבית מינימאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. בהולנד, שוויץ ופינלנד למשל יש גיוס חובה של שנה עד שנתיים, במהלכם עוברים הכשרה צבאית וכמה אימונים (ללא פעילות מבצעית). מידי כמה שנים מבוצעים תמרונים וחילי המילואים נקראים להשתתף בהם. בצורה כזו צבע הקבע עוסק בפעילויות השוטפות, ובמקרה של פלישה, ניתן להסתמך על צבא המילואים הגדול.לדעתי זהו המצב הרצוי גם בארץ. במדינות כמו ארה''ב אין צורך להחזיק צבא מילואים הכוננות מכיוון שאין עליה איומים ישירים משמעותיים (קנדה לא תנסה, מקסיקו יכולה וקובה...) ולכן הם יכולים להחזיק צבא קבע ובמקרה של מלחמת עולם, הם יגייסו את כל הצעירים, ישלחו אותם לטירונות מקוצרת ומשם לשדה הקרב. ויטנאם או אירופה יכולות לחכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין את ההבדל בין "מצב חירום" - אמריקאי בוויאטנם או במלחה"ע II לעומת מצב חרום שלנו בו העניין יכול להגמר תוך ימים. כמובן שניתן להביא תוך "לא הרבה זמן" את רוב האנשים ל"כשירות מינימלית". נשאלת כמובן השאלה מהי כשירות מינימלית וכמה זמן זה לא הרבה. אני לא חושב שטירונות כלל צהלית מביאה את החיילים לכשירות מינימאלית (מטווחים שעשיתי יחד עם נהגים ביחידה שלפני שנכנסו ללבנון מישהו חכם חשב שיהיה הגיוני לבדוק איך הם יורים) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |