בתשובה לנמר היפותטי, 25/09/16 3:07
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684138
>> זה באמת משנה אם מדובר באומנות או בבידור?

נראה לי שכן. הבידור הוא מסחרי ואינו זקוק לתמיכה. בידור מוצלח מפרנס היטב את יוצריו ומבצעיו. מירי רגב נוסעת לראות הופעות של אלטון ג'ון בחו"ל ואלטון ג'ון מתפרנס היטב, ההומו.
אמנות אינה שואפת למסחריות בדרך כלל ועל כן היתה זקוקה לתמיכה לאורך השנים. לכך כיוונתי כשדיברתי על הציור הבודד שמכר פן חוך בימי חייו.

>> האם גבעת חלפון נחותה או מועדפת מפסל של תומרקין או כרזה של טקרטובר?

אני לא יודע. אני לא רואה הרבה משמעות בשאלה הזו. מדוע בעיניך פסל של תומרקין וכרזה של טרטקובר נמצאים על אותו מפלס מראש?

>> כיוון שהפוסט מודרניזם כבר סגר את המעגל

אני מסכים איתך שתחת הפ"מ באמת קשה לתת משמעות לאמנות, אבל אני ממש לא חסיד של פ"מ ואני לא מוכן לחסות תחתיו בדיון כזה.

>> יש משהו שנקרא אומנות שאף אחד לא מסוגל להגדיר בדרך שכולם יקבלו אותה. מכאן ועד ניצול הציבור הדרך קצרה. מהותית, זה שורש הבעיה.

אני לא מבין מדוע כשמנצלים את הציבור באצטלה של "אמנות" אתה נעמד על הרגליים האחוריות אבל כשמנצלים את הציבור באצטלה של "בטחון" או סתם "קביעות" (דרג א') ובסכומים גבוהים לאין שיעור זה לא מוציא אותך לרחוב. נראה לי שכרגיל אתה מצייר את המטרה מסביב לחץ הקבוע.

>> מה דעתך על שר לענייני אושר, מומחי אושר ויוצרי אושר?

כיהודים, האושר הוא לא המטרה שלנו. לאמריקאים יש את ה"מרדף אחר האושר" כזכות יסודית של כל בני האדם, זכות שחובת הממשלה להגן עליה. לנו, דור שני ושלישי לשואה, אין את הזכות הזו. לנוח? בקבר אני אנוח.

>> למחנה יש היסטוריה ארוכה של דרכים פסולות להשליט את דעתו בכוחניות ולרמוס דיעות אחרות.

עוד פעם המחנה? ממי מורכב המחנה הזה? מי השליט את דעתו בכוחניות, ועל מי? לא על מירי רגב, כמובן. על לימור לבנת אולי?
לשאלת "מהי אמנות?" מהו המשורר? מהי תרבות? 684203
נראה לי שכן.
>>>>אם אתה חושב שאתה מסוגל למתוח קו בין בידור לאומנות, תפדל. בינתיים אני רואה שעבור הציבור קיים רק בידור נכון כגון "ארץ נעדרת" "היהודים באים" ו"מצב עגומה".
אני גם לא מכיר סרט קולנוע אמנותי מעוטר שעוסק בהאשמת ערבים או מעלה דיון שעוסק בשאלות מוסריות בתרבותם.
---

מדוע בעיניך פסל של תומרקין וכרזה של טרטקובר נמצאים על אותו מפלס מראש?
>>> מצחיק אתה. נציגי המחנה טוענים שאייל גולן זה בידור ואופרה והצגות הם אומנות, לא אני.
מצידי שכולם
---

נראה לי שכרגיל אתה מצייר את המטרה מסביב לחץ הקבוע.
>>>> תודה אבל קיימים הבדלים.
א. ביטחון לפני הכל כי בלי ביטחון אין תרבות ובטח שלא תרבות ישראלית או יהודית.
ב.
ג. דיוני שיקולי וסכומי ביטחון אטומים לאור החיצון. וועדות הפרסים, מענקים ותארים עסוקים בלהלל את השקיפות אך נמנעים מלפרסם את תמלילי הישיבות. אם היה מדובר בכספם, לא הייתי פוצה פה.
---

ממי מורכב המחנה הזה?
>>> בקצה האחד תמצא קבוצה של מאמינים הדוקים ובקצה השני בוגדים בשכר.
הציבור הזה מחזק את אחיזתו בכל הנוגע לאמנות, חינוך, תקשורת משפט ועוד.
רובו מורכב מאידיוטים שימושיים שמדקלמים, שונאים ולא מסוגלים לבחון בכלים ובעקרונות שבהם הם מאמינים את מעשיהם ואמירותיהם.
זה הציבור שאומר שאסור לסתום פיות וקורא לפטר את רגב.
הציבור שהחליט שלאטמה לא תגיע לטלוויזיה.
שסופרים, ציירים, קולנועים, פסלים, מוזיקאים ואנשי תקשורת שמזוהים עם הימין ינודו. על אייל מגד כתבו בהארץ:
"...הוא העז בעבר ומעז גם עכשיו לעשות מה שלא רבים מעזים, לצאת נגד המילייה שלו, להסתכן, להיות לא תקין פוליטית. היתה לו אפיזודה ימנית שבה חבר לבנימין נתניהו, מאז חזר בו, אבל נשאר בידידות עם ביבי." באייל כותבים כך. זה המחנה. אין לי טושים ואף אחד מלבדך לא צריך אותם. כשתזהה את הצורחים "תהיו בשקט" תוכל לזהות את חברי המחנה בעצמך.

----
כיהודים, האושר הוא לא המטרה שלנו.
>>> ביקשת, קיבלת- שנה טובה.
המטרה היתה להדגים עד כמה הצורך, הטיעונים וההתנהלות אבסורדיים.
אם תרצה נדון בהגיון שבשר לענייני טוב, במומחים לטוב ובמיסוי ההולם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים