בתשובה לארז לנדוור, 28/08/16 11:10
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684701
מפני שגררו אותי בזנב ולמרות שהפתעתי את עצמי רציתי להבין אם דאלי ככלל, וכדוגמא ספציפית ההדפס:
Martian Dali equipped with a double holoelectronic microscope
-בידור או מעשה אמנות?
-חלול או עמוק?
-רווחי ופופולרי או אידיאולוגי ונישתי?
-מצחיק או מעורר מחשבה?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684703
נראה לי שעצם השימוש (שלא במקומו) שלך באו אקסלוסיבי כבר רומז להבדלים בינך לבין ארז.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684707
בוודאי שיש הבדל. לא אני כתבתי: "...מדברות על בידור שהוא ההפך מאמנות".
לתפיסתי חלונות איננה ההיפך מלינוקס כמו שאומנות אינה ההיפך מבידור ועל מהות שניהם כתבתי בעבר.
בשיח המדובר, כשרוצים לסמן יצירה אומנותית כנחותה מגדירים אותה כבידור להמונים. כשרוצים לרומם יצירה בידורית מגדירים אותה כאומנות.
אם מבינים לא מצליחים לשכנע מסייגים ומנמקים את הדבר כאומנות למבינים.
ברוב המקרים, גם כאלה שנראים נורא תרבותיים ואומנותיים מדובר בבידור.

חבל שבשיח התרבותי הבידור מוצג כאנדרייטד ומפריע לי שמתעלמים מערכו. הבידור חשוב לחיינו לפחות כמו יין ושקרים.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684713
תיאטרון תמונע הוא תיאטרון שוליים [ויקיפדיה]. ככזה, הוא מעלה הצגות שלא יועלו בתיאטרון הממוסד והמסחרי יותר ובכך מציג אלטרנטיבה אמנותית לבידור הרצוי על רוב הקהל.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684715
בכל תחום תמצא בזרם הכסף (הציבורי) יד נאמנה שמחליטה לפלטר החוצה משיקולים כאלה אחרים. השיקולים "המקצועיים" מוכרעים בערפל ההגדרות וסביר שגרוע מכך.
האם מדובר באלטרנטיבה אמנותית לבידור או אלטרנטיבה בידורית לאמנות?
יש בתחום מי שמרוויח מהערפל בהגדרות. הרוב סובלים.

קיומו של "תיאטרון שוליים" או במילותי "אומנות למבינים" לא מסביר במהומה את ההבדל בין אומנות לבידור. המושג שוליים לא נוגע להגדרות וקריטריונים אומנותיים ומתייחס בעיקר למכירות, תקציב, כמות מבקרים וגדול המקום. תיאטרון תמונע ממוסד (כספי ציבור) ומסחרי (מכירת בידור בתשלום) כמו בתי תיאטראות אחרים.
אם היו קריטריונים אומנותיים כלשהם, כתובים, ברורים לציבור ומוסכמים על המבינים עצמם, אפשר היה לגזור את השוליים.
באין הגדרות, אי אפשר לטעון שמדובר בהפכים ולא בהבדלים אומנותיים.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684712
מהותה של אמנות אמיתית היא להרחיב את תודעתו של הצופה/קורא/מאזין ע"י הצגת צורת ראייה מסוימת. מה שנועד רק להנאת הצופה/קורא/מאזין הינו בגדר בידור.

הזרם הסוריאליסטי באמנות הפלאסטית היה בעל מטרה כזאת בדיוק - ציור אוביקטים "מוזרים" הפועלים על תודעת הצופה ומשחררים את התת-מודע ועולם האסוציאציות שלו. סלבאדור דאלי, האמן הידוע ביותר בזרם זה, צייר אוביקטים "ברורים" מדי ולכן אנשי הזרם הסתייגו ממנו בעוד שבקרב הקהל הרחב הוא זכה להכרה ולפופולריות.

תופעה כזו של וולגריזציה של אמנות גבוהה על מנת להנגיש אותה לקהל הרחב, ובתוך כך הפיכתה בעצם לבידור, ידועה גם משדות אחרים באמנות:
הטכניקה הנרטיבית של ויליאם פוקנר של סיפור מקוטע מפי דמויות שונות כך שהקורא נאלץ להרכיב את הסיפור הגדול בעצמו קיימת בין השאר במותחנים רבי מכר שטחיים.
הבימוי הקריפי של דיוויד לינץ' השפיע על האחים כהן, קרל פרנקלין וקוונטין טרנטינו הפופולרים ממנו.
בסוף שנות ה50 ותחילת שנות ה60, להיטים מהמוזיקה השחורה בוצעו ע"י אמנים לבנים. למרות שמדובר באותם שירים, התוצאה היתה שיטחית הרבה יותר למרות הלוק המלוטש.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684714
אולי אני צריך ללטש את ההגדרות שלי, אבל בעוד דאלי אכן לא אבסטרקטי, הציורים שלו מאד סוריאליסטיים, ובהחלט מעבירים ראיית עולם מוזרה ושונה מהמקובל.
נשמע כמו קנאה, יותר מכל דבר אחר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684716
אם היית טוען שהבידור והאמונות הם קווים מקבילים או מנעד שבקצה האחד בידור והשני אומנות ניחא, אבל לא השתכנעתי שמדובר בהפכים.
אפשר לדבר על הנאה, הרחבת תודעה טיפוח הילד הפנימי עד גבול מסויים. זה בכלל לא אתי לטעון שקיימות מטרות כמו הרחבת מודעות בהיבט הקופה הציבורית.
קיים מישהו בתבל שמסוגל להוכיח שהצפיה מרחיבה תודעות? אפילו משרדי פרסום מוכרים בתועלות ובמונחים אחרים. אפשר לשער מה היו כותבים בהארץ אם משרד הדתות היה מנמק תקציב ישיבות בפעילות להרחבת מודעות.

המטרה העיקרית של האמן היא להרוויח. גם לזכות בהכרה וחלק יוסיף -להפיץ את יצירותיו אבל הוא צריך להתקיים.
אני מכבד את הצורך הקיומי של האמנים אבל מתנגד להנחה שאמנים מונעים ממטרות כמו הרחבת תודעת הצופה.
לא שאי אפשר למצוא כאלה שמדברים על מטרות ותודעות. כדי למכור יש כאלה עם הסברים מעניינים לא פחות.
כמו אמנים שמתרצים שימוש בסמים כמחקר שטח, ואסוציאציות חופשיות לצד סטיות ומוזרויות שמככבות ביצירות כאבני בניין כי הופעתן מאיצה את התגבשות התודעה העילאית בצופה.
נעזוב לרגע את האמונה ונחזור לפשט.

כדי להרחיב תודעה האמנים צריכים להאמין שהם נמצאים במקום תודעתי מורחב יותר מהציבור ובעיקר חדורי שליחות ציבורית. בתי הספר לאמנות בוודאי שלא הביאו אותם לשם כי אינם עוסקים בלימוד תודעה (למזלם) ורוב האמנים מתארים תהליך שבסופו "נוצר משהו".רובם בכלל אינו מודע או מונע ממטרות בטח שלא ציבוריות במהלך היצירה.

לא מכיר אמן "רגיל" שחדור ברצון עז לשרת את הציבור. אני מכיר אמנים שלא בדיוק מתלהבים מהציבור וחלקם אפילו מתעבים אותו. בעצם, כולנו מכירים.
נשארנו עם אנשים שמספקים תועלת מפוקפקת ויוצאת דופן. סופ נאצי כעקרון ובקטע מגניבות יכול להתקיים כמוסד פרטי.
האמנים משתוקקים להרחיב תודעה?
שיפתחו באסטה או סטודיו וישכנעו אנשים לבוא לקנות. הציבור ישלם הרבה עבור הרחבת תודעה קבועה ומשוחררת (המשוחררת היא בידור וזה עובד.)

המושגים בשיח "התרבותי" משמשים את "מביני האומנות" למכירת "מיני בידורים" לציבור שמאמין שהוא מקבל ערך גבוה או "ההיפך מבידור" מבלי להצביע על התועלות או על ההבדלים בין בידור לאומנות (כמו תמונע). כדי לקיים את האמונה שהאדם ניצב מול יצירה אומנותית מציבים אותה במקום שעוצב כהיכל דת, תוקעים שם, מוסיפים פרשנות, השתייכות לזרם, יוצר וכו'. האוצרים ומנהלי המוזיאונים והתיאטראות ממיינים סחורה לפי קריטריונים אומנותיים מדומיינים, הציבור חושב שהוא תרבותי וכך קיבלנו הנצחת תקציב משוחרר מקריטריונים אומנותיים ומבוסס על קריטריונים אמוניים. החרדים לא ישכנעו את המחנה שהם זכאים לתקציב בטיעון שהם פועלים להרחבת תודעה אבל אמנים כן. ההבדל בין בידור לאומנות מבוסס אמונה וכמו אמונה נפוצה תמצא בה אורתודוכסיה, היררכה, תקציבים, הסברים, מוסדות, תארים וכל הסרט.

ההדיוט שיפגוש יצירה טיפוסית של דאלי נעוצה על לוח שעם בגן ילדים מבלי לקרוא את שם היצירה לא יזהה אותה כמרחיבת תודעה או כאומנות. מבחינתו זה קשקוש. כנראה שגם מבחינת דאלי.

לא שליחות ולא הרחבת תודעה, המילה המתאימה היא אמונה.
הוולגריזציה נובעת מאופן השיווק ומימדי ההונאה. זה מה שמפריע לי. כאמן.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684719
''ההדיוט שיפגוש יצירה טיפוסית של דאלי נעוצה על לוח שעם בגן ילדים מבלי לקרוא את שם היצירה לא יזהה אותה כמרחיבת תודעה או כאומנות. מבחינתו זה קשקוש'' - מאד לא סביר.
אם מישהו לא יזדעק למראה יצירה - ולו ברמה הטכנית - של דאלי על לוח שעם בגן ילדים ליד שאר הציורים, הוא לא הדיוט, הוא אדיוט. או עיוור.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684721
מקבל, קצת נספחתי. נסגור על חלקן.
יש לי סימפטיה לדאלי אבל מכישוריו כצייר (שהעיד על בינוניותו) ועד להכתרתו כאדם שהקדיש את חייו (מעצם הגדרתו כאמן) להרחבת התודעה המרחק עצום.
בדרן או אמן?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684723
טוב שלא לקחת פרט קטן מיצירה שבתורה היא חלק ממכלול יותר גדול.

אכן נספחת.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684722
אני חושב שאמנות היא משהו שנובע מנפשו של האמן בלי להתחשב בכלל בקהל. הבאתי איפשהו למעלה את ון גוך, שמכר רק ציור אחד בימי חייו. אני לא חושב שהוא היה יכול לבחור לא לצייר, ודאי שהוא לא צייר עבור קהל כלשהו.
לכן לא הקהל (שפוגש ציור של דאלי בגן הילדים) קובע מהי אמנות.
אני חושב שאפשר לקחת את זה צעד נוסף קדימה ולומר שכל מה שנוצר במחשבה על קהל (אני לא מתמצא מספיק, אבל אני חושב שזה כולל את שייקספיר, תקנו אותי אם אני טועה) הוא בידור. אמנם לא בהכרח איננו אמנות, אבל בהחלט כן בידור.

לכן אני מתנגד בחריפות לקביעה שלך ''המטרה העיקרית של האמן היא להרוויח.'' היא נראית לי רחוקה מאוד מהאמנות.
לדעתי המטרה העיקרית של אמן היא להוציא את היצירה לאור. המטרה העיקרית של בדרן היא להרויח ולזכות בהכרה, כי הוא יוצר עבור הקהל.

אני לא מכיר את תחום ה''מבינים באמנות'' ולכן איני יכול להגיב לחלק השני, אבל מהטון שלך נראה שאתה מכיר אותם מקרוב מדי. ואני מבקש לא לבלבל בין אמנים לבין המשווקים של האמנות.
אין זה אומר שאם אמן משווק את יצירתו זה עושה ממנו פחות אמן. השאלה היא עבורי רק אם השיווק הוא מעשה נפרד ממעשה היצירה.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684729
בערפל התחום אשתמש במושג אומנות אמיתית והחיוך אכן בלתי נמנע.

"אני חושב שאמנות היא משהו שנובע מנפשו של האמן בלי להתחשב בכלל בקהל...כל מה שנוצר במחשבה על קהל...הוא בידור. אמנם לא בהכרח איננו אמנות, אבל בהחלט כן בידור."
_____________
לתפיסתי ההיפך. אמנות אמיתית נוצרת מתוך שילוב של יכולת, מודעות ובמטרה לשרת אנשים, נסיבות או כוחות.
הצורך הנפשי של האמן במקרה הנפוץ נובע מהאגו או שריטה מנטלית ובמקרה הטוב ישמש כמניע שעזר לפתח את היכולת והמודעות.
כדי לייצר אמנות אמיתית אמן צריך להיות אשף בתחומו, נקי מאגו, בעל רגישות ויכולת הערכה מדוייקת, משכיל במדעים שלא נלמדים, סבלן מבחירה ובעל ונכונות לעזור ולשרת -במיוחד כשמדובר בציבור.

בונה סירות צריך להבין את מטרת ההפלגה, תכנון התקציב, מיקום היציאה והיעד, אופי גופי המים שבמסלול, מטאורולגיה, כמות האנשים והסחורה, לדעת לתרגם את דרישות מזמין העבודה שלרוב מבין פחות ממנו, להבין באסתטיקה, לחשב נפחים, משקלים, חוזק חומרים, לשלוט בצורות וטכניקות עיבוד, סוגי עץ, שרפים, עומסים, מקדמי ביטחון והרשימה עוד ארוכה. מתכנן סירות יכול לשמש כאב טיפוס של האמן שיודע להפיק את אותה אומנות אמיתית.

אני מתנגד בחריפות לקביעה שלך "המטרה העיקרית של האמן היא להרוויח." היא נראית לי רחוקה מאוד מהאמנות.
____________
היא רחוקה כשלא מבינים את העלויות והמשאבים שנדרשים לייצר אמנות אמיתית.
אומנות אמיתית לא פעם דורשת תנאים או משאבים מיוחדים בשל הדיוק או החומרים.

אומנות רגילה* יכולה להתרחש בכל שעה ומקום וע"י כל אומן רגיל. אפילו בנגינת מסרק בגיהינום.
איך מזהים אמן רחוב מעולה? לפי האקלים שהוא יוצר סביבו לעומת הרעש והקצב מסביב. האקלים ניכר בפני סובבים.
הכובע לאיסוף המטבעות תמיד נמצא שם. אני לא מזלזל באומנות רגילה רק מנסה להראות שיש קו. אומנות רגילה יכולה להיות מקסימה, שובת לב, מסחררת ומרתקת.
אומנות אמיתית חייבת להעביר מסר, לבטא השפעה ממודעות, להביא למצב מנטלי, לתובנות מסדר גודל מסויים, לרפא מחלות ואנשים, לחזק ארגונים. אין בה גרם של קלות הדעת.
נזכרתי במוצארט. נכון שהיה שובב גדול ומצד שני כמלחין שלא מוחק תו אחד קשה לטעון שמדובר בטיפוס קל דעת.

אני מבקש לא לבלבל בין אמנים לבין המשווקים של האמנות.
___________
מבלבל כשקוראים את מוספי התרבות ומקשיבים למבינים אבל לא מבלבל כשבדרן משווק את מרכולתו.
אולי בכל זאת אין הבדל מהותי בין אומן לאמן רגיל לבדרן- בין זמרי חתונות ללהקות רוק שאנחנו אוהבים, בין צייר עם שפם והומור שעשה מליונים לצייר מדרכות ששולט בפרספקטיבה יותר מרבני האומנות.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684731
אני לא מבין. פעמים רבות יש פער עצום בין האמנות שמפיק האמן לבין תכונותיו האישיות. במה זה פוגם בו?
בטהובן לא היה סבלן מבחירה, זה מקטין את האמנות שלו?

אני בכלל לא מסכים שאיכות האמנות מושפעת באיזה אופן מהמשאבים הכספיים שהושקעו ביצירתה. אני לא זוכר איזה צייר גדול זה היה ששמעתי עליו שהיה עני כל כך בילדותו עד שהוא לא היה יכול לקנות בד ציור ולכן צייר על דיקטים שאסף ממזבלות.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684741
אני לא מבין. פעמים רבות יש פער עצום בין האמנות שמפיק האמן לבין תכונותיו האישיות. במה זה פוגם בו?
>>> לא בטוח שהבנתי לאיזה אמירה התייחסת אבל אנסה.
במקרה של מוצארט הסברתי שלפעמים מראית עין אינה הכל. בטהובן הרוויח נכסים מנטליים ותובנות מההתמודדות עם אתגרים שסיפקו חייו ובשפע. אתקשה לנתק אותם מיצירותיו.
אם רצית שאחדד את הקשר בין תכונות לאמנות ציינתי את בונה הסירות כאב טיפוס ואפשר להסיק את התכונות שיעזרו ואת אלה שיגרמו לספינה לטבוע.
לדוגמא: הסבירות שאמן אחראי, פתוח לרעיונות, מסור, חי בשלום עם התמונה הגדולה והפרטים הקטנים, למדן, סקרן, יסודי וקפדן יצור אומנות אמיתית* גבוהה בהרבה מאדם בעל תכונות הפוכות.
האם יש קו אדום באופי או באישיות שמתחתיו אי אפשר ליצור אומנות אמיתית*?
בוודאי. אדם גס רוח לא מסוגל ליצור אומנות אמיתית.
ידעתי שתרצה שאנקוב בשמות. הכצעקתה?
בלי שמות, עקרון מנחה. אמני רוק מהסוג הצרחני, האלים, הצבוע, שמבזה מעריצות, שובר מלונות ועושה סמים כבילוי לא מסוגל לייצר אומנות אמיתית.
ואם הוא מעשן גראס, צורח רק על הבמה ונורא עדין עם חתולים?
אנא אערף, יש יוצרים מהכלל שקיבלו מתנה או עול משמים כמו מוצארט ובטהובן.
בכנות, אני לא חושב שאלוהים היה מניח להם להפוך לכוכבי רוק כבד.

אני בכלל לא מסכים שאיכות האמנות מושפעת באיזה אופן מהמשאבים הכספיים שהושקעו ביצירתה.
>>> ציירתי בשמן על מדף פורמייקה לבן. הייתי כל כך אני בילדותי.
האמן, האומן והבדרן מושפעים ולא רק משפיעים. כשאין יכולת ליצור באופן חופשי ובטוח- כולנו סובלים. כלים וצבעי ציור, כלי נגינה, אולפן הקלטות, גוש גרניט קטן, סטודיו...הכל עולה.
חבר, אמן שמייצר פסליתאורה (בעיקר) מחומרים ממוחזרים. ממקום קטן עבר ל"סטודיו"- סוג של מחסן שהיה נטוש בגודל 200-150 מטר (חדר צביעה, מחסן, עמדות עבודה, אזור תצוגה) והשכירות החודשית השפיעה על אופי העבודות ואפילו על התמחור. לכן הציפיה (המוכרת לי) או האמונה שעיסוק נאמן לאמנות או רוח יתקיים ללא אספקה קבועה של קמח שגויה. ברוב המקרים אומנות אמיתית* דורשת יותר מאומנות רגילה בגלל ההקפדה על הדיוק, הריכוז והתנאים הסביבתיים שתומכים בהם.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684747
זה מאד מבלבל שאתה מחליף אמנות ואומנות ממשפט למשפט, בלי כל הבחנה כך נראה.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684755
גם אני מתבלבל מכולם ומסתייע בכוכבית.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684750
אני מבין עוד פחות.
בונה הסירות הוא אומן ולא אמן (כל עוד הסירות שלו נועדו למטרתן המקורית). האומן מייצר כלים שימושיים. האמן מייצר אמנות פרי דמיונו שאינה שימושית.

עד כה חשבתי שאנחנו מדברים על אמנות (מוזיקה, ציור, פיסול וכו') ולא על אומנות (צורפות, בניית סירות, תפירה עילית וכו').

אני מתחיל להבין שלך יש קריטריונים משלך- אמנות מול אומנות אמיתית.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684757
ככתוב: תגובה 684729 מתכנן סירות יכול לשמש כאב טיפוס של האמן שיודע להפיק את אותה אומנות אמיתית.
הדיון עוסק בהבדל בין מה שנתפס כאומנות (ציור מוסיקה וכו') ומהווה ברובו בידור, לאומנות אמיתית.
הקריטריונים שוב מאותה תגובה: "אמנות אמיתית נוצרת מתוך שילוב של יכולת, מודעות ובמטרה לשרת אנשים, נסיבות או כוחות."

האומנות שאינה אמיתית גם אינה שימושית והדבר שכינית פרי דמיונו מסתיר לא פעם דברים שאינם ראויים למאכל או הגות.
צייר שכזה עלול לבטא את הסטירה שחטף מהבריון השכונתי כילד שמנמוך באינסוף דרכים ובכל הציורים בחייו מבלי להבין שהוא מצייר את עלבונו שוב ושוב.
העלבון יתקיים בציור המפורסם זוג על גדות נהר, וגם בגבר בקונצרט, דמות אישה בסמטה, המורה לטבע, הביריון השכונתי. המבינים באומנות נורא מעריכים אותו וזה מספיק לו.

"תרומות" מסוג זה בוודאי שלא עוזרות ‏1 אך שכיחות למדי בנוף האומנות שאינה אמיתית.

ההבדל מול אומן אמיתי שחטף סטירה מאותו בריון בחמש קטנות:
א. מודע להשפעת הסטירה והתגבר על העלבון.
ב. נחוש לעודד את רוח השמנמוכים שחוטפים בכל הזמנים והיבשות.
ג. הוגה בדרך היעילה ביותר כיצד לצייר ולהפיץ מסר שממנו יתעודדו השמנמוכים.
ד. מבצע את הציור בדרך מופתית שתעזור לצופה להבין את המסר ולתפוצתו.
ה. יחתום או לא. יוקרתו כאומן היא בכלל לא העניין.

יש מוסיקאים בישראל שמלווים בג'ם חופשי בזמן אמת ובכובד ראש אירועים מתוך הכרת הנדרש לאור החשיבות האופי והמוזמנים.

1. כי הם מעבירות את הפצע והכאב ולא את מה שריפא אותו.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684756
פיקאסו היה חרא של אדם, בכל הקשור לנשים, לפחות.
למעשה, לא מעט אנשים ידועים, כולל אמנים, הם/היו חרא של אנשים‏1.

מה שכן, כמובן שאמנים חושבים על כסף. כל הזמן. כשבנקאים נפגשים, הם מדברים על אמנות. כשאמנים נפגשים, הם מדברים על כסף.

1 יש אנשים שאחרי שברור שהם כבר לא נזקקים לאחרים, מתנהגים איך שבא להם. ו'איך שבא להם', במקרה שלהם, זה לא הכי נחמד בעולם.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684758
אם הם היו חרא של אנשים כנראה שלא יצרו אומנות אמיתית ‏1.
יכול להיות שאותו אדם למד והפך לבעל מלאכה (אמן) אך מבחינתי אינו באמת אדם שמסוגל לייצר א"א.

1. אכנה את האומנות האמיתית- א"א כדי להבדיל בין הנשגב לשכיח לטובתי, בעיקר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684759
אתה באמת חושב שתוכל להבדיל באיכות היצירה (במבחן עיוור כפול - מה שלא אומר אסור לך להביט ביצירות, כמובן) בין אמן שהוא אמא תרזה לאמן שהוא שיכור אלים?
אם כן, אתה כנראה הראשון שניחן ביכולת הזאת. וזה נשמע לי מאד מאד לא סביר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684761
לא טענתי שההבדל מתבטא באיכות או שאוכל להבדיל אבל יש לי יכולת לעמוד על קנקנם של דברים. לא יכולת אבסולוטית או בדיונית אבל הרבה מעבר להדיוט ולמומחה האומנות.
עם זאת היכולת שלי אינה הדיון ולא תעמוד כאן למבחן. הדיון עוסק בהבדל בין מהו אומן ואומנות אמיתיים לבין הדברים שמתקראים כך.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684767
ההגדרה שלך ל"אמנות אמיתית" מוזרה משהו. אף אחד‏1 לא ציפה מעולם מאמן להיות שלמות מוסרית, ולאור העובדה שכדי להצליח בעולם הזה צריך וואחד אגו, זה אפילו מתנגש מעט בדרישות התפקיד.

1 חוץ ממך, עושה רושם

___
בינתיים הגדרת את פיקאסו כ'לא אמן אמיתי'.
מה לגבי להדביק נשים במחלות מין? כי טולוז-לוטרק, למשל, מת מעגבת בגיל 36. וכבר היו אז קונדומים.

זה תקף גם לאמנויות שאינן פלאסטיות? ואגנר היה אנטישם. ומופאסן אף הוא היה חרא של בנאדם.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684776
שלמות מוסרית.

באמת שחוץ ממני (עושה הרושם) אף אחד לא כתב על העמדת הפנים והרמיה שיש באומנות?
אף פרשיית משמו לא הסעירה את העולם בגלל הציפיה ליושרה והגינות מאנשי רוח?
לא התלוננו בפנייך על משמו שעשה לא תאמיני, האומן?
בוודאי שיש ציפיה למוסר גבוה. למרות שלא כיוונתי לביטוי הנפוץ שלה ולא השתמשתי במונח שלמות מוסרית אבל נניח שכן.

וואחד אגו.
להתרשמותי את צודקת. לפני רוב האומנים, לפחות המפורסמים שבהם ונפגשתי עם עשרות מתוקף נישואי ניצב אגו קולוסאלי.

פיקאסו, טו לוז לו טריק.
אני חושש שפיקאסו לא יצר אומנות אמיתית (א"א). למען הסר ספק. פיקאסו צייר מצויין _לא הקוביזם_ השני צייר שחגג.

וגם לאמנויות שאינן פלאסטיות?
תקף באבוהה. אומנות היא העברת מסר, ביטוי מסר, התאמת מסר, אהבה במסר. כל האומנויות עוסקות בזה.
הרבה דברים שמאפשרים לבטא מסרים יום יומיים קשורים לאומנות או אומנות בפני עצמה. א"א.
אפילו במובנים ודברים שאינם במיקוד השכיח כמו סריגה ואריגה לדוגמא.
תבניות סריגה יכולות להעביר קוד, כיוונים, חוקים והמתמטיקה חוגגת.
פנטומימה, אישתי מצויינת בזה.
ריקוד ניגון ושירה. כתיבת שירה. הלחנה.
סיפורים ובמיוחד אגדות- גם הכתיבה והסיפור בפי המספר.
צפיה כדורגל ספרדי. אני למשל סופר מסירות שינוי קצב וצעדים כדי לנסות ולראות את חוק השבע אבל בחיי שזה נשמע מוזר, אפילו לי. הבהייה הפאסיבית במסך אמנם לא בדיוק מבטאת מסר או גרוע מכך, מסר גרוע במיוחד אבל היא בכל זאת אומרת משהו, לא?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684789
פרשיות הופכות את נשוא הפרשיה לחלאה כאדם, לא לאמן גרוע או ל'לא אמן'.

אתה מחפש חסד? מקומו אצל אמא תרזה. לא באמנות.

________________
אתה ממשיך לערבב בין אמנות לאומנות.
סריגה ואריגה הן אוּמנויות. כמו תפירה, נפחות, פחחות, סנדלרות, מסגרות.
והאמנות ה'טהורה' התנתקה מהעברת-מסר כבר די ממזמן. השאיפה לעברת-מסר עברה למקצועות העיצוב.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684802
אתה ממשיך לערבב בין אמנות לאומנות.
______
בקליפת קוקוס משובצת אבני חן החלוקה כפי שאני משער שהציבור מבין:
1. א"א- אומנות אמיתית. טהורה מכדי לפקפק בה.
2. אומנות (שכיחה).
3. בידור.
4. אמנות. מיומנות של בעל מלאכה.

חלוקת הנמר:
1. א"א- אומנות אמיתית.
2. אומנות שכיחה, בידור ואמנות- בסדר כלשהו. פחות רלוונטי לדיון.

מנקודת מבטי אין הבדל מהותי בין אמנות למה שכיניתי לטובת הדיון אומנות שכיחה‏1 ולא בין אומנות שכיחה לבידור‏2.
המיומנות או- ה Craft אמורה להיות חלק מהאומנות השכיחה (!) ותנאי ליצירת א"א. לכן ציינתי את בונה הסירות (אמן) כמועמד אידיאלי ליצירת א"א.
האומנות השכיחה עם וללא ה Craft מספקת בעיקר בידור.
המניע, המטרה ורמת ה Craft של א"א מבדילות בינה לאומנות השכיחה והמשכיחה (בידור) למעשי האמנות בשונצינו (מסגרים ופחחים) שאמנם מקושרים לפונקציונלית "שטוחה" שאינה כוללת העברת מסרים אבל האפשרות קיימת. אדריכלות נתפסת לרוב כאמנות בהחלט יכולה להיות א"א. כל מקצוע שמכיל גמישות תקשורתית ויכולת עיצובית יכול לייצר אומנות אמיתית. זה גם ההבדל המהותי בין פסל מתכת למסגר משונצינו. הפסל רוצה להעביר מסר ומי שמרתך עבורו נקרא מסגר.

אם מסגר בעל מיומנות, יעביר מסר במתכת, ממניעים שאינם אגואיסטים לאחר שרכש השכלה גלקטית יכול להיות שמדובר באומן אמיתי.

1. אומנים כמו דאלי, עמוסוז וטרטקובר לדוגמא.
2. אומנים כמו דאלי, עמוסוז וטרטקובר לדוגמא.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684808
נו טוף, אז יש לך חלוקה לא קונוונציונלית בין מה שאתה קורא אמנות אמיתית לאמנות שכיחה ובידור.

מה שמעניין זה האם אתה חושב שסרת התרבות חולקת איתך את ההגדרות האלה?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684812
למרות ההתלהבות להכניס את הדתיים ולעסוק במעניין לא תעצור לרגע ותשאל את עצמך על מה אני מדבר?

אמן (א"א) אמור לדעת שחיווט העיניים והאזניים (שמאל ימין) גורם לעיבוד נתונים באופן שונה ובקצב שונה למרות שמהיצירה בוקע תדר זהה (קול ו\\\\או אור). במאמץ קל לאחר אימון קשה אפשר להתבונן או להקשיב בצורה חדשה ליצירות מוכרות ולגלות או לחוות דברים חדשים. אפילו כשאתה מתבונן בבן השיחה אתה ממקד את מבטך באופן בלתי רצוני בעין מסויימת כברירת מחדל וזה קורה גם בציור דיוקנאות ואפילו בתמונות. תן מבט בפניה של מירי רגב ועוד מבט בפניה של זהבה גלאון. ציין לעצמך באיזה עין בהית לראשונה, תתעלם לרגע מהפרסונות ונסה לפענח את המסר שעולה מהיצירות.
קח את הזמן, מקסימום הקבב יתקרר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684818
?
רגב התמקדתי בשמאלית (הימנית שלה), במבט שני זה כי היא יותר ממוקדת אלי, ומייד עברתי לימנית, כי השמאלית עם נימי דם.
גלאון התמקדתי בימנית (השמאלית שלה) ונשארתי, במבט שני כי היא הגדולה יותר.

כמה נקודות קיבלתי?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684829
אחת, אבל ענקית.
זכית בכרטיס כניסה למוזיאון רמאות אומנותית.
שים לב לכיתוב על האוטובוס בפריים הראשון ולמסקנות בסיום הסיור.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684837
מדהים!
אן מרגרט, ילידת 1941, היתה חברה של אלביס! היא היתה בת 60-61 כשצילמו את זה!
הסנטר שלה הוא יצירת אמנות אמיתית.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684720
דאלי "צייר אוביקטים "ברורים" מדי" יחסית לאומנים אחרים בזרם הסוריאליסטי? האובייקטים כאן, כאן או כאן נראים לך פחות ברורים?

אתה טוען ברצינות שהאחים כהן הם "וולגריזציה" של לינץ'?! שטיוון פיקס זה לא בידור ושאומץ אמיתי זה לא אמנות?

השורה האחרונה שלך היא הכללה גזענית.

בגדול, אולי הטענה שלך נכונה, אבל כדאי היה לחשוב קצת יותר על הפרטים שתומכים בה. נראה לי שאתה מתבלבל בין פופוליזם לפופולריות, בין קיטש לוולגריות, בין סימפטיה אישית לעומק, בין השפעה להעתקה, בין בידור להצלחה ציבורית...
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684732
העובדה שגם אמנים אחרים מהזרם הסוריאליסטי ציירו בסגנון לא מופשט לא סותר את העובדה שבמקור הזרם נטה יותר לסגנון מופשט ושאנשי הזרם הסתייגו מדאלי ומזיהויו כאמן המייצג של הסוריאליזם.

דוגמאות קונקרטיות של סרטים מסחריים יותר של במאי אמנותי או סרט אמנותי של במאי בעל סגנון אבל יוצר סרטים המיועדים לטעם הקהל לא משנים את העובדה הבסיסית: לינץ' הוא במאי שתפיסתו האמנותית היא לנגד עיניו בדרך כלל ואילו האחים כהן הם יצרני סרטים המיועדים לקהל הרחב, גם אם הם בעלי סגנון מובחן השונה מסרטים בידוריים אחרים.

למה הכללה גזענית? זאת עובדה. כוונתי לא היתה ללהקות רוק בריטיות (שהביטלס, הסטונס והאנימאלס הן הדוגמאות המפורסמות ביותר שלה) שהשתמשו בתבונה בעיבודים לשירי בלוז וריתם'נ'בלוז ליצירת סגנון לא פחות איכותי משלהם אלא לזמרים כמו פאט בון שביצעו גרסאות קלילות ושטחיות לשירי סול וריתם'נ'בלוז שבהווייה העדיין גזענית של אותה תקופה לא נועדו לשוק הלבן.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684734
זה לא ''במקור''. יש סוריאליזם פיגורטיבי, ויש סוריאליזם מופשט.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684735
אני ממש לא מכיר את הבלוז והריתם'נ'בלוז של אותה התקופה אבל משום מה יש לי הרגשה שגם בין המבצעים השחורים שיו לא מעט מבצעים שטחיים ופחות איכותיים. זה מה שקורה כשהופכים מוזיקה איכותית כזו למשהו שאמור לבדר אנשים במועדונים.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684743
רגע. יכול להיות שדווקא המוסיקה שהיתה איכותית הגיעה למועדונים והשטחית נשארה בחוץ?
המוסכמה שמוסיקה בעלת היבט מסחרי או בידורי פחות איכותית קצת ארכאית בעיני.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684737
מיהם אנשי הזרם הסוריאליסטי שהסתייגו מזיהוי של דאלי כאמן סוריאליסטי?

התקציב של סיפור פשוט, למשל, היה 10 מליון דולר. אי אפשר לנהל כזה תקציב בלי ללכלך את הידיים. לשם השוואה התקציב של Clerks היה פחות מ-‏28 אלף דולר. אף אחד לא יתן לך 10 מליון דולר אם אין איזה רווח שעומד לנגד עינך. יש אלפי סרטים אומנותיים שמופקים ברחבי העולם בתקציב נמוך שלנגד עיניו של הבמאי עומד באמת התפיסה האומנותית, לינץ׳ אינו אחד מהם, הוא במאי הוליוודי טיפוסי. מוצלח (לדעתך) או לא (לדעתי), הוא לא שונה במהותו מבמאים הוליוודים אחרים.

הכללה גזענית משום שבמקום לדבר על פאט בון וריצ'רד הקטן, אתה כותב על: ״להיטים מהמוזיקה השחורה בוצעו ע"י אמנים לבנים״ זאת הכללה שמבטל את אישיותו ותכונותיו של האדם ומתייחסת לצבע עורו בלבד, וככזו, היא גזענית.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684740
גזעני או לא, הבלוז היתה מוזיקה של עבדים שחורים.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684744
של העבדים? זכור לי הקטע האנכרוניסטי החביב מאוכפים לוהטים שבו העובדים ברכבת (שחורים, עבדים משוחררים) מתחילים לשיר בלוז במקום המוזיקה העליזה שהם היו אמורים לשיר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684753
הבלוז, כשמו כן הוא, נולד כשירי הדיכאון שליוו את עבודתם של השחורים בשדות הכותנה.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684816
זו תפיסה מהותנית שיש בה המון בעיות. הבלוז תמיד היה היתוך בין שחור ללבן, הוא נולד ככזה. אותם עבדים שחורים השתמשו בהרמוניות מערביות, בכלי נגינה מערביים, בשפה מערבית וגם בחומר מוסיקלי מערבי כדי ליצור את המוסיקה - איך אפשר לקבוע שהיא "שלהם" בלבד?
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684820
כי הם שרו אותו, והם שרו אותו על החיים שלהם.
במשך דור-שניים הם שרו אותו לבד, ואז הוא תפס גם אצל לבנים.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684827
כן, אבל השאלה כאן היא מי בדיוק גנב ממי? כאמור, מלכתכילה המוסיקה האפרו אמריקאית הכילה מאפיינים "לבנים" לא פחות מאשר "שחורים". הם מעולם לא שרו אותו לבד. תמיד הייתה השפעה הדדית.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684835
אף אחד לא גנב שום דבר. השחורים המציאו את הבלוז ושרו אותו על החיים שלהם. הם השתמשו גם במרכיבים לבנים, אבל התוצאה היתה מוזיקה שחורה. הלבנים ששרים בלוז גם לא גנבו שום דבר. מותר לאריק קלפטון, שהוא לא רק לבן אלא בכלל בריטי, לעשות בלוז, והבלוז נשאר במהותו מוזיקת עבדים שחורה. מותר לאמינם (ולמוקי, ולסיי) לעשות ראפ והראפ נשאר במהותו מוזיקת גטו שחורה.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684773
לא גזעני להגיד שהבלוז בא ממוזיקה של עבדים שחורים, כן גזעני להגיד שבגלל זה שחור ששר בלוז הוא ''עמוק'' יותר מלבן ששר בלוז (או ההפך).
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684745
ויקי ענתה לשאלה מי הם:
עם עלייתו לשלטון של פרנסיסקו פרנקו בסוף מלחמת האזרחים בספרד, נקלע דאלי למחלוקת פוליטית עם עמיתיו הסוריאליסטים. דאלי הורחק רשמית מהקבוצה הסוריאליסטית המרקסיסטית ברובה. תגובתו של דאלי להרחקתו הייתה "סוריאליזם זה אני". אנדרה ברטון טבע את האנגרמה על שמו "Avida Dollars" ("להוט לדולרים") בגלל מה שתפס כהתמסחרות דאלי ועבודותיו ; לאחר ההרחקה התייחסו הסוריאליסטים לדאלי בלשון עבר, כאילו היה מת. אנשי התנועה הסוריאליסטית המשיכו בפולמיקה נוקשה נגד דאלי עד מותו וגם אחריו.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684774
זה לא קשור לכמה ''ברורים'' היו האובייקטים שהוא צייר.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684785
נכוין. זה קשור לשאלה.
כולם יכולים לכתוב מה בא להם 684742
לא משנים את העובדה הבסיסית: לינץ' הוא במאי שתפיסתו האמנותית היא לנגד עיניו בדרך כלל ואילו האחים כהן הם יצרני סרטים המיועדים לקהל הרחב, גם אם הם בעלי סגנון מובחן השונה מסרטים בידוריים אחרים.
___
היכן העובדה ומאיזה בסיס?
לינץ' וכהן פנו לקהל הרחב ולכן הגיעו אליו.
הנה עובדה: די פשוט לעשות סרט שהקהל הרחב לא יצפה בו שכשאתה מיליונר הוליוודי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים