בתשובה להפונז, 10/11/16 10:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרשנות שלך היא ציור מטרה סביב החץ. האנשים, כמוני, שחושבים שאובאמה היה מנשיאי ארה"ב המוצלחים בהיסטוריה כוללים הרבה מאד מצביעים אמריקאים. שיעורי התמיכה בו (approval and disapproval rates) בהשוואה לשיעורי התמיכה של נשיאים קודמים לא מתיישבים כלל עם התזה שלך (לא בממוצע, ובמיוחד לא בשלהי כהונתו). אין בהם שום רמז, וגם לא באף נתון אחר שאני מכיר, לכך שכהונת אובמה עוררה איזושהי ריאקציה יוצאת דופן. כנראה שאפילו טראמפ לא מסכים איתך, ולראייה - הקמפיין שלו התמקד במתקפה על הילארי ולא על אובמה (למרות שמתקפה על הנשיא האחרון - אפילו אם זו כהונתו האחרונה - היא טקטיקה מקובלת ואפקטיבית במערכות בחירות בארה"ב מצד מועמדי המפלגה השניה). הצלחתו של טרמאפ זקוקה להסבר אחר. אגב, אם מתייחסים לבחירות כאל סקר, אז קלינטון היא המנצחת -יותר מצביעים הצביעו עבורה. אבל בשל שיטת הבחירות האמריקאית (שבאופן אירוני הסרבול והסיבוך שלה נתפסו עד אתמול כמנגנונים אפקטיבים בדיוק כדי למנוע עליה של כל מיני טראמפים פופוליסטים לשלטון) היא הפסידה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המגרש עקום,השמש סינוורה-אין בעיה,נחליף את העם. אז יש לנו את הישראלים,הבריטים,האמריקאים-וזה לפני בחירות בשאר אירופה,נחכה לכולם ואז נחליף את כל העמים שלא מישרים איתך קו בעמים אחרים. אני יכול להמליץ על עמים מוארים ומתקדמים ששם מנהיג זוכה ב99%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור למשהו שכתבתי? (רמז: לא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהאפינגטון הנאור למהדרין התוצאות העדכניות יותר ומסתבר שהתמיכה לא משהו. בגדול המחנה הנאור שירת אוכלוסיות שלא משלמות מיסים ואת וול סטריט. הרוב אמר את דברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסרבול והסיבוך שלה" לא נועדו כדי "למנוע ממועמד פופוליסט לעלות לשלטון", אלא כדי לתת ייצוג למדינות השונות ולאינטרסים השונים שלהן. ארה"ב, למרות מה שחושבים, אינה "מדינת כל אזרחיה", אלא פדרציית כל מדינותיה. כל מדינה בוחרת בעצמה את נציגיה, ולכל מדינה יש זכות להחליט איך לבחור את הנציגים הללו (כך למשל מיין ונברסקה בוחרות נציגים בשיטה יחסית ולא רובנית). מנגנון הבחירה נקבע כך בחוקה, עוד כשהיו 13 מדינות בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כתבתי שלשם כך הם "נועדו"? לא. כתבתי שהיה מקובל לראות בכך תכונה חיובית שלהן, לא כתבתי שהן תוכננו לשם כך. שנית, זו אולי הפעם הראשונה בה אני אני נתקל באדם המתחיל בוויכוח עם איש קש, ומפסיד בו. כי שיטת הבחירות בארה"ב אכן תוכננה לשם כך. רשות הדיבור להמילטון: ” The point of the Electoral College is to preserve “the sense of the people,” while at the same time ensuring that a president is chosen “by men most capable of analyzing the qualities adapted to the station, and acting under circumstances favorable to deliberation, and to a judicious combination of all the reasons and inducements which were proper to govern their choice.”
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסקרים שבודקים את ''שיעורי התמיכה בנשיא'' עורכים אותם גופים שהעניקו להילרי את הנשיאות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה העניקו?! 98.1% העניקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר... בדיוק אותם גופים הכשירים לבדוק זאת? או שאולי אתה חושב שהאינטואציה שגיבשת על סמך קיר הפסייבוק שלך אמינה יותר מהם? לא ברור לי אם אתה רומז שהם גרועים כי הם "טעו", או שאתה רומז שהם פגומים כי הם "מוכתבים על ידי אג'נדה", אבל בכל מקרה אתה מן הסתם טועה לחלוטין (אבל אני תחת רושם חזק שאין טעם להסביר למה, וגם יש לזה קשור זניח בלבד לנקודה שעניינה אותי במקור - אז אשאיר זאת כתרגיל לקורא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, מה שאני למדתי מהקישור שלך זה ששיעור התמיכה הממוצע של אובמה הוא הנמוך ביותר של נשיא אמריקאי מאז 1980. נמוך בהרבה משל קלינטון, בוש האב ורייגן, ואפילו - שומו שמיים - נמוך יותר באחוז שלם מזה של ג'ורג' דבליו בוש, שעל פי רבים הוא אסון בכל קנה מידה. לא רק שזה מתיישב עם התיזה שלי, זה מחזק אותה. אם זה השיעור הממוצע שמקבל נשיא שהתחיל בתור כוכב עולה שיביא את אמריקה לעידן חדש ומבטיח, כנראה שהוא ממש הצליח להקדיח את התבשיל בשמונה השנים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת סיום הנשיאות היו לבוש הבן 34% תמיכה, לקלינטון 66%, לבוש האב 56%, לרייגן 63%, לקרטר 34%, לפורד 53%, לניקסון 24%, לג'ונסון 49%, לאייזנהאור 59% ולטרומן 32%. המינימום שאובאמה הגיע אליו היה 37%, ועכשיו הוא נמצא על 53%. (אגב, טרומן שקיבל ציון נמוך יותר מקרטר, בוש, ג'ונסון וניקסון, נחשב היום לאחד מעשרת הנשיאים הטובים בהיסטוריה1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע הוא מדד הרבה יותר אמין סטטיסטית ממדידה נקודתית. חוכמה קטנה היא לבחון קריטריון של נשיא שפרש בדיוק במשבר הכלכלי הגדול. ואפילו על פי הקריטריון שלך, להוציא את בוש השנוא (אולי גם אובמה עצמו נבחר על גלי התיעוב לקודמו?) אובמה זוכה לתמיכה יותר נמוכה מכל נשיא מאז 1980. רחוק מאד מלהיות "אחד המוצלחים בהיסטוריה", לפחות על פי דעתו של העם שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי ההטענות בלתי תלויות. אין קשר בין הערכתי שמדובר באחד "מנשיאי ארה"ב המוצלחים בהיסטוריה" (הערה צדדית שלא נימקתי - ואותה ההיסטוריה תשפוט), לבין טענתי ש-"אין... שום רמז... לכך שכהונת אובמה עוררה איזושהי ריאקציה יוצאת דופן" (הנושא העיקרי). אני לא טוען שאובמה היה פופולרי במיוחד. הוא לא היה כזה. אני כן טוען שהוא לא היה *לא פופולרי* במיוחד. שיעורי התמיכה איתם הוא סיים אינם נמוכים (ושיעורי האי-תמיכה איתם סיים אינם גבוהים). למעשה, שיעורי תמיכה נמוכים מאלה הספיקו לו כדי לנצח באופן משכנע מערכת בחירות ולהבחר לכהונה שנייה. במספרים מוחלטים, הצביעו עבורו ב-2012 (*אחרי* רפורמת הבריאות, למשל) הרבה יותר אנשים מאשר הצביעו לטראמפ ב-2016. גם כאשר מסתכלים על כל טווח שיעורי ה-approval וה-disapproval אין רמז לכך שהוא outlier יוצא דופן ביחס לנשיאים אחרים, ושכהותנו עוררה איזו ריאקציה גדולה. בנוסף, כאמור, במערכת הבחירות של 2016 יותר אנשים הצביעו לחברת מפלגתו הילארי מאשר הצביעו לטראמפ1, טראמפ בחר באסטרטגיה של מתקפה על קלינטון ולא עליו1, והקמפיין של קלינטון גייס את אובמה באופן מאד אקטיבי לשורותיו (זה לא מובן מאליו) מתוך ההערכה - מן הסתם מגובה בערימות של סקרי עומק ואנליזות - שתמיכתו הפומבית תועיל לה1. אני חושב שדי בכך כדי לשלול את ההסבר, ומעבר לכך, אין לי מספרים קשים - רק רושם אישי: הוא בהחלט לא נשיא מאד פופולרי2 בארה"ב, אבל הוא גם לא שנוא במיוחד (מלבד בקהלים בהם שמו האמצעי הוא צבע עורו הם סדין-אדום). בישראל הוא היה שנוא בסדרי-גודל יותר מאשר בארה"ב, ואולי מכאן הרושם שלך. 1 להערכתי, זה מחליש את תזת הריאקציה שלך. 2 ועם זאת - ואין כאן סתירה - אני כידוע חושב שהוא יזכר, ובצדק, כהצלחה גדולה בפרספקטיבה היסטורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 טוב, להביא היום את ההערכות והסקרים של מטה קלינטון כטיעון תומך במציאות כלשהיא זה קצת גול עצמי, לא? 1 מה משנה כאן העובדה המיותרת שיותר אנשים הצביעו להילארי בבחירות 2016? עדיין מספיק אנשים עברו מתמיכה במועמד דמוקרטי מלב הממסד למועמד חוץ ממסדי הזוי ומשולח רסן, בשביל להביס אותה. זאת התופעה שאנחנו מנסים להסביר או לפרש כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק של ההערכות של מטה קלינטון. גם של מטה טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עוד, שבכדי להסביר את הצלחת טראמפ בבחירות הכלליות, יש קודם כל להסביר את הצלחתו בפריימריז. קרוז, רוביו קייסיק ובוש הפסידו לו בגלל אובמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בוא לא נהיה כל כך שטחיים כדי לומר שאובמה הוא הסיבה היחידה, כמובן שלא. אבל הוא עשוי להיות סיבה מסייעת, וכשהמרוץ כל כך צמוד כל סיבה מסייעת הופכת גם למכרעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לו טראמפ היה מפסיד בבחירות הכלליות, די היה בנצחונו בפריימריז כדי לעורר תהיה באשר למה לעזאזל קורה כאן. עצם בחירתו לנשיא פוסלת את ההסבר ''פלוק כתוצאה מריקבון פנימי במפלגה הרפובליקנית'', אבל ההסבר ''ריאקציה לאובמה'' נפסל עוד קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רבים שטוענים כעת שההצבעה עבורו היא לעומתית, היא ראקציה בבסיסה. כלכלית, חברתית, (אנטי) אינטלקטואלית, תבחר מה שנוח לך. אבל האם יכולה להיות ראקציה כנגד המצב הנוכחי שמנותקת לחלוטין מהנשיא הנוכחי? יש מישהו אחר להאשים במצב? יש מישהו אחר שאחראי - לפחות בעיני ציבור המצביעים - יותר למצב הנוכחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני לא מקבל את הטענה שההצבעה עבור טראמפ הוא "לעומתית" במובן הזה. אז אני פטור מלענות על השאלה "ריאקציה כנגד מה?". שנית, היא בהחלט יכולה להיות "לעומתית" (במובן קצת שונה) מבלי להיות קשורה לאובמה. דעתי על העניין (אותה אני לוקח בערבון מאד מוגבל, וצופה שהיא תשתנה כעשר דקות לאחר כתיבת תגובה זו) היא כדלקמן: ייתכן שזו אפופניה - אבל אני נוטה לכרוך את בחירת טראמפ והברקזיט כמופעים שונים של תהליכים דומים. אם יותר לי לאמץ לרגע טרמינולוגיה מרקסיסטית (כי היא שימושית, לא כי אני מרקסיסט), אז התהליך המרכזי לדעתי היא שהשינויים ב-base הנוגעים לאופן בו אנשים מתקשרים, שהחלו עם האינטרנט והרשתות הסלולריות לפני כ-20 שנה, מגיעים עכשיו לשיא השפעתם על ה-superstructure, וחושפים אי-התאמות בין חלק מהמוסדות חברתיים והשלטוניים לבין העולם החדש של הרשתות החברתיות והכפר והגלובלי (ספק אם כשהמונח נתבע בתחילת שנות השישים, מקלוהן תיאר לעצמו עד כמה העולם יכול לקטון). נראה לי שהמימושים השונים של הדמוקרטיות בעולם מתקשות מאד לאזן בין ה-"שוק חופשי של רעיונות ודיעות" המצוי בליבה של כל חברה פתוחה, לבין העובדה שבמצב העניינים שנוצר, השתתפות אזרחית רחבה בדיון הציבורי פירושה הפיכתו למופע-בידור שבו לשיקול-דעת ותוצאתנות יש משקל אפסי. התוצאה היא שורה של החלטות גרועות לדעת כולם (בערך), שבכל זאת איכשהו מצליחות לעבור. תהליך מרכזי אחר (וחיובי מאד) הוא השפעה הולכת וגדלה של גופים על-לאומיים על חשבון ממשלות מקומיות (האו"ם ומוסדותיו כמו קרן-המטבע, האיחוד האירופי, וכו'). אין ספק שישנם נושאים רבים שהמסגרת הנכונה לעסוק בהם היא על-לאומית, אבל הדבר גורר ריאקציה ריגשית (לא לאובמה...) שמחזקת סנטימנטים בדלניים (להערכתי עניין זה שיחק תפקיד גם בברקזיט, וגם בבחירת טראמפ). לבסוף, ייתכן גם שלהתפשטות האוטומציה (בינתיים אמנם נחשפנו רק לקצה הקרחון שלה) יש חלק בדברים. אנשים מרגישים שהם הופכים (או צפויים בקרוב להפוך) ללא-רלוונטים כעובדים, ואולי מפרשים זאת כאיבוד מעמדם החברתי. ריאקציה הטבעית לכך (ולא לאובמה...) היא הסתגרות ואהדה למנהיגי-אלפא למיניהם שמבטיחים לדאוג לאדם הפשוט. ההסבר הזה הוא קצת יריה-באפלה, אבל אולי יש בו משהו. ייתכן גם שהשינויים המבניים שעוברים על שוק העבודה (אופקי-תעסוקה קצרי טווח וכו') מוסיפים לזה. ואולי כל ההסברים האלה הם קשקוש מוחלט, ומדובר בסיבות אחרות לחלוטין. ואולי אין סיבות. טראמפ הוא פרודיג'י חד-פעמי בדמוגגיה שלקח רחוק את כשרונו, הברקזיט עבר רק בשל שאננות מצד תומכי-ההשארות שלא הלכו להצביע, אין קשר בין שני הדברים, ושניהם מיקריים ולא סימפטומטיים. מן הסתם אין לי מושג. אבל אני משוכנע למדי שלא מדובר בריאקציה לאובמה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נראה שההסברים של שנינו, והביסוס להם, נמצאים על קרקע דומה. הרבה אולי ומעט ידע ברור. השאלה היא אם בכלל ניתן לקבל פה ידע "אובייקטיבי". אני עדיין חושב שגם אם יש השלכה של תהליכים בינלאומיים על האזרח הפשוט, תפקידו של הנשיא או הנמנהיג המכהן לדאוג לאותו אדם ולא להשליכו תחת גלגלי המודרניזציה/גלובליזציה/חברתיזציה רשתית וחברותיהן. ואם הוא לא עושה זאת, יהיו לזה השלכות (חוץ אולי מבמדינתנו הקטנטונת, אבל זה דיון אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה אתה רוצה למדוד... אחוזי תמיכה הם הרי ממוצעים בפני עצמם (לא שואלים אדם אחד מה דעתו על הנשיא), נראה לי שממוצע על פני זמן הוא מדד פחות טוב משביעות הרצון בסיום הקריירה - הרי קצת קשה להעריך כמה הנשיא היה טוב שבוע אחרי ההכתרה, בסיום בקריירה, כשהציבור רואה את התמונה הכללית, את הכשלונות וההצלחות, הרבה יותר קל להעריך כמה הנשיא מוצלח. (אם כי, גם זה, לדעתי, מדד לא מוצלח במיוחד, ע״ע טרומן ולינקולן). בוש הבן, למשל, קיבל אחוזי תמיכה די גבוהים בתחילת הכהונה ונהפך ל״שנוא״ כהגדרתך, רק אחרי שהתברר כמה הכישלון של עיראק הוא כישלון - אצל אובאמה אחוזי התמיכה עשו כיוון הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואפילו על פי הקריטריון שלך וגו'...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין קריטריון. נדמה היה שלעומר יש קריטריון, אבל הוא הסביר למה הוא התכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי גאלופ אובאמה הגיע בסוף ל-59%, מה שמעמיד אותו במקום השלישי (יחד עם אייזנהאור, אחרי רייגן וקלינטון). מצד שני, אם מסתכלים על הפרטים, מגלים שמבחינת אחוזי תמיכה אובאמה מוביל בפילוג המפלגתי. בינתיים טראמפ פתח את הקדנציה עם 45% תמיכה (שזה די דומה למה שאובאמה קיבל בפתיחת הקדנציה השניה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת סיום 70 הימים הראשונים של הכהונה שלו הצליח טראמפ לנצח גם את השיא של ב. קלינטון וגם אובאמה עם 36 אחוזי תמיכה (אתמול, היום זה כבר 35) והגיע למקום השני. למחזיק השיא הנוכחי, אגב, זה לקח 2,842 ימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם לסכם את חצי השנה הראשונה - עם שיא של 46% (ביום השני לכהונתו), ממוצע של 40% ותוצאה נוכחית של 37%. הממוצע של אובאמה, אגב, היה 47%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייבים גם לציין שהוא עוד לא נרצח,ובהתחשב בכל הגורמים הקרימינילים (שלעולם לא יתעייפו מלהרעיל את העולם) שהוא ניצח ומאיים עליהם זה מאוד מרשים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |