בתשובה לברוך., 06/05/02 23:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גדול בהרבה מהנזק הנגרם כתוצאה מאנורקסיה (ולא ברור שדמוי עצמי נמוך הוא בכלל מזיק), יתכן בהחלט שהמצב הנוכחי הוא הרצוי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא במשקל יתר מסוכן עסקינן. רובנו לא נראות כמו הדוגמניות בטלוויזיה ולא מרוצות מגופנו במשך כל החיים, ועדיין גדול המרחק בין זה לבין משקל יתר מסוכן. אנורקסיה מסוכנת הרבה יותר, למעשה, חברתית ואישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי מאוכלוסיית ארה"ב תהיה שמנה בצורה מסוכנת וכתוצאה מכך כ 9 אחוז מהאוכלוסיה יסבלו מסכרת. ישראל, כרגיל, מפגרת בעשור בערך ולכן סביר שיש זמן עד 2035 (אז הילדות בנות ה 10 של היום תהיינה נשים בגיל העמידה). החשיבות של חינוך (גם אם הוא נעשה בצורה הברוטאלית של הצפה בדוגמניות) לשמירה על משקל נמוך גבוהה להערכתי בהרבה מהנזק שחינוך כזה גורם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי להציף ברוטאלית גם בדוגמנים גברים שהם רק עור ועצמות. לא היינו רוצים שהגברים יסבלו חלילה מעודף משקל, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי מודל היופי הרזה מעודד פתרון של הבעיה (השמנת יתר); אבל יש דרכים טובות לפתור אותה ויש דרכים לא טובות. בפרט, אנורקסיה היא דרך לא טובה עד כדי כך שהיא בבירור בעיה חמורה הרבה יותר מהבעיה המקורית. גם דרכים פחות קיצוניות, שאותן מעודדת הדוגמנות (אכילה לא מאוזנת, חרדות ודכאון), מחליפות אולי את הבעיה בבעיה אחרת. ועוד לא דיברנו בכלל על השאלה האם המדד הנכון הוא בריאות במונחים אוביקטיביים (הוצאות מערכת הבריאות?) או שמא אושר סובייקטיבי. כמובן שמשקל יתר יכול די לקלקל את מצב הרוח גם בלי בארבי כמודל יופי, מסיבות אוביקטיביות - בוודאי אם נלווית אליו סוכרת. אבל שיקול האושר לפחות מאזן את התמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהן הדרכים הטובות? האם הדימוי החברתי (כפי שהוא משתקף בין היתר במדיה) אינו חזק יותר מכל מערכת חינוך? איזה אחוז של הבנות שחושבות שהן שמנות מדי מגיע למצב אנורקטי? למצב דכאוני? אם המדד היה האושר הסובייקטיבי, היה צריך לחבר לכולנו אלקטרודות למרכז המתאים במוח ולחכות שנמות מאושרים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הנשים אכן לא תחווינה דכאון קליני או הפרעות אכילה חמורות, אך אין להמעיט באומללות הנובעת מדימוי עצמי שלילי. אם יש משהו שביכלתנו לעשות כחברה ושיהפוך 51% מהמין האנושי למאושרות הרבה יותר, למה לא? הרי בכל דבר אחר דופקים אותנו (מרוויחות רק 60% מהגברים, לא מיוצגות במוקדי הכוח בארץ ובעולם, וכיו"ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם יש משהו שביכלתנו לעשות כחברה" כמו מה למשל? חקיקה שתאלץ סרטים וסדרות להציג שחקניות ושחקנים ממוצעים למראה? לדעתי הערכה עצמית עודפת היא גרועה בהרבה מהערכת חסר והאושר שהיא מקנה לבעליה הוא בוודאי לא סוג של אושר שהייתי רוצה לחוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים חקיקה. חברה יכולה (וצריכה) לקבוע נורמות רצויות גם בלי שוט מערכת אכיפת החוק. אגב, בסרטים ובסדרות בריטיים, מרבים להציג שחקניות ושחקנים ממוצעים למראה, וזה, לא ממש פוגע באיכותם (הן של הסרטים/סדרות, והן של השחקנים/שחקניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אומללות? דימוי עצמי שלילי יכול להיות מתורגם לשאפתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בפלנטה שלך. בשלי דימוי עצמי (גופני!) שלילי מוביל לדיכדוך עז ולאכילת שוקולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול לחזק דיכאון, אשר עלול להביא להתאבדות. זה בטח לא נפוץ אבל זה קיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |