 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש היום לדעתי רוב במדינה שפשוט כבר לא חושב במונחים של "שטחים תמורת שלום". במהלך השנים התברר שהשטחים הם מקור בלתי נדלה של צרות, הגבול ה"פתוח" בין ישראל והגדה הוא אסון, וצריך להיפטר מהשטחים עם או בלי שלום. לכן התלונה שלך על הדיבורים על "אופק מדיני" לא מובנת לי. הביטוי "אופק מדיני" הוא תוצאה של התפגרות הביטוי "שטחים תמורת שלום", והוא מבטא חיפוש מוצא /כלשהו/ מהבוץ הנוכחי. מוצא שיכול להיות גדר הפרדה. או משהו כמו ההצעה של אסא כשר אתמול ב"ידיעות"- לא הסכם פלסטיני-ישראלי, אלא שני הסכמים מקבילים- ישראל-ארה"ב, ופלסטינים-ארה"ב, כך שארה"ב היא הערובה לשקט ויציבות. כי הרי על שלום אין מה לדבר עכשיו. לסיום- גם אם לא אכפת לך גורלם של הפלסטינים, הרי בוודאי איכפת לך גורל ישראל. אתה באמת רוצה שיהיה פה מיעוט ששולט ברוב עוין? בשביל מה זה טוב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הרוב חשב שאין מקום למדינה פלשתינית. אחר כך הרוב חשב שיש מקום למדינה פלשתינית. פעם הרוב חשב שהסכמי אוסלו יצעידונו ישירות לגן עדן. היום הרוב חושב שנגיע בעזרת רעיונות אוסלו לגן העדן רק כשיבוא המשיח. והיום הרוב חושב שהשטחים הם נטל ולא נכס. אפשר לחשוב גם אם רוצים שכל מדינת ישראל היא נטל. אני בטוח שגם יש כאלה שחושבים כך. אני לא חייב לחשוב כמו שהרוב חושב. כך או אחרת אם מה שמסתתר מאחורי דברייך הוא רעיון ההפרדה, ותכלית ההפרדה היא לשפר את בעיית הביטחון האישי, הרי מדובר ברעיון שהוא אחד מהענפים החולניים שעדיין נותרו מרעיונות אוסלו המאכזבים. הערכתי היא שהפרדה ללא הסכם תדרדר את מצב הביטחון האישי לשפל שעוד לא היינו בו. פשוט איני יודע בשביל מה זה טוב. אשר לרעיון של אסא כשר שנודע לי לראשונה מדברייך כאן, זה כמובן רעיון נואל. הוא מזכיר קצת את דבריו של יוסי שריד תוך כדי תקופת האימים של ערב ''חומת מגן'' שקרא לאמריקאים לבוא לשמור עלינו. האמריקאים לא יוכלו לשמור עלינו. הם כבר ניסו את כוחם השומר בלבנון וברחו משם כנשוכי נחש כשטעמו את טעמם של המתאבדים דאז של החיזבאלה. אני גם לא לגמרי בטוח שיצליחו לשמור על עצמם מפני הטרור. איש לא יעשה את העבודה בשבילנו, ובחיים אין פתרונות פלא. כדי להצליח צריך להתאמץ ולא לסמוך על אחרים. וכשהבעיה רצינית גם המאמץ צריך להיות רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מטרותיו? מה הדרך להגיע למטרות אלו? מה הסיכוי להגיע למטרות אלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמותקפים המאמץ הרציני הוא להדוף את ההתקפה, והדרך הטובה ביותר היא לתקוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הדרך הטובה ביותר להדוף התקפה היא לתקוף? האם תמיד זה כך, בלי קשר לנסיבות? לפעמים (קרב קאנה למשל) דרך מוצלחת להדוף מתקפה היא לסגת ולאגף את המתקיף מצדדיו, כך שהוא נקלע למלכודת... גם הרוסים נסוגו מפני המתקפה של נפוליאון, תוך שהם משאירים אחריהם אדמה חרוכה. וכו' (והלקח? לא לענות בסיסמאות, כי כמעט תמיד ימצא הנודניק התורן שיראה שהסיסמאות הן דבר נחמד, אבל כמעט תמיד אפשר למצוא דוגמאות נגדיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשתמש באסטרטגית הנסיגה, כמו הרוסים ברוסיה, נידרש לאוניות רבות וטובות, ובהן נמתין עד שירד שלג . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל כהן כבר הזכיר לך פעם מתי בפעם האחרונה ירד של"ג. 8^) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשלוביץ זמן רב מאוד לא נהניתי לקרוא מה שאחרים כתבו® חייב להודות שאני נהנה מאוד¬ מהתשובות שלך וחוש ההומור השזור בהן תודה רבה מיקי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מי תוקף אותנו בדיוק? ב. את מי לתקוף בדיוק, לאיזו מטרה ומתי תסתים ההתקפה(מה יחשב כהצלחת ההתקפה אשר יביא אל סיומה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתקפה היא ''המאבק הפלשתיני'' שמתבטא בטבח אזרחים ונתמך ע''י הציבור הערבי כולו באופן שמתבטא בהצהרות מנהיגיו (כמו למשל עזמי בישארה שאמר שהרציחות האלה הן חלק מ''המאבק''), ובסקרי דעת קהל בקרב הציבור הזה. כבר דברתי והסברתי לא אחת את מי לתקוף וכיצד, והצלחה תחשב כאשר הלחימה שלהם תיפסק, ואנשנו יפסיקו להרצח. כשזה יקרה אי אפשר יהיה לטעות בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הערכה שלך? כמה זמן וכמה דם יקח לנו ולהם(אם נפעל על פי שיטתך) להגיע אל אותה הצלחה (הפסקת לחימתם וסיום "המאבק הפלשטיני")? האם להערכתך אותו ניצחון יגרום להפסקה במאבקם או לסיום מאבקם? מה אתה מתכוון לעשות יום לאחר הניצחון? מה תעשה באותה אוכלוסיה (אשר שרדה את מתקפותיך ההגנתיות) ? מה תשובתך לבעיה הדמוגרפית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי חמש השורות הראשונות שלך, שבהן אתה יוצא נגד "הרוב"- שים לב שכל חיפושי הדרך האלה של "הרוב" התחילו אחרי 67. כלומר, עד 67 לא היתה כנראה בעיה. אם אחרי 67 הרוב התחיל לחפש פתרונות כאלה ואחרים סימן שיש בעיה. ואי אפשר להתעלם ממנה ולהגיד "בואו נחזור להלך הרוח של פעם, כי הוא היה יותר טוב למדינה". אי אפשר לחזור להלך הרוח של פעם כשהמצב הפיזי שהיה בבסיסו השתנה. ואי אפשר לארגן הלך רוח באופן מלאכותי רק מפני שהוא (לדעתך) טוב למדינה. אבל עזוב את הרוב, דוב- עוד לא שמעתי ממך למה אתה כ"כ רוצה להשאיר את השטחים ברשותך. מה טוב בהם? (כי הרע די ברור.) ובאשר לרעיון של כשר- אף אחד לא מצפה שהאמריקנים ישמרו עלינו. צה"ל ישמור על ישראל. כוחות זרים יפקחו עין על הרש"פ, וידאגו שלא תהיה שם הסתה והפעולות הנובעות ממנה. ואם הם גם יצליחו לחנך שם לדמוקרטיה ויושר ציבורי אז כולנו נרוויח. ואם הם לא יצליחו, אז כאמור- בענייני בטחון צה"ל ימשיך להגן על ישראל, תוך תקיפות לפי הצורך, וכל זאת מאחורי גדר טובה וגבוהה. יובל רבינוביץ הציע פעם לכבוש מחדש את השטחים ולחנך את האוכלוסיה שם לדמוקרטיה, בד בבד עם שקום בסגנון תוכנית מרשל. כוחות בינ"ל יעשו בדיוק את זה, במקומנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר לא ניסיתי כלל להגן על איזו עמדה שלי. כל מה שאמרתי הוא שטיעון "האופק המדיני" ללא תמיכה נוספת, אינו רלוונטי, והבאתי דוגמה לכך שלפעמים הצודק הוא דווקא זה שאין לו אופק מדיני. אבל לא קראתי לחזור לתקופה ההיא בשום צורה (במיוחד לא לשטח של אז). מצאתי לנכון להתמקד רק בנקודה הזאת כי האמירה הזאת: "אין לך אופק מדיני" עוברת לי ביעף ליד האזניים ללא הרף, וכפי שאמרתי, כשלעצמה, ללא תמיכה נוספת היא לא רלוונטית. אני באמת רוצה להשאיר את השטחים (אבל, כאמור, זה לא היה נושא המאמר). הסיבות הן אלה: א. סיבה אידיאולוגית: אין ציונות ללא ציון וגב ההר הוא לב ציון. הסיבה הזאת יש לה גם השלכה מעשית: איני מאמין שנוכל להחזיק מעמד כאן ללא חינוך לקשר הזה של העם לארצו. עובדה שתכנית אוגנדה לא הצליחה ולא הייתה יכולה להצליח. הציונות היא אירוע שכמוה לא קרה בשום מקום. ב. סיבות בטחוניות - ביטחון אישי: השטחים האלה אם אין אנו שולטים בהם הם חממה לטרור. כולנו חווים בכך בהווה. השטחים האלה יש להם חשיבות בטחונית כללית למקרה של מתקפה חיצונית בערך שלא יסולא בפז. לא אפרט אך לדוגמה במלחמת יום הכיפורים לא היה שום כוח שלנו שהוקצב לגזרת המרכז למקרה של מתקפה ממזרח, משום שביהודה ושומרון יש מספר מעברים מועט ביותר שבהם יכולים לעבור כוחות שריון, וכח קטן של חיל אוויר יכול לטפל בהם במידת הצורך. החשיבות הזאת היא משתנה בלתי תלוי ואינה קשורה בהתפתחות טכנולוגית שמגיעה לשני הצדדים היריבים. אשר לחינוך לדמוקרטיה, אני איני רואה את הבעיה בפן הזה. ככל שמדובר בסכסוך הישראלי ערבי מדובר במריבה על טריטוריה. זה התחיל לפני יותר ממאה שנה ויימשך אולי עוד יותר מהתקופה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השטחים הם אולי גם נטל אך גם דגניה הייתה פעם נטל אני לא יודע מאיזה מקום את חושבת שניתן לסמוך על האמריקאים. אך רצוני תביני כי תפקידנו אנו לסמוך על עצמנו. שקט{לא חובה שלום} יהיה פה באזור רק אחרי שהם יקבלו אותנו כאן באזור ויבינו את האפשרויות שלהם להתפתח ומה וכמה הם יכולים להפסיד או להרוויח משקט זה. את חייבת להבין שיש הבדלי תרבויות מהותיים בנינו והפער המנטלי גדול. גדר הפרדה לא תפסיק את הטרור. ולא כל דבר אחר מלאכותי הדבר היחידי שיכול לגרום להפסקתו זה הם עצמם ומתוך הכרה הם יהיו חייבים לחנך כחלק מהשלום את ילדיהם בבית הספר שיהודים זה לא כדי לרצוח אותם ולסלק אותם מכל חלקי ארץ ישראל. שהשלום טוב גם להם וקבל אותנו כשכניהם. חובה להבין דבר נוסף שהוא חשוב מאוד. הם תלויים בנו כלכלית ובטבור לא ניתן להתעלם מזה לכן הכל חייב להיות בהסכמה אחרת ההתפוצצות תהיה מאוחר יותר וחזקה יותר שבת שלום |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |