בתשובה לצבי צוברי, 16/07/00 0:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוכן לנסות ולערער על הקביעה האחרונה ולתהות על המקרה המוגבל הבא. מה קורה בתרחיש ה"מצומצם" - מאות פלשתינים (נשים וילדים) עולים על אחת ההתנחלויות *עם עלי זית בלבד*. אני מדגיש שמדובר באוכלוסיה שהיא מטבעה לאו דוקא לוחמת - נשים, ילדים ואולי גם זקנים. מה יקרה אם אותם אנשים יכנסו לישוב - האם הם יגרמו להרס או שדווקא יפגינו מחאה על ידי נסיונות שתילת עצי זית למשל? האם הם באמת מסכנים את חיי התושבים היהודים? כן, אני יודע שגם אבנים הורגות אבל יש כאן הבדל - למתיישבים יש את יתרון המקומיות. אני בטוח שצה"ל יערך למקרים כאלו עם מספיק גז מדמיע, חצציות, כבאיות וכדורי גומי (שאגב, גם הורגים, אך רצוי שלא). אני רק מפחד מאותם חיילים עם אצבע קלה על ההדק, ולצערי ראיתי מספיק כאלו... אגב, מה קרה לכל הניסויים האמריקאים בנשק מעכב - קצף מתקשה, רובה רשתות ואפילו זכורה לי כתבה מלפני שבוע על נסיונות ליצור stun-guns - כלי נשק שיהממו את התוקף במכת חשמל/קרן כלשהי/קרינה א"מ ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעדיף היה להתארגן עם כוחות ואמצעים שאינם הורגים למניעת מעבר התהלוכה. אבל צריך לזכור שהיום מדובר בעימות בין שתי מדינות, גם אם נסרב להכיר במדינה פלסטינית. יש להם עצמאות, כולל צבא חמוש ומאומן היטב. והרבה מוטיבציה. כנראה שלא הפנמנו עדיין את המצב החדש, וכדאי שנעשה זאת, כי אחר כך יהיה מאוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוחר להתייחס לסיפא של דברי (שהוספה כהערת אגב) ולא לרישא. אני התכוונתי למלחמת דעת הקהל שתיווצר בין ישראל לפלשתינים - האם אתה מעדיף עשרות פלשתינים הרוגים על הגבעות או מאות פלשתינים יושבים על הדשא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אודה לך אם תסביר את עצמך שנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למקרה שבו אכן עולים מאות פלשתינאים עם ענפי זית (באקט תעמולתי) על ההתנחלויות. ברור שירי יגרום לנזק תעמולתי עצום ולדרדור מהיר של המצב למלחמה כוללת, בה יהרגו לא מעט אנשים משני הצדדים. השאלה היא האם לא עדיף דווקא לתת להם להכנס, שישבו קצת על הדשא, יקבלו קפה ועוגיות כדי שמדינת ישראל לא תפסיד בקרב על דעת הקהל העולמית ולא נדרדר את המצב למצב אחר ממנו אין כבר חזרה. אנשים כבר שכחו כאן (כי כולם עסוקים בלהקשיב לעצמם ולא להקשיב לאחרים) אבל יש גם מה שנקרא דיון. אם אתה חושב ש"אין מה לדבר עם הערבים" אזי בזאת תם הוויכוח ביני ובינך - הנחות היסוד שלנו שונות ולא ניתנות לגישור. אם אתה חושב שיוכלו ראשי הישובים להידבר עם אותם פלשתינאים שיעלו אל השטח אזי המצב לא צריך להתדרדר לאלימות. הוא יכול להשאר בגדר אי-ציות - civil disobedience - מצב בו אוכלוסיה אזרחית מפרה את הוראות השלטון אך לא מתנהגת באלימות. מי יודע, אולי יצמחו שם קשרי ידידות טובים בין שכנים סוף-סוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי ידידות כזו כבר קיימת? במבט של אתמול דובר על שיתוף פעולה תיירותי בין תושבי אריאל ועוד התנחלות אחת ששכחתי, לתושבי שכם (שכם? נראה לי שזה היה שכם...). שיתופי פעולה כאלה אינם נדירים כפי שהם נשמעים, ושמעתי על פעילויות וסיוע הדדי בין מתנחלים לפלסטינאים פעמים רבות בעבר. רק חבל שהקרבה האישית הזאת אינה מספיקה לשם התקרבות אידאולוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את מבט אתמול, אבל זה רק מדגים את מה שאני בדרך כלל טוען: עזוב אידאולוגיה, מסתבר שכאשר יש אינטרסים משותפים, המחלוקות לפעמים נשארות בצד. אם זה הספות שקונים בבידיה, נסיעות לקזינו ביריחו, או מתנחלים שמבריחים פלשתינאים לישראל תמורת כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ראיתי מבט אתמול, אבל כתוב ב''הארץ'' היום על פתיחתו הרשמית של האתר הארכיאולוגי בהר גריזים - בין שכם והתנחלות ברכה. כנראה שלזה הכוונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |