פעם ראשונה שלי פה, באתי להציץ 69737
ו"נפגעתי" ע"י כתבה יפה להפליא... לא יצא לי כה לקרוא כתבות שלך, ורק רציתי להחמיא - את כותבת נפלא!
אני תמיד האחרונה לדעת, לא היה לי מושג שאת עושה שנת שירות. תמיד כיף לראות אנשים אידאליסטים בעולם הציני שמסביב.

אף פעם לא ידעתי הרבה על ש"ש, הכי קרוב שנתקלתי היו הקומונרים בקן שלי (בנוער העובד). הם תמיד נראו לי כ"כ גדולים! מבוגרים כאלה. יום אחד כשהייתי ב-י' או י"א נעזרנו באחד מהם לפתור שאלה בפיסיקה. פתאום קלטתי שאת הבגרות שלו הוא עשה בסה"כ לפני כמה חודשים! "מדהים"... והם גרו לבד, בדירה בלי ההורים, בקומונה ממול לכביש (היינו מתגנבים לשרותים שלהם, משום מה השרותים בקן היו תמיד נעולים וגם כשהם היו פתוחים לא היה מומלץ להיכנס אליהם). אחחח, ימי הנוער... גל נוסטלגיה מאיים להציף אותי (אבל אני אעצור כאן).

אין לי ספק שאת לא מבזבזת אף שנה, טיפש מי שחושב כך.
חזקי ואמצי!
מפתיע 69884
כמה מפתיע לגלוש באקראי היישר לתוך ש''ש. גם אני הייתי בשנת שרות, תנועת המושבים. כתבת יפה, הקפת מגוון נושאים הקשורים לש''ש ואת רוב השאלות השגורות בפיהם של אלו המשתוממים מסביבך על ההחלטה להתנדב.
ממרחק של כעשור, אני יכולה לומר שנראה כי התרומה האמיתית - היא לתורם עצמו. הילדים עימם עבדתי אולי זוכרים אותי, מי בחיוך ומי בקושי. המושבים בהם ריכזתי פעילויות הכירו ושכחו ש''ש רבים. ומה שנותר, לאחר שנים, זה מה שקיבלתי - הקשר החזק עם הקומונה. החוויות הקשות יותר ופחות. לקומונה שלי היו קשיים אדירים עם התנועה ששלחה אותנו, ובלי להיכנס לזה כאן, זו היתה תקופה מאוד לא קלה. עם זאת, כפי שכבר ציינו כאן, אחרי ש''ש השרות הצבאי הופך לקל יותר. (מה שלא הורג וכו').
כמובן, איני מטילה ספק ביכולת של ש''ש לשנות משהו. אולם כבכל עשייה חינוכית-ערכית מדידת ההשפעה שיש לאדם אינה פשוטה. אנו עוזבים את הש''ש ללא ידיעה וודאית על מידת ההצלחה או הכשלון. אנו לא יודעים זאת גם כעבור עשר שנים. אפשר לנחש, אפשר לחפש את הילדים ההם - אבל בסופו של דבר, לדעתי, מה שנשאר לשיןשין הוא סך החוויות מהשנה הזו, שאין דומה לה, והשפעתה על עיצוב האישיות מהדהדת עוד שנים אל עתידו של הש''ש.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים