 |
כמה מפתיע לגלוש באקראי היישר לתוך ש''ש. גם אני הייתי בשנת שרות, תנועת המושבים. כתבת יפה, הקפת מגוון נושאים הקשורים לש''ש ואת רוב השאלות השגורות בפיהם של אלו המשתוממים מסביבך על ההחלטה להתנדב.
ממרחק של כעשור, אני יכולה לומר שנראה כי התרומה האמיתית - היא לתורם עצמו. הילדים עימם עבדתי אולי זוכרים אותי, מי בחיוך ומי בקושי. המושבים בהם ריכזתי פעילויות הכירו ושכחו ש''ש רבים. ומה שנותר, לאחר שנים, זה מה שקיבלתי - הקשר החזק עם הקומונה. החוויות הקשות יותר ופחות. לקומונה שלי היו קשיים אדירים עם התנועה ששלחה אותנו, ובלי להיכנס לזה כאן, זו היתה תקופה מאוד לא קלה. עם זאת, כפי שכבר ציינו כאן, אחרי ש''ש השרות הצבאי הופך לקל יותר. (מה שלא הורג וכו').
כמובן, איני מטילה ספק ביכולת של ש''ש לשנות משהו. אולם כבכל עשייה חינוכית-ערכית מדידת ההשפעה שיש לאדם אינה פשוטה. אנו עוזבים את הש''ש ללא ידיעה וודאית על מידת ההצלחה או הכשלון. אנו לא יודעים זאת גם כעבור עשר שנים. אפשר לנחש, אפשר לחפש את הילדים ההם - אבל בסופו של דבר, לדעתי, מה שנשאר לשיןשין הוא סך החוויות מהשנה הזו, שאין דומה לה, והשפעתה על עיצוב האישיות מהדהדת עוד שנים אל עתידו של הש''ש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש