 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שיציאת ארצות הברית מההסכם עליה הכריז אמש טראמפ, ותגובת איראן שככל הנראה תמשיך למרות זאת לקיים את חלקה בהסכם, ובהנחה שאכן כך תמשיך ותנהג, מלמדות אותנו שני דברים: 1. היציאה מההסכם לא גרמה לשום נזק, אבל יש בה פוטנציאל לרווח משום שהלחץ הכלכלי על איראן יגבר. 2. ברור שאפשר היה להגיע בזמנו להסכם יותר טוב מההסכם הזה. עובדה שאיראן מוכנה מצדה לעשות את אותו דבר גם כשארצות הברית ממשיכה בסנקציות עליה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכשגם זה לא יעבוד (לדוגמה: הלחץ הכלכלי שלנו על עזה, שיעיל הרבה יותר, לא הצליח כלל להפיל שם את המשטר. או אפילו לחלץ משם את בני הערובה שלנו), מה יקרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איראן ממשיכה למלא את חלקה בהסכם, כלומר לא ממשיכה ביצור דלק לפצצות גרעין, ומצד שני קשייה הכלכליים בוודאי מפריעים לה להמציא כל מיני פטנטים איך להציק לנו, מדובר מבחינתנו ברווח נקי. מה יקרה אחרי תום שנות ההסכם? ומה יקרה אז ללא יציאת ארצות הברית מההסכם? לא אותו דבר? זה במקרה הרע. במקרה הטוב אולי הלחץ הכלכלי יגרום להחלפת המשטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת את האצבע על אחת הנקודות החשובות ביותר באמנות של הדיפלומטיה הבינלאומית. אני מתרשם שהיכולת להבחין ולנצל את הרגע הגדול והחולף שבו הסנקציות הכלכליות ממשות את הקצה המירבי של השפעתן בטרם הן הופכות לאמצעי המחזק את הסרבנות והקיצוניות, הוא אבן החכמים של אמנות הדיפלומטיה. יש לי הרגשה שאתה צודק וזהו כמעט כלל שסנקציות לעולם אינן מביאות להתמוטטות מי שהן מופנות נגדו. היחידים שנופלים הם אלו שממילא היו כבר בנפילה. היוצא מן הכלל הגדול הוא דרא"פ ואני מפקפק מאד אם היא התפוררה בגלל הסנקציות ולא בגלל שהיתה מבוססת על ברית בלתי נוחה בין המתיישבים הבריטים להולנדים (הבורים). המקרה הקלאסי שנלמד כאן הוא מה שקרה בהפסקה שבין מלחמות העולם (1919-1939). אין ספק שלהתנהגות הלא חכמה של בעה"ב ובראשן צרפת, היתה חלק גדול בנפילתו של משטר ויימאר ובעלייתו של היטלר. הסכם ורסיי הנקמני והצדקני, וההתנהגות הבריונית והרבאנשיסטית של צרפת ובריטניה כלפי הרפובליקה החלשה של ויימאר בשאלת הפיצויים בשנות ה-20 ובפרט על הרקע של השפל הכלכלי והאינפלציה, הם ששברו את גבה של הרפובליקה. כאשר המעצמות חזרו לשפיות והבינו שהנסיונות לסחוט סכומים בלתי אפשריים מן הגרמנים מוטטו את הכלכלות שלהן עצמן, נמצאה הפשרה הגואלת. האסון היה שהפשרה והויתורים האלו כבר לא יכלו להחיות את האמון הציבורי ברפובליקה הגוססת וחלקן אף נפלו כפרי בשל לידי השלטון הנאצי החדש. את כל הקטסטרופה הזו צריך להעמיד מול תכנית מרשל אחרי מלה"ע שגם הובילה לפריחה כלכלית של ארה"ב בשנות ה-50 וה-60 וגם סופה שמוטטה את ברית ורשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרום אפריקה (או ליתר דיוק משטר האפרטהייד שלה) התפורר בגלל קריסת הגוש הקומוניסטי. כל עוד היתה מלחמה קרה, למערב לא היה אינטרס אמיתי לצאת כנגד משטר התומך בו. זו הסיבה שמשטרי פרנקו בספרד וסאלאזר בפורטוגל שרדו לאחר מלחמת העולם השנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נקודה טובה בהחלט. אני מקבל שהתמוטטות הגוש הקומוניסטי שחרר את המערב מהצורך לתמוך בדרא"פ ולסרס את הסנקציות (אאל"ט ארה"ב אחרי רייגן, מעולם לא הטילה סנקציות ברמת המדינות על דרא"פ). מצד שני, הגוש הקומוניסטי היה במשך עשרות שנים התומך העיקר של ה-ANC, הארגון של מנדלה. כך שגם אם משטר האפרטהייד היה שורד, אפשר היה להשתמש בנפילת הגוש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |