 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי מאיתנו שרכש סחורות בשנים האחרונות באמצעות Ali Express ודומיו, תהה בוודאי כיצד זה מחירן זול לעיתים מאשר משלוח בתוך הארץ. ובכן, מסתבר שישנו הסכם במסגרת איגוד הדואר הבינ"ל (Universal Post Union) לפיו המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות, כאשר סיווגן של המדינות נקבע בשנות ה-60 של המאה הקודמת. התוצאה: "סמאלדון פיתח מוצר בשם Mighty Mug - ספל המוגן בפני מכה אקראית שתשפוך את תכולתו. ... עבור כל משלוח בתוך ארה"ב, הוא משלם לשירות הדואר האמריקאי 6.3 דולרים ... הוא גילה שיצרנים סיניים מוכרים חיקוי למוצר שלו, כמובן מבלי להתחשב בזכויות יוצרים, פטנט או עיצוב, בארה"ב, ב-5.69 דולר. כולל המשלוח. זה נראה לו, כמובן, בלתי־סביר לחלוטין. הרי רק עבור משלוח בתוך ארה"ב, עוד לפני עלות הייצור של המוצר עצמו, הוא משלם יותר ממה שהספק הסיני דורש מהצרכן. ברור שהיצרן הסיני מייצר הרבה יותר בזול ממנו, זה ידוע ומוכר, אבל הרי הספק הסיני צריך לשלם גם עבור משלוח מסין לארה"ב, וגם עבור המשלוח בתוך ארה"ב עצמה. איך זה ייתכן? התשובה טמונה בכך שסין מוגדרת בקריטריונים של איגוד הדואר העולמי כמדינה מקבוצה שלוש, יחד עם מעצמות יצוא כמו קובה וגאבון. כתוצאה, עבור חלק המשלוח בתוך ארה"ב, שעולה לאמריקאי 6.3 דולרים, משלם הסיני 1.4 דולרים בלבד. אם לא די בכך, יש סימנים גם לכך שלמעשה הדואר הסיני מסבסד את היצרנים והיצואנים. בחלק מהמקרים נראה שאין להם עלויות משלוח כלל. רשות הדואר האמריקאית, הגובה סכום נמוך מדי מהיצואן הסיני, מפסידה למעשה על המשלוחים הללו, שנוספים על ההפסדים האחרים שנגרמים לה - והיא נאלצה לבקש עזרה פיננסית מהממשל." - TheMarker בקיצור, הספק הסיני אינו מחוייב לזכויות יוצרים, וכן מסובסד הן ע"י השלטון הסיני והן ע"י הממשל האמריקני. לפי יועצו של טראמפ, זוהי אחת הסוגיות אותן מבקש הנשיא לבחון מחדש במלחמת הסחר מול סין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? ארה"ב היא שהקימה את המסגרת לכל המערכת הזו בועידת ברטון וודס 1944, וההסכמים הללו הפכו אותה למעצמה הכלכלית הגדולה ביותר ע"פ הכדור. אם השיטה הגלובלית הזו יוצרת כל מיני עיוותים, תמיד אפשר לתקן אותה, כל עוד הכוחות העיקריים מעוניינים בהמשך קיום השיטה הכללית. אם סין כל כך נהנית מן השיטה, מדוע שתהרוס אותה בסירוב עיקש לכל בקשה אמריקאית? או שמא אובמה למשל בהיותו חלק מן המזימה של העולם השלישי או האיסלמי, העדיף ביודעין את האינטרס הסיני ע"פ זה האמריקני? טראמפ כהרגלו חוגג על המכשלות של שיטת "אובמה" (למעשה זו השיטה של כל קודמיו), ומציע לפרק את השיטה כדי לתקן את פגמיה. הטענה היא שהכרזת מלחמת סחר עם סין, אמורה להסתיים בתיקון כל מיני עיוותים אמיתיים או מדומים לרעת ארה"ב. למה הדבר דומה? למי שנכנס לבאזאר מזרחי ומנסה להתחיל את המו"מ על המחיר בקללות נמרצות על משפחתו של המוכר. אני עדיין סבור שזה חלק מן השקר הגדול של טראמפ. הוא מצביע על מיני פגמים משניים או זמניים של השיטה שהפכה את ארה"ב למעצמת העל הכלכלית של העולם וטוען שהפגמים הללו מצדיקים לעלות בדחפור על השיטה כולה. הטיעון הוא שמתוך ההריסות, טראמפ יקים את אותו המבנה רק בלי פגמיו. לי זה נראה דמגוגיה בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר מספיק את הנושאים שהעלית1, אבל המצב המתואר בכתבה נראה לי עקום, אפילו מאוד, וזה גם עונה על תהיה שעלתה בראשי לא פעם. 1 למתעניינים - ועידת ברטון וודס [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה כמה נקודות שונות: 1. העלות של משלוח בתוך ארה"ב יקר יותר מעלות משלוח מסין לארה"ב בגלל ש"המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות". אפשר לבדוק את זה בקלות, נגיד שאנחנו רוצים לשלוח חבילה חצי קילו של לאטלנטה (מיקוד 30312) מבוסטון (02124) נצטרך לשלם 7 דולר ו20 סנט. מסין אותו חצי קילו יעלה לנו 78 יואן שהם 11 דולר ו40 סנט. את השאלה 7.2 באמת גדול יותר מ-11.40 אני אשאיר פתוחה. 2. "מסתבר שישנו הסכם במסגרת איגוד הדואר הבינ"ל (Universal Post Union) לפיו המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות, כאשר סיווגן של המדינות נקבע בשנות ה-60 של המאה הקודמת" - ההסכם לא מתייחס ל"עושר" של המדינות אלא להפרש המשקל בדואר בין המדינות. ההסכם נחתם ב-1969, אבל ההבדלים מחושבים מחדש כל הזמן (וסין עצמה החליפה את טאיוואן בשנות השבעים). 3.. "...יש סימנים גם לכך שלמעשה הדואר הסיני מסבסד את היצרנים והיצואנים. בחלק מהמקרים נראה שאין להם עלויות משלוח כלל..." אם ממשלת סין באמת מסבסדת יצוא לאר"הב, היא למעשה לוקחת כסף ממשלם המסים הסיני ומעבירה אותו לצרכן האמריקאי. אם זה נכון נשיא ארה"ב צריך להגיד יפה תודה ולשתוק. (לכאורה זה פוגע ביצרנים האמריקאים, אבל למעשה זה מגדיל את כח הקניה שלהם ואת כח הקניה של הצרכנים שלהם ומאפשר להם לייצר מוצרים טובים יותר באותה עלות). 4. "...הוא גילה שיצרנים סיניים מוכרים חיקוי למוצר שלו, כמובן מבלי להתחשב בזכויות יוצרים, פטנט או עיצוב...", נכון להיום, פטנט הוא מושג של מדינות, פטנט שהוכר על ידי משרד הפטנטים האמריקאי אינו פטנט בסין (וההפך) ויש עליו מעט מאד הגנות. מלחמת סחר, כמובן, לא תשנה את העובדה הזאת, הפתרונות היחידים הם הסכם פטנטים בין לאומי או ביטול של הפטנט כמושג חוקי. 5. "לפי יועצו של טראמפ, זוהי אחת הסוגיות אותן מבקש הנשיא לבחון מחדש במלחמת הסחר מול סין." פעם, לא כל כך מזמן, הרפובליקאים ביקרו את אובאמה על מיסוי ייתר ועל התערבות בכלכלה החופשית, פעם הם היו המפלגה של חופש כלכלי, פעם אובאמה היה "קומניסט נאצי"... מתברר שעקביות, כמו הגינות, היא תכונה שהולכת ונעלמת בחלקים מסוימים בפוליטיקה האמריקאית כמו הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להבדיל בין האישיות של טראמפ (להשתתף בתכניות ריאליטי, לתפוס לנשים בפוסי, להניח לחברות שלו לפשוט רגל) והסגנון שלו (להתחיל את המו"מ על המחיר בקללות נמרצות על משפחתו של המוכר, לכתוב באותיות גדולות בטוויטר) לבין המטרות שלו (להפוך למולטי מיליונר, להיות נשיא ארה"ב) והיכולת שלו להשיג אותן (וי על שתיהן). כרגיל אצל פוליטיקאים צריך להבדיל בין מה שהם אומרים לבין מה שהם עושים. אצל טראמפ לרבים זה קשה יותר בגלל הסגנון המעוור שלו, שהופך כל אינטלקטואל מצוי לשונא שלו, אבל אם מצליחים לשים את הסגנון בצד, ניתן לראות שבכל הנוגע ליחסי חוץ1 הוא חותר למטרות ברורות בצורה עקבית ובלתי מתפשרת סין- טראמפ מפעיל לחצים כלכליים במסגרת מו"מ קשוח מול סין שמטרתו לבטל את יתרונות הסחר הלא הוגנים של סין מול ארה"ב. סין, לא רוסיה, היא היום המעצמה השניה בעולם וטראמפ הפנים את זה היטב. המזה"ת - טראמפ ירש סמטוכה רצינית מאובמה ובוש. הוא הגדיר את איראן כיריבה המרכזית ושירטט את הציר בהתאם לכך. לא ראיתי שטראמפ עשה איזו פשלה ביחסי החוץ. לדרוך על יבלות הוא יודע, זה בטוח. אבל בהשוואה לבוש הבן ואובמה בינתיים הוא נראה הרבה יותר טוב. כמובן שהכל יכול להתפוצץ לו בפרצוף. מלחמת הסחר עם סין לא יכולה להמשך לאורך זמן כי הוא כל הזמן מעלה את ההימור. מעניין לראות איך זה יגמר. ___________ 1 נעזןב לרגע את ענייני הפנים, שם לדעתי קשה יותר לשפוט את נשיאי ארה"ב כי עם כל הלוביינג ושני הבתים קשה שם יותר לשנות דברים שמקבלים בירושה. הדבר היחיד שהוא מדיד הוא שמירה על הגרעון התקציבי ובזה שלשת הנשיאים האחרונים מקבלים נכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין שהוא מפעיל את אותו אמצעי לחץ (מכסים) גם על אירופה וגם על קנדה. לגבי המוײמ הקשוח והמטרות שלו - זוהי פרשנות שלך. פרשנים אחרים אומרים שהמטרה שלו היא להחליש את הקשר הכלכלי בין סין לארהײב. ופרשנות שלישית אומרת שאין מה להעמיד פנים שיש לו מטרה מסודרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה תבנית ברורה מאוד במו''מ הסחר של טראמפ מול כל העולם. הוא פתח חזיתות רבות- מול סין, אירופה, מקסיקו וקנדה. במלחמה אי אפשר להחזיק חזיתות רבות לאורך זמן. ולכן הוא סוגר כעת (ברווח) את החזיתות המשניות מול אירופה, מקסיקו ועכשיו התבשרנו על קנדה, ומתמקד בחזית העיקרית - סין. בסך הכל אסטרטגיה סבירה שהופעלה בצורה מוצלחת עד כה. לבטח יותר טוב משני קודמיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רווח? הוא הפסיד המון אשראי בכל התהליך הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מול אירופה וגם מול מקסיקו וקנדה הוא יכול להכריז "ניצחתי" ולסגת. האם הוא שיפר את מצבה של ארה"ב בהסכמים הללו? כפי שהבנתי חד משמעית כן. האם השיפור היה גדול? כנראה שלא, אבל זה לא משנה. מה הוא הפסיד בתמורה? הרי מנהיגי קנדה ואירופה היו מסתכלים עליו בעין עקומה בכל מקרה. טראמפ הוא לא שונסי גארדינר. זה לא יוצא לו במקרה. אם כבר, מי שהזכיר לי את גארדינר יותר מכל הנשיאים בימי חיי היה בוש הבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן לדעת - שונסי גארדינגר הגיח משום מקום, ודיבורו המעורפל אפשר לכל אחד להבין ממנו את מה שהוא רוצה לשמוע. מה בו מזכיר לך בוגר הרווארד, בנו של נשיא לשעבר, עם הסטוריה אישית פתלתלה ומפורטת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הפרשנות שלך על אסטרטגיה סבירה פשוט לא נשמעת לי סבירה. - להכריז מלחמה על כל העולם, כדי לקבל רווח שלא באמת חשוב אם הוא משמעותי או לא. - לסמן אוייבים מצד אחד, אבל להתייחס לבעלי הברית שלך בזלזול ולהכריז עליהם סוג של מלחמה? לא קונה את זה. אז הנה תאוריה משלי. לא שאני משוכנע בה ב 100 אחוזים.. אבל לטעמי היא מוצלחת יותר משלך. אני קורא לה: הטוב, הרע והמכוער. הרע זה טראמפ המשוגע שלא שם על אף אחד. שאומר (או מצייץ) מה שעובר לו בראש בלי לחשוב על ההשלכות וגם יעשה את זה. למשל, הוא הבטיח לבנות חומה מול מקסיקו, הוא יעשה את זה. הוא אמר שנאפטא1 זה ההסכם הכי רע ever, אז הוא יבטל אותו (ויעשה הסכם מאד דומה, רק בשם אחר). חלק גדול ממה שטראמפ עושה במלחמת הסחר, ניתן למפות לאמירות/הבטחות כאלו. לדוגמא: שהוא יגן על תעשיית הפלדה. לדוגמא: שמכסים זה דבר טוב באופן כללי. הטוב זה טראמפ שאתה ופרשנים אחרים מציירים. טראמפ השקול, טראמפ שקורא את הנאום שכתבו בשבילו ונוהג לפי עצת היועצים שלו, ורק רוצה הסכם טוב יותר. והוא באמת מתנהג ככה לפעמים, בין שגעון לשגעון. ואולי, אם להאמין לספר ײפחד: טראמפ בבית הלבןײ, הפקידים בממשל עושים מה שצריך כדי להוציא מעז מתוק ולהוריד את טראמפ מהעץ מבלי להתבזות. וכדי להוריד אותו מהעץ הם מנצלים את טראמפ המכוער2. המכוער זהו טראמפ עם אגו מכאן ועד אחר כך, שחשוב לו להתרברב בהישגים שלו3. אם אפשר להציג איזשהו הסכם חדש כנצחון אדיר, הוא יעשה את זה. לכן אני מסכים למשפט מסוים שכתבת עם שינוי קל: זה לא משנה לטראמפ אם כל הספין הזה תרם או הזיק לכלכלה. מה שחשוב זה איך מוכרים את זה. לסיכום: טראמפ הרע הבטיח לבטל את נאפטא וקיים. טראמפ הטוב המציא הסכם חדש עם שם חדש וטראמפ המכוער חגג על זה. ותחזית לגבי סין: או שהמכסים פשוט ישארו (כי טראמפ הרע חושב שמכסים זה טוב), או שטראמפ הטוב (הוא או פקיד בממשל) ימציא דרך לרדת מהעץ. בכל מקרה טראמפ המכוער יציג את זה כהצלחה. --- 1 הסכם הסחר הקודם של ארהײב מול קנדה ומקסיקו. 2 לפעמים הוא יורד לבד, לפעמים יוזמה של יועצים אבל הכל בזכות המכוער. 3 עיין ערך הנאום האחרון שלו באוײם. או הציוצים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "להכריז מלחמה על כל העולם"? טראמפ מתנהג בכוחניות. זה הסגנון שלו, אולי אפילו המהות שלו. להבדיל מהרבה נשיאים קודמים, הוא עדיין לא הכריז מלחמה על אף אחד. לא על אירופה, לא על צפון קוריאה, ובטח לא על סין. "לסמן אויבים מצד אחד"- האויב היחיד שהוא סימן הוא איראן. "להתייחס לבעלי הברית שלך בזלזול" - בצדק. מה שהוא אמר על נאט"ו נכון במאה אחוז. ושוב אני אומר- תפריד בין הסגנון לבין היעדים. אני מסכים עם כל מה שאמרת על הסגנון- האגו וההתרברבות בהישגים תוך ביטול כל מה שמישהו אחר עשה, הציוצים הנשלפים מהמותן, ההכללות האינפנטיליות "not good". זה לא אומר שההסכם החדש לא טוב לארה"ב יותר מנאפטא. הוא כן. זה לא אומר שהסינים לא משתמשים בסחר לא הוגן כדי לנצל את ארה"ב כבר זמן רב. הם כן. זה לא אומר שהאיראנים לא מנסים להשיג פצצת אטום. הם כן. וטראמפ עושה דברים כדי לשפר את המצב. שוב- אני לא חסיד גדול של הסגנון שלו, ואני לא בטוח שהוא יצליח, אבל להגיד שהכל אקראי זה לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע ממדינות שונות לעבור מהצד של ארצות הברית לצד של סין? אובמה פעל ליצירת ברית סחר פסיפית שהמדינה הגדולה ביותר שלא הייתה בה הא סין. טראמפ שבר אותה. הוא איבד קלף מיקוח גדול מאוד נגד הסינים. טראמפ מקטין את כמות התמיכה בקליינטים שלו. מי מהם יעברו לצד הסיני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ײלהכריז מלחמה על כל העולםײ זה מה שאתה עצמך אומר. יכול להיות שלא הבנתי את כוונתך. תן לי להסביר את עצמי מחדש. אני מסכים איתך ש: 1. הסינים משתמשים בסחר לא הוגן כבר זמן רב. 2. ההסכם החדש טוב יותר לארהײב מנאפטא - מסכים שהוא טוב יותר אבל במידה זניחה. 3. טראמפ רוצה לשפר את המצב. עוד נק בסיס שלי, היא שההתנהלות שלו בענין איראן פשוט לא רלוונטית. לצורך העניין, נניח שההסכם עם איראן שטראמפ נסוג ממנו היה גרוע בדיוק כמו שטראמפ תאר - זה לא קשור להתנהלות שלו בתחום הכלכלי. עכשיו מה שניסיתי להגיד מתייחס לתגובה הבאה שלך, ואני מצטט: --- אריק --- אני רואה תבנית ברורה מאוד במו"מ הסחר של טראמפ מול כל העולם. הוא פתח חזיתות רבות- מול סין, אירופה, מקסיקו וקנדה. במלחמה אי אפשר להחזיק חזיתות רבות לאורך זמן. ולכן הוא סוגר כעת (ברווח) את החזיתות המשניות מול אירופה, מקסיקו ועכשיו התבשרנו על קנדה, ומתמקד בחזית העיקרית - סין. בסך הכל אסטרטגיה סבירה שהופעלה בצורה מוצלחת עד כה. לבטח טוב יותר משני קודמיו. --- רות סוף --- אז אני מבין את הציטוט שלך כך: טראמפ מנהל מעין מלחמה מול כל העולם - מלחמת סחר. הוא פותח חזיתות וסוגר חזיתות ובסהײכ הוא מתנהל באסטרטגיה סבירה. אם הבנתי אותך נכון, אז אני פשוט לא מסכים לפרשנות הזו של ההתנהלות של טראמפ. אם טעיתי בהבנתי, כל הקטע הבא לא רלוונטי ואתה מוזמן להסביר את עצמך מחדש. כן, אני מסכים שיש בעיות מול סין, כן אני מסכים שטראמפ רוצה עקרונית שהמצב יהיה יותר טוב, אני אפילו מסכים שכתוצאה מהפעולות שלו יש הסכם עם קנדה שהוא טוב יותר במידה זניחה. עדיין זה לא הופך את התנהלות שלו לאיזשהי אסטרטגיה מסודרת וסבירה. האם השיפור הזניח מול קנדה ומקסיקו בכלל יחזיר את הנזק הכלכלי שנגרם בדרך לשם? מצדיק את זה שמפסידים בן ברית במלחמה הכלכלית מול סין? האם המלחמה מול קנדה נפתחה ונסגרה בצורה מושכלת מתוך חישובי רווח קרים, או סתם כי טראמפ פשוט מתעב את נאפטא? דעתי בשאלות האלו נמצאת בתגובה הקודמת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושטות אחת לקינוח.. יודה: "begun the trade wars hasײ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי נכון. אם כך כל השאלה היא האם ההתנהלות של טראמפ היא אקראית או מסודרת. חסרת הגיון או מתוך איזושהי תכנית פעולה? אני מבין זאת כך- הדרך היחידה שבה טראמפ יודע להתנהל היא כוחנות. החזית העיקרית שלו היא מול סין. בחזיתות שהוא פתח מול אירופה וקנדה הוא הדגים גם שהוא מגיב בעוצמה, אפשר לומר אפילו בפראות, אבל גם שהוא מוכן לסגור עסקה בתנאים הנוחים לו. הרווח הוא כפול- גם עסקה טובה יותר מול הקנדים והאירופים, ויותר חשוב- הדגמה לסינים (ולכל שאר המדינות שנמצאות איתו בניגוד אינטרסים, כרגע סעודיה לדוגמה) שכדאי להם להגיע להסכם, ורק הסכם שטוב לטראמפ. בחזית מול הסינים הוא לא מפסיק להסלים. כעת זו החזית הכלכלית היחידה שפתוחה בינו לבין מדינות G20. זהו מנוף לחץ נוסף מולם- אם קודם זה היה "טראמפ מול כל העולם" עכשיו זה רק "טראמפ נגד הסינים" זה מזכיר לי סיפור על שר האוצר לשעבר יצחק מודעי ז"ל: כשבאו אליו יום אחד נציגי ההסתדרות למשא ומתן, הוא אמר בשקט למי שנמצא איתו בחדר- "עכשיו אל תתייחס למה שאני עושה" והתחיל לצרוח עליו בטירוף. נציגי ההסתדרות שמעו מחוץ לחדר את הצעקות המטורפות ואמרו לעצמם- זה משוגע, לא כדאי להתעסק איתו, ובדיון נזהרו מלהפגין מיליטנטיות והגיעו להסכם. אני לא יודע אם הדרך של טראמפ היא הטובה ביותר, ואם הוא יצליח במשימתו. אבל נראה לי שהוא פועל בהיגיון. הטקטיקה "זה משוגע, לא כדאי להתעסק איתו" נחלה הצלחות בעבר. אני מקווה שהצלחתי להסביר את ההיגיון שאני רואה בדרך הפעולה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך מה שתומך בעמדה שלך הוא שהסנקציות החדשות על איראן העלו מאוד את מחיר הנפט ומועילות יותר מכל לרוסיה. אולי זו יד רוחצת יד אחרי שהרוסים עזרו לקמפיין הבחירות שלו :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות חלק מהמקרים של טראמפ המכוער הם ספינים שלו. טראמפ מיומן בהטיית הדיון הציבורי מכל מיני נושאים שלא נוחים לו לנושאים מאוד מקוטבים שבהם הדיון לא ישנה את דעתו של אף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבטח לפחות חלק ממה שכתבת נכון, אבל אני חושב שאתה טועה בשורת התוצאה. עדיין מוקדם לדבר על מבחן התוצאה ברוב מהלכיו של טראמפ, אבל יש דבר אחד שהולך ומתבהר וזה המאמץ היוצא מגדר הרגיל שעשתה רוסיה לטובת מערכת הבחירות שלו. יש הרבה הסברים לפעילות הזו. ההסבר המקובל עליי הוא שרוסיה כמו טראמפ עצמו, העריכה שהוא לא יבחר, אבל רצתה לשבש להקשות ולהכשיל את תחילת כהונתה של הנשיאה קלינטון. בכל זאת, עולה על הדעת שרוסיה חושבת שהנשיא טראמפ הוא חדשות רעות לארה"ב. הבעיה של ארה"ב, אינה בסגנון ההתבטאות של טראמפ אלא בסגנון הניהול שלו. אני מאמין שאתה אינך נמנה על אלו החושבים שכל הידיעות, הכתבות והספרים על התנהגותו הכאוטית והאימפולסיבית של טראמפ הם תעמולה של חמוצים. התמונה העולה מפרסומים אלו היא שאינפנטיל אימפולסיבי ואגו-מאניאק עומד בראש הבית הלבן כיום. עובדה היא שטראמפ תרם בהתבטאויותיו חסרות הטעם לכך שהממסד הצבאי, המודיעיני, המפלגתי וכעת גם המשפטי הפכו לחתרנים בלתי נלאים כנגד משטרו. פוליטיקאים רבים עושים קריירה מהשמצת הממסדים שלהם עצמם. טראמפ הוכיח את חוסר הכישורים וחוסר הניסיון הפוליטי שלו, בכך שהפך את ההשמצות שלו למערכה אישית וקונקרטית נגד הממסדים שלו. אני נזכר שמה שהביא למפלתו של רוביספייר וועד החרום המהפכני שלו היה העובדה שחברי הסנאט ידעו שהוא מאיים כאן ועכשיו עליהם עצמם. אני לא יכול להצביע על מפולת מדינית שגרם טראמפ עד לרגע זה, אבל צריך לזכור שאת תוצאות המדיניות של הוגו צ'אבז אוכלים בוונצואלה היום כ-19 שנה לאחר בחירתו. אני חולק עליך לגמרי בעניין האמר ועשה של טראמפ. דוקא אצלו, יותר מכל מנהיג אחר השניים קרובים. אם מנקים מדבריו את ההפרזות ודברי הרהב הנובעים מאישיותו האקציוהיביניסטית, נראה לי שטראמפ באמת מאמין ב"מדיניותו" ויותר מכך בכשרונותיו ובתחושות הבטן שלו. נראה שטראמפ הוא מדינאי מן הסוג הגרוע ביותר, המדינאי המהמר. נראה לי (איני יכול להוכיח) שהתנהגותו של טראמפ מול שליט צפ' קוריאה היתה מחדל חמור. נראה שזה האחרון נמצא בלחץ ובמצב קשה, ובמקום לנצל זאת להישגים שקטים אבל ממשיים, טראמפ ניצל זאת לועידת פסגה פומפוזית אבל נטולת הישגים של ממש. ההרגשה שלי היא שאוסטרליה, יפאן, טייואן ודר' קוריאה יודעות שארה"ב היא משענת קנה רצוץ ויעשו מאמץ גדול לשפר את היחסים עם סין ורוסיה. אני חושב שזו טעות גדולה לראות את איראן כציר הרשע המזרח תיכוני. פועלים כאן כוחות רבים ומסוכנים (רוסיה, טורקיה, הפונדמנטיליזם הסוני, הלאומנות הפאן ערבית, המשיחיות היהודית). טראמפ הולך כאן בעקבות מורו ורבו נתניהו. זה נכון שמניעת נשק גרעיני וטילים בליסטיים מאיראן זה יעד מרכזי של מדיניות ארה"ב. אם יש לארה"ב הוכחות על התחמשות גלובאלית איראנית, האם אינה אמורה לשאוף לגבש את החזית האמריקנית-אירופית נגדה במקום לפוצץ אותה? (במאמר מוסגר, אומר שלדעתי זו טעות קטסטרופלית של ממשלת הימין בישראל העושה ככל יכולתה כדי למנוע חדירת איראן לסוריה בזמן שאינה עושה דבר כדי למנוע שלטון עויין באופן טרוריסטי ברצועת עזה). סממן, שהוא אמנם סמלי אבל לדעתי בעל משמעות, היה הצחוק הכבוש שעורר טראמפ בשורות הפתיחה של נאומו באו"ם אמש. לא נראה לי שהיה זה צחוק של לעג או של התנגדות, אלא יותר צחקוק מבוכה של אי נעימות. ההפרזות הפאתטיות של טראמפ הפכו לסימן היכר שלו ונראה שארה"ב נתפסת היום ביותר ויותר מקומות כענק בעל ראש מצומק. יכול להיות שלדבר זה יש גם תוצאות חיוביות, אבל אני לא חושב שמישהו צריך לראות בכך שרוסיה וסין ממלאות את החלל שיוצרת ארה"ב במדיניות הגלובלית כחדשות טובות. עניין אחד שאני כן נוטה לקו שלך הוא בעניין המוזר הזה שבו שני דוגמאות כל כך קוטביות של נשיאות כמו אובמה וטראמפ "משרתות" אותה מציאות של צמצום המקום של ארה"ב במרכז המפה העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראתי ב- BBC, שצפ' קוריאה הודיעה בימים האחרונים באופן רשמי שבזמן שהפשרת היחסים עם דר' קוריאה תמשך, לא תהיה שום צורה של פירוז מנשק של הצפון. נראה שהולך ומתברר שפסגת טראמפ-קים בסינגפור היתה בבחינת " tale told by an idiot, full of sound and fury Signifying nothing" אם יש משהו שהציבור הישראלי צריך ללמוד מפרשה זו, זה שאסור להתיחס להחזרת חלקי גופות כסוג של הישג מדיני. יותר סביר שמדובר בסוג של תעמולה והונאת דעת הקהל. ראיתי במקום כלשהו שלאמריקאים יש כ-7800 נעדרים ממלחמת קוריאה (1950-1953). בתקופת בוש הבן צוותי חיפוש משותפים אמריקאים-צפ' קוריאנים מצאו שרידים של 229 גופות. החיפושים הופסקו בגלל שהמו"מ עלה על שרטון. חלק מהשרידים האלו הוחזרו (כנראה שרידים של כ-60 חיילים). המדיניות הנדרשת בעניין נעדרי צה"ל היא פשוטה וברורה: החמאס בעזה צריך להחזיר את שרידי הגופות מיד וללא שום תמורה. ממשלת ישראל רשאית לנהל מו"מ עם מתווכים ולדעתי גם עם החמאס על עניין זה. מו"מ זה יכול להמשך לנצח ובזמן שהוא נמשך אסור לוותר על שום דבר מהותי ויש להמשיך ולהעלות את הדרישה להחזרת הגופות ללא כל תמורה, מעל כל במה בינלאומית אפשרית. יש להבהיר למשפחות הנעדרים ששום דבר שיעשו לא ישנה את המדיניות הזו. אני חושב שצריך לבטל מייד את המדיניות הברבארית שנרשמה תחת שמו של השר ליברמן של החזקת גופות ערבים כ"בני ערובה". יש להחזיר את הגופות מייד. אם לא מסיבה של התנהגות אנושית, אז לפחות מהסיבה שהחזקת הגופות הללו לא תרמה דבר להחזרת גופות הישראלים, אלא רק העמידה אותנו ברמה אחת עם הפושעים וסוחרי הגויות מעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעת בנושאים רבים ואני מסכים עם רובם. גם לי אין הסבר למאמץ שרוסיה עשתה לטובתו בבחירות. הדבר היחיד שעולה על דעתי הוא שהם חשבו שבחירתו של טראמפ (אולי יותר מכך הפסד שלו על חודו של קול) יגבירו את הכאוס בארה"ב. אני מסכים שטראמפ הוא אגומניאק אימפולסיבי. אני לא משוכנע שההשמצות שלו את הממסדים הפוליטיים יפעלו נגדו. בטווח הארוך הן פועלות לפורר את האחדות הלאומית אבל אינן פוגעות בפופולריות שלו. מירי רגב כמקרה בוחן. המערכת הפוליטית האמריקאית אכן מושחתת עד היסוד. מקרה השופט קאבאנו מדגים זאת היטב. האם אפשר לחשוב שבארצנו מועמדות של שופט לעליון היתה ממשיכה להתנהל תחת האשמות כאלה? אני מסכים שהסתכלות צרה על איראן כמקור כל רשע היא לא נכונה. אבל זו דעתי בלבד, ואין לי מושג מה יהיו התוצאות של המדיניות הזו. לדעתי עדיין היא טובה יותר מהמדיניות של אובאמה. אני מסכים שטראמפ מהמר בגדול. נראה לי שהוא חושב שהקלפים שלו טובים מספיק להימור כזה, ואני נוטה להסכים. כל שנותר לנו הוא לראות אם הוא יצליח. לדעתי הבעיה הגדולה ביותר של ארה"ב היא אחרת- החוב והגרעון התקציבי. בעיה שלא טראמפ ולא אף אחד שהיה במקומו יכולים לפתור. התסריט הכלכלי מכאן לדעתי הוא דטרמיניסטי, ובסופו של דבר יכתיר את טראמפ שלא בצדק באחד הנשיאים הגרועים בתולדות ארה"ב, אם לא הגרוע בהם. אבל זה לא יהיה קשור לדברים שהוא כן מנסה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לחזור על השערה שמקובלת היום על רבים וטובים: הרוסים פעלו לטובת טראמפ לא מאהבת מרדכי. באופן מדהים היתה להם זהות דעות עם טראמפ. שניהם העריכו שטראמפ הולך להפסיד ופעלו כדי להפריע, להכשיל ולהחליש את הנשיאה החדשה הצפוייה של ארה"ב. ועוד אני רוצה להוסיף שממש בימים אלו עשה טראמפ לראשונה מהלך חדש שהוא בבחינת מהלך מדיני של ממש ולא סתם רעש וצלצולים. אני מתכוון להסכם נפט"א החדש. לא חשוב עד כמה השינויים בהסכם משמעותיים, טראמפ בעל כורחו יאלץ לעבור את המתרס מן הצד של אלו שמבקרים מה שעשו אחרים אל הצד של אלו שצריכים להצדיק את מה שהם עשו וזה לאין ערוך יותר קשה. אם ללמוד ממורו ורבו של טראמפ, הוא ימשיך להאשים את קודמיו בכל מה שלא טוב, אבל אם לא יהיו תוצאות מהירות וחד משמעיות, הוא יתקשה להמשיך לרכוב על הסוס של המשיח הלבן הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי מספר כלכלנים-אינני זוכר את שמותיהם-שמזהירים בעיקר מתהליך בטווח ארוך יותר: כוחנות יתר של ארה״ב תוביל לירידה דרסטית בשימוש בדולר כמטבע בין לאומי. ירידה כזאת יכולה להוביל לתגובה כוחנית (לא צבאית) יותר ובהמשך לירידה נוספת. אחת מעמדות הכוח העיקריות של ארה״ב בכלכלה העולמית היא שארה״ב יכולה להדפיס כסף-כסף שהוא המטבע הבין לאומי. עמדת הכוח הזאת תיעלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שבטווח הארוך יותר הדולר יאבד ממעמדו. בשלב מסוים העולם יתחיל להסתכל על ארה''ב כעל לווה רגיל, ואז יבינו שיכולת ההחזר שלהם היא די נמוכה (יותר נמוכה משל איטליה), ושהאג''ח שלהם הן בעצם ג'אנק בונדס. אז הדולר יחטוף מכה גדולה מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |