בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/11/18 18:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אני פורץ לדלת פתוחה כי התקשיתי לקרוא את מיליון התגובות שלפני, ואולי מישהו כבר כתב את זה לפני. רציתי להתייחס לעניין ההודאה. אני מסכים לגמרי שהודאה במשטרה, שהנאשם חוזר בו ממנה במשפט, היא בעייתית כראיה וכעילה להרשעה. אבל במקרה של זדורוב מדובר בהודאה שהוא נתן בפני מדובב, כאשר היה בטוח שהשוטרים לא שומעים אותה, וכאשר המדובב אפילו מנסה להניא אותו מלהפליל את עצמו. ההודאה הזו הוקלטה והושמעה במשפט, ונראה לי שקשה לפסול אותה: (מתוך פסק הדין במחוזי): הנאשם במהלך הודאתו, יושב על המיטה לצדו של ארתור [המדובב], לוחש בקול נמוך כאשר הוא מסביר כי הוא חושש מהאזנות (ראה ת/401 א', מ.ט 165/06 (26), בעמ' 18), לעיתים, מגביר הנאשם את קולו בקטעים בהם הוא טוען לחפותו, משל מכוון דבריו לאותה האזנה. הנאשם לוחש: "ר.ז (-הנאשם) (בשקט): אני עשיתי טעות. לא היו עדים. בזה אני בטוח. אני עשיתי טעות שלא ניקיתי דם בשירותי בנים. טיפות דם לא ניקיתי וזאת הטעות שלי. מה יהיה הלאה אני לא יודע." ההמשך מפורט מאד והדברים הללו מדברים בעד עצמם. מי שטוען בתוקף נגד הרשעתו של זדורוב ומביא ראיות שלכאורה מערערות אותה - כמו ה-DNA של השערה שפוענח לאחרונה - צריך להסביר איך זדורוב מודה במה שעשה כאשר הוא בטוח ששוטרים אינם שומעים אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל בתשובה לשאלה שבשורה האחרונה. אם מישהו יביא ראיות של DNA שמוכיחות באופן חד משמעי (להבדיל מהראיה המדוברת שאומרת שזה אפשרי אבל לא חד משמעי) ש א"ק או שערות של א"ח נמצאו בזירת הרצח, אז זדורוב זכאי מבלי שיהיה צורך להסביר מה הוא כן אמר ומה הוא לא אמר. זדורוב יצא דובר אמת במבחן פוליגרף שהזמינה ומימנה המשטרה, ולא נמצאה כנגדו שום ראיית DNA בזירת הרצח. בחקירתו הוא הולך שולל, ונאמר לו שיצא דובר שקר ושכן נמצאו ראיות DNA. הבנתי שהדבר הזה מותר על פי החוק, ומדובר כנראה בחוק שהוא אחד התכשיטים הבולטים ביותר של "מלכת הראיות". בתגובה קודמת הפניתי לראיון עם פליסיאן שהיה מועמד להרשעה בפרשת ברנוער וניצל מכך במקרה, כשהתברר ללא צל של ספק שהעד שהרשיעו משקר ושלא היו דברים מעולם. בראיון הזה (בעיקר מ 4:00) והלאה הוא מספר על כך שהחל להאמין שיש בו איזה פיצול אישיות ואולי חלק ממנו שהוא לא מודע לו רצח. החקירה הזאת גרמה לו טראומה והוא ניסה להתאבד שלש פעמים. לא אתה ולא אני לא היינו בסיטואציה של חקירה כזאת. המציאות מוכיחה שוב ושוב שלאדם יכולים להיגרם דברים שאין הוא יכול להאמין טרם הניסיון הטראומטי שהם יכולים לקרות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שפוליגרף איננו מראה אמת או שקר, וכמובן שהממצאים שלו לא קבילים במשפט. חוץ מזה, את מה שכתבת אומרים גם קרמיצר ופלדמן בפודקאסט שקישרתי למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פרטי הודאתו בפני המדובב לפיהם עשה טעות ולא ניקה את הדם, שלכאורה נשמעים מאד מרשימים, יכולים להיות מוסברים בפרטים בתוך שטיפת מוח שנעשתה לו במסגרת השקרים ''המותרים'' בחקירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מציאה או אי מציאה של DNA היא בעלת ערך מוגבל. אם מוצאים DNA שלו אז כנראה הוא היה שם, אבל יכול לטעון שהיה באותו תא לפני כן ואיכשהו DNA שלו נשאר שם. וגם להיפך: אם לא מוצאים DNA שלו שם זה לא מוכיח שהוא לא היה שם. DNA אינו נשאר באופן בלתי נמנע בכל מקום שאדם עובר בו. כמו כן, מציאה של DNA - או שערה - של מישהו אחר אינה מוכיחה שבהכרח המישהו האחר הזה הוא (או היא)הרוצח. אני מתאר לעצמני שבתא שירותים אפשר למצוא הרבה סימנים של בני אדם שהיו בו, וגם על הבגדים של תלמידה ניתן למצוא סימנים של אנשים אחרים שהיה להם מגע כלשהי איתה. שופט העליון בדעת מיעוט סבר שלמרות שההודאה לעיל תקפה, הרי צריך למצוא עוד 'דבר מה' אובייקטיבי שיתמוך בה, ולטעמו מה שכן נמצא בזירת הרצח לא היה מספיק כדי לספק ראיות אובייקטיביות תומכות. יחד עם זאת, העדר ראיות כאלה לכשעצמו אינו מוכיח בודאות שזדורוב הוא לא הרוצח - הוא רק מחליש את עוצמת הראיות נגדו. לגבי האפשרות שהלחץ שבו היה גרם לו להאמין בדברים לא אמיתיים, להאמין שעשה משהו שהוא לא באמת עשה - זה יתכן. אבל כאשר קוראים את ההודאה הזו, שנאמרה בלחש למדובב, קשה להשתכנע שהוא ממציא אותה. להיפך: הוא הכחיש בתוקף, הן בפני החוקרים, והן בקול רם בפני המדובב, את אשמתו, אבל אמר אותה בלחש, כאשר סבר שאיש (חוץ מהמדובב) אינו שומע אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכל ה"מביני דבר" בפרשה זו נמנעים מלשאול עצמם שאלה אחת: כיצד המשטרה שהצליחה לשבש ולחבל בכל ראיה שהיתה בידה, הצליחה בכ"ז ללכוד את זדורוב? התשובה לשאלה זו היא שבזמן הרצח, רק זדורוב והנערה היו בקומה השנייה של ביה"ס. כל הניסיונות למקם שם אחרים, כולל חברה של בעלת השערה אולי, כשלו. זה לא סוג הראיות שחביב על המקצוע המשפטי, מפני שהיא לא מוכיחה בודאות דבר. אבל בשביל מי שאינו נמנה על המקצוע המשפטי זו ראיה חזקה מאד. אם הבנתי נכון, אף אחד מן השופטים שהתבטאו נגד פסה"ד לא טען שזדורוב זכאי. הטענה היתה שהראיות המרשיעות אותו אינן תקינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הצליחה המשטרה ללכוד את זדורוב? שאלה מאד מוזרה. השוטרים הלכו לביתו ושמו כבלים על ידיו, לקחו אותו לניידת והביאו אותו למשטרה. פשוט מאד. השאלה האמיתית היא האם יש ראיות כנגדו. והראיות היחידות שיש כנגדו הן הודאותיו בפני החוקרים ובפני המדובב השחזור והפרטים המוכמנים. כבר דובר על כך רבות, והסברתי מספר פעמים מדוע לפי מה שראיתי לא השתכנעתי. הייתה ראיה פורנזית אחת שהמשטרה ניסתה להדביק לזדורוב וזו התמוטטה כבניין קלפים. מדובר בטביעת הנעל. זו ראיה מסוג חדש שהמציא אותה חוקר אמריקאי. חוקר המשטרה הביא אותה כשהוא מסתמך על ספר שכתב אותו חוקר אמריקאי. ואז במשפט החוזר בפני אותו בית דין מחוזי הביאה הסנגוריה הציבורית את החוקר הזה בכבודו ובעצמו והוא שלל את האפשרות שמדובר בטביעת נעליו של זדורוב. והיה גם הסיפור המביש על סימני הסכין המשוננת. הפרקליטות עשתה מלחמת עולם כדי להראות שהסימנים לא מוכיחים שמדובר בסכין משוננת כולל רדיפה אישית של החוקרת שהעזה להעיד שאכן כפי שסברו המומחים שהגנו על זדורוב מדובר בסכין משוננת, ובסופו של דבר החליט בית המשפט העליון שהגרסה הזאת נכונה, ובכל זאת מדובר בזדורוב. . . בושה וכלימה למערכת המשפט הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם די אן אי של מישהו נמצא בזירת הרצח, והוא בכלל לא תלמיד בבית הספר ולא איש צוות של בית הספר, ואין לו שום סיבה להיות בו, והוא בכל זאת טוען שהיה שם אבל לא בזמן הרצח אלא קודם, הוא צריך גם למצוא סיפור שיסביר מה הוא עשה במקום שכלל לא קשור לחייו ואין לו שום סיבה להיות שם. תאר לך שהיו מוצאים די אן אי שלך בזירת הרצח. מה היית מספר? שרצית להשתין ושמעת שבקצרין (שמן הסתם רחוקה מהמקום שבו אתה גר) יש בית ספר ובו שרותים עם תאים מוצלחים במיוחד, ואז קמת ונסעת לקצרין וכו' ? מציאת די אן אי של מישהו שאינו אמור להיות בבית הספר, היא ראיה מאד חזקה, אלא אם כן קיים סיפור סביר שמסביר מה הוא עשה שם למטרה אחרת. וזה לא פשוט. לגבי האפשרות שהלחץ גרם לו להאמין, אם הוא מאמין בכך, ואתה עצמך השתכנעת שזה ייתכן, הוא במצב של פושע שמנסה להגן על עצמו בכל דרך. איני מבין כלל את הטיעון שלך בעניין זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |